הפרדוקס הזוגי: איך יתכן שהאהבה הפכה לשנאה?
"האהבה היא משאת הלב הבולטת ביותר בעולמנו, אבל גם אחד הדברים מהם אנחנו חוששים יותר מכל"
נראה שאין רגשות מנוגדים יותר מאהבה ושנאה. זו חיובית וזו שלילית, האחת מבטיחה חיבה וידידות, והשנייה נושאת בחובה כעס, קנאה ואכזבה. אולם בין אהבה לשנאה נמתח קו גבול דק מאוד, לעיתים בלתי נראה, אשר מגיע בניגוד גמור לחלוקה הדיכוטומית בין שני מושגים אלה. כי האמת היא שתכונות טובות ורעות כמעט תמיד יהיו שלובות זו בזו, ואין אדם שהוא כליל השלמות. התכונות הסותרות קיימות בכל אחד, אך במערכת יחסים קיימת נטייה להבליט תכונה אחת ולהשקיט תכונה אחרת, כך שברגע שתחושת האהבה עולה, התכונות הרעות נדחקות לשוליים, ולהיפך. האהבה מאפשרת לבני הזוג לממש את עצמם כאנשים עצמיים, ואילו השנאה מאפשרת להם התבדלות.
המטפל מייקל אייגן בספרו "קשרים חבולים", גורס שאהבה ושנאה הן חלק מאותו שלם. דווקא הקשרים הבין-אישיים שהכי מזינים אותנו, הם אלו שהכי מכאיבים לנו. הדבר גורר מלכוד - מחד, לא ניתן לחיות ללא קשרים באופן סטרילי ונטול רגש, ומאידך, קשרים חושפים אותנו לתערובת של צמיחה והרס, עונג וכאב, אהבה ושנאה. אין ספק שהאהבה היא משאת הלב הבולטת ביותר בעולמנו, אבל גם אחד הדברים מהם אנחנו חוששים יותר מכל. "אין דבר שהאדם רוצה אותו ובה בעת מפחד ממנו יותר ממה שהוא אמיתי". לנוכח האמת שבאהבה עולה חרדה עזה פן נאבד אותה בסופו של דבר. מחשבה זו מפחידה מאין כמוה, והדרך היחידה להשיג ביטחון היא להחליש את עוצמתה, שכן אז הכאב שיביא אובדן האהבה יפחת.
מקור התהוותם של היחסים נעוץ, לפי השקפתו של אייגן, בילדות. הוא טוען כי "כולנו נולדים בילדות ומתים בילדות". הקונפליקט בין האהבה והשנאה מתחיל שם, ונמשך במידה מסוימת לאורך כל החיים. הפנטזיות הראשונות של התינוק שהאם תהייה "טובה דיה" (מושג אותו פיתח הפסיכולוג ויניקוט), שתספק את כל צרכיו ותהיה זמינה עבורו בכל עת, מתנפצת בשלב מסוים ויוצרת תסכול ואכזבה, כשיחד איתה עולה גם תחושה של שנאה, ואיתה גם התהייה - כיצד יתכן שאדם אהוב כל כך מכאיב כל כך? אחת הדרכים המקובלות לפתור קונפליקט זה היא באמצעות העלאת רגשות אשמה, שמחזירים את רגשות האהבה.
אותו דבר ביחסים זוגיים - בשלב ההתאהבות, כל אחד מבני הזוג רואה את השני כמושלם. לפרט יש תחושה שבן הזוג הוא נפשו התאומה, והדבר מעלה תחושת קרבה עמוקה העוטפת אותו באהבה. למעשה, בשלב זה כל אחד הינו "טוב דיו" לשני, וביחד הם מרגישים שביכולתם לגבור על כל האיומים והאתגרים, וגם למלא אחד לשני את הפנטזיות והמשאלות. עם הזמן, תחושת המושלמות נפגמת ועולה השונות, הייחודיות של כל אחד מבני הזוג, וכן אי-ההתאמה בצרכים וברצונות.
להגדיל את נתח האהבה על חשבון השנאה
מצד אחד, מצב זה מעורר תסכול ואכזבה שמעלים את תחושת השנאה, ומצד שני, נוצר חשש מפני אובדן של האדם האהוב. כאשר בני הזוג לא מצליחים לפתור את הקונפליקט, הם עלולים לריב עד שהם יהפכו לאויבים. לעומת זאת, המשכילים לפתור את הקונפליקט יוכלו להמשיך ביחסיהם. יכולתם של בני הזוג להשכיל ולהתמודד עם שני כוחות מנוגדים אלה תלויה בקיומו של מאזן כוחות שקול יחסית ביניהם, מאזן המאפשר מחד תחושת אינטימיות, ומאידך תחושה שבה כל אחד מהם יכול להביע את עצמו, לפעול על פי סדר העדיפויות שלו ולהקשיב לאחר. שילוב זה נותן לפרט סיפוק ומעלה את קרנו של בן הזוג. יחד עם זאת, ניתן לפעול בצורה מכוונת כדי להגדיל את נתח האהבה על פני השנאה. כיצד עושים זאת?
1. צאו ולמדו - אהבה היא מיומנות נלמדת שיש להשקיע בה.
2. שוחחו זה עם זה - אהבה דורשת מיומנות תקשורת טובה, המאפשרת לכל אחד מבני הזוג להביע את עצמו בצורה אותנטית. התקשורת מאפשרת את הגדלת האמון הבין-אישי ואת חיזוק הקשר הזוגי.
3. התמקדו בבן הזוג – אין להתמקד במעשים, אלא בצרכים של בן הזוג וכיצד ניתן להיענות להם. אין לעסוק בפנקסנות ו"להתחשבן" ביחסי תן וקח.
אהבה ביסודה היא תופעה טבעית, הקשורה בקבלה ובקשב בעל אמפתיה לאחר. לעתים עלולים לעלות רגשות של שנאה כלפי בן הזוג. באותם רגעים יש להימנע מהכללות, לערוך אבחנה בין עובדות לדעות ובין אירועים אובייקטיביים לבין תחושות. יש לשאוף להחזרת היחסים למאזן הכוחות, או לפי כמו שאמר מייקל אייגן: "אפשרו לאמת להשתנות, והבליטו את הטוב".
ד"ר רונית כהן זמורה היא מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת
