הראל לוי: "היום הטניס פחות בתודעה"
כשחקן הוא היה שותף להעפלה ההיסטורית של נבחרת הדייויס לחצי גמר הבית העליון. עכשיו, בפעם הראשונה כקפטן, הוא ינסה למנוע ממנה לנשור לבית האירופאי-אפריקאי מספר 2. בראיון ראשון מאז המינוי ולפני רומניה בסוף השבוע הוא מתייחס לביקורת של דודי סלע ("מסכים איתו בהרבה מהדברים"), מסביר למה אין לנו שחקנים ומדבר על האדישות של הקהל
הראל לוי היה שם עם נבחרת הדייויס ברגעים הכי יפים שלה. הוא ניצח את אנדראס וינסיגוורה השוודי במשחק בלתי נשכח בבית העליון, בדרך להעפלה ראשונה לרבע הגמר מאז 1987, ועוד במאלמו העוינת אחרי מבצע "עופרת יצוקה". מול רוסיה הגדולה הוא תרם את חלקו עם מופע נגד איגור אנדרייב בהיכל. יחד עם דודי סלע ואנדיוני, המניה של הנבחרת הגיעה בימים ההם לשיא חדש ומפתיע.
בסוף השבוע הקרוב, נגד רומניה שהגיעה ללא השחקנים המובילים שלה (הוריה טקאו, פלורין מרגאה ומריוס קופיל) ועם דראגוס דימה מהמקום ה-463 בעולם כמדורג הבכיר, לוי יחזור לאצטדיון קנדה כקפטן בפעם הראשונה ("הייתי מאוד מופתע, לא ציפיתי שאייל רן יסיים את התפקיד אחרי 12 שנה כבר בסיום המפגש האחרון מול אוקראינה... זה משהו ענק").
לא רק הסטטוס של לוי השתנה, אלא גם המצב של הנבחרת שעד לפני כמה שנים הייתה המותג הספורטיבי הבולט של ישראל. רחוק מאוויר הפסגות של הבית העליון, היא תנסה להימנע מנשירה לבית האירופאי-אפריקאי מספר 2 בפעם הראשונה מאז שנת 2001. הוא טוען בתוקף ש"זו לא הידרדרות, יכול להיות שהמקום שהגענו אליו היה משהו של פעם בהיסטוריה, הצלחה יוצאת דופן. כשאתה מסתכל על זה עכשיו, היינו נבחרת בינונית. אם נגיע לבית 2? זה לא סוף העולם".
"אני מסתובב ברחובות עם מכרים שלי שיודעים שמוניתי לקפטן, והם בכלל לא יודעים שיש עוד כמה ימים מפגש", הוא אומר בראיון ראשון מאז המינוי שקיבל. "הם שואלים אותי: 'אה, באמת? למה לא אומרים, למה אתה לא אמרת?'. ואני אומר להם: 'תשמעו, אני לא חושב שזה התפקיד שלי להגיד את זה'. זאת נבחרת ישראל שמשחקת במפגש גביע דייויס בבית 1, שהוא מאוד מכובד, על הזכות להישאר בו, מפגש סופר חשוב מול רומניה שהיא נבחרת לגיטימית. האמירה הזאת שהם כאילו ויתרו על המשחק סתם שמה עלינו לחץ מיותר".
אם נפסיד זה יהיה שפל, כישלון?
"אני לא אוהב להשתמש במילים 'שפל' ו'כישלון'. על הנייר, אולי בניגוד למפגש מול אוקראינה, אנחנו פייבוריטים ומשחקים בבית. בית זה שיש לך, ומי כמוני יודע, אלפי אנשים שצועקים, מריעים, נותנים את הגיבוי לשחקן על המגרש ומרימים אותו, ומצד שני מאוד מפריעים לשחקן השני. אני חושב שקצת איבדנו את זה מבחינת הקהל, והקהל שלנו הוא קהל מדהים, אחד הקהלים הטובים אם לא הטוב בעולם. זה משהו מאוד חשוב לנבחרת וחשוב לי גם שיידעו את זה, שהקהל יידע שהוא פקטור. התרגלנו לחמשת אלפים או עשרת אלפים איש כשהגיעו לכאן נבחרות כמו רוסיה, שוודיה או צ'ילה, והיום הטניס הוא לצערי פחות בתודעה".
"לא מצאתי מקום שאני יכול לתרום בו"
מה עשית מאז שפרשת?
"התחלתי לעבוד בחברה שמתעסקת בשוק ההון, שם אני מבלה בחודשים האחרונים. הייתי מעורב פחות בטניס, לא בגלל שאני לא רוצה אלא בגלל שלא מצאתי את המקום שאני יכול לתרום בו מה שאני חושב שאני יכול. החלטתי לקחת צעד אחורה. כן הייתי מעורב בעבר בטניס. הייתי המנהל המקצועי של מרכזי הטניס עד לפני ארבע שנים פלוס-מינוס. ניסיתי, לא כל כך הצלחתי מכל מיני סיבות. החלטתי להמשיך הלאה עד שיגיע הרגע המתאים".
השחקנים דיברו איתך אחרי המינוי?
