זה אוטומטי: 25 לאלבום המופת של R.E.M
איחוד של R.E.M אמנם אין באופק, אבל חברי הלהקה מצאו דרך להגדיל את ההכנסות לקראת חג המולד: אלבום המופת Automatic for the People יוצא במהדורה מיוחדת לכבוד יום הולדתו ה־25. האזנה מחודשת מגלה שהמתיקות עדיין רודפת, באוטומט
בזמן שאנחנו מתאוששים מהחזרה לשגרה שלאחר החגים, בתעשיית המוזיקה העולמית נערכים לתקופה החמה בשנה, בואכה חג המולד, עם השילוש הקדוש: אלבומים חדשים של הכוכבים הגדולים, אוספים והוצאות מחודשות לאלבומי עבר. אחת המסקרנות ביותר שבהן היא זו של Automatic for the People, אלבום המופת של R.E.M שחגג החודש יום הולדת 25.
בניגוד להרכבים אחרים שינצלו חגיגה שכזו לסיבוב הופעות, לסולן מייקל סטייפ ולחבריו יש תוכניות אחרות. שש שנים מאז שהלהקה הודיעה על הפסקת פעילות ובאופק אין איתות לאיחוד, למרות שהגיטריסט פיטר באק אמר בעבר שהם מעולם לא התפרקו באופן רשמי אלא "רק הפסקנו להופיע ולהוציא אלבומים. אנחנו בקשר ויש לנו עדיין עסקים משותפים". בין העסקים האלו אפשר למנות את ההוצאות המחודשות לשני רבי המכר שלהם מתחילת שנות התשעים: Out of Time שזכה למהדורת חצי יובל מושקעת בשנה שעברה, ו־Automatic שייארז מחדש ויושק בתוספת שלל בונוסים ב־10 בנובמבר.
לכולם כואב לפעמים. עכשיו לכו תכתבו על זה יצירת מופת. "Everybody Hurts"
Automatic הוא לא רק אחד מהאלבומים החשובים והנמכרים בשנות התשעים (15 מיליון עותקים), אלא כזה שעדיין מעניין להאזין לו גם כיום. הוא אמנם הציע אסופת שירים נפלאה ובהם "Drive", "Man On the Moon" ו"Everybody Hurts", אך הניצחון על מבחן הזמן הושג דווקא בגלל שהוא נשמע אחרת מכל מה שיצא בתקופתו.
בניגוד לזעם הנעורים והרוק הטסטוסטרוני של רד הוט צ'ילי פפרס, נירוונה וגאנס אנד רוזס, סטייפ וחבריו נשמעו כאן נוגים למדי עם שירים שעסקו בדיכאון ובמוות ונעטפו בעיבודי המיתרים המלנכוליים שרקח ג'ון פול ג'ונס, אקס לד זפלין. "זה היה כמו לקפוץ מצוק", אמר סטייפ לאחרונה כשנדרש לפרש מה עבר להם בראש כשכתבו את האלבום.
"Sweetness Follows". שירים שכבר לא כותבים היום
R.E.M הייתה הרכב הופעות סוחף, שכבש בהצלחה גם את אצטדיון רמת־גן ב־1995. אך בתחילת העשור ההוא החברים מאת'נס, ג'ורג'יה, עשו ביטלס. במקום למנף את ההצלחה ולטרוף את הבמות, הם הסתגרו באולפן ויצאו משם עם שני אלבומים שהפכו אותם מהרכב שוליים שנערץ בתחנות הרדיו בקולג'ים לכוכבי רוק שהקליפים שלה משודרים ללא הפסקה ב־MTV.
כבר לא כותבים אלבומים כמו Automatic ול־MTV המשפיעה ההיא אין זכר. אבל לרצף שירים שנפתח ב"Drive" הנהדר ומסתיים ב"Find the River" המרטיט, קשה לסרב גם אחרי 25 שנה.