"בסופו של דבר השחקנים... אני לא רוצה להגיד שהם אלה שקובעים, אבל יש להם המון בהחלטה. אני ביחסים מצוינים עם דודי, גם כששיחקנו בסבב והוא היה צעיר יותר תמיד היו לנו יחסים מאוד קרובים. ככה גם עם יוני, עזרתי לו בשנים האחרונות כשפחות היה לו מאמן, ליוויתי אותו מתי שיכולתי. את עידן לשם אני מכיר עוד מתקופת האקדמיה. הוא עוד שחקן שעשה התקדמות אדירה בשנתיים האחרונות, וצריך לתת פה קרדיט ענק לעמוס מנסדורף שמלווה אותו ועושה איתו עבודה נהדרת. אני מכיר את עידן, יש לו יכולות בלתי רגילות. מצד שני הוא שחקן שלא פשוט לעבוד איתו. זה שחקן שהרבה פעמים יודע או חושב שיודע מה צריך לעשות ואיך צריך לעשות והמלחמה איתו היא לא פשוטה לטוב ולרע".
"אני חושב ש... תראה, עוד פעם, אני לא רוצה להגיד דברים שאני לא יודע בוודאות, אבל כשאני מסתכל מבחוץ יכול להיות שהייתי מנווט את זה קצת למקומות אחרים מבחינת דודי. אני בטוח שיש עליו המון לחץ ואני יודע שהנבחרת מאוד חשובה לו והוא מאוד רוצה להצליח, אבל לפעמים מדובר באובר-רצון וזה גורם לזה שהוא נראה פחות טוב ומשחק פחות טוב, ואחר כך מגיע גם התסכול".
המצב הגרוע של הטניס הוא ביטוי של בעיה רחבה יותר בספורט הישראלי?
"אני חושב שהבעיה היא בתרבות הספורט. אנחנו מדינה משוגעת, אין מה לעשות. גדלנו בה ואנחנו מאוהבים בה, מצד שני היא על סף הבלתי אפשרית, בטח ובטח מבחינת הספורט. יש בעיה קשה עם תרבות הספורט בארץ, בעיה קשה עם תהליכים ומסגרות, שנוצרות או לא נוצרות וגם אם נוצרות אז לא בצורה הנכונה. יש בעיה עם אלה שמובילים את התהליכים. אני תמיד אוהב לתת את הדוגמא של יוסי בניון, של שחקן באמת שהגיע לרמות הגבוהות ביותר בעולם, שיחק בקבוצות המובילות בעולם ועשה דברים פשוט בלתי נתפסים. שחקן שגדל במדינת ישראל הקטנה, עם כל הכבוד לנו, ואנחנו עוד מעזים להעביר עליו ביקורת, ועוד ביקורת כזאת. זה משהו שמשפיע כי בסופו של דבר אי אפשר לעצום את העיניים ולסתום את האוזניים. אתה חלק מכל הביצה הזאת שבסוף אתה טובע לתוכה".
חוסר התרבות והבעיה בתהליכים שדיברת עליהם - איפה זה בא לידי ביטוי בטניס?
"תראה, חוסר הערכה זה בעיקר מתקשורת שמחפשת כל הזמן לעשות ממישהו כוכב או מחפשת את הכותרת. לצערי היום אין הרבה אנשי מקצוע בתקשורת. מבחינת התהליכים, יש את איגוד הטניס, שעכשיו נבחר לו יו"ר חדש, יוני ירום, שאני יודע שמתכנן לעשות דברים. בגדול איגוד הטניס אמור להוביל את התהליך ולייצר מסגרת לטניסאים הצעירים וגם לבוגרים בארץ. היו לי שיחות עם ירום ואמרתי לו שאשמח להיות חלק מזה. אני בטוח שיש לי מה לתרום, הלוואי וזה ייצא לפועל, אבל זה משהו שהוא מאסט מבחינתנו. אני יודע איך אני גדלתי, באיזו מסגרת, ואני יודע כמה היא תרמה לי ולכל שכבת הגיל שלנו, ככה שמבחינתי זה שחור או לבן. במידה ותהיה מסגרת מסודרת אני בטוח בהצלחתה. לא יודע אם יהיה לנו שחקן כמו דודי סלע שמדורג 50 בעולם, אבל יהיו לנו מספיק שחקנים שייצגו אותנו בכבוד. אם לא תהיה מסגרת סיכויי ההצלחה הם אפסיים".
"יש הרבה חוגים"
מה מתפקשש בתהליך ייצור השחקנים? זה קשור רק למסגרת?"אני חושב שבסופו של דבר התהליך הוא פשוט ועובר דרך יצירת מסגרת אחת שמובלת על ידי האיגוד, כי הוא האוטוריטה היום, ובה מתאמנים השחקנים הטובים ביותר בארץ שיהיו יחד כדי לדחוף אחד את השני, עם אנשי המקצוע הטובים ביותר שיודעים לתרום ולדאוג לשחקנים האלה מהגילאים הצעירים. ועוד פעם, זה לא שאתה יכול היום לקחת שחקן בגיל 18, לאמן אותו שנה ופתאום הוא יהיה שחקן. זה תהליך שבונים מגילאים מאוד צעירים. המסגרת הזאת חייבת להיבנות כמה שיותר מהר ולהיות מובלת על ידי האיגוד יחד עם המועדונים האחרים ומרכז הטניס . אני חושב שברגע שזה ייעשה, וזה לא נעשה בשנים האחרונות, אם אתה שואל אותי...".
למה לא?
"אלה שאלות שאתה צריך להפנות... אני לא יודע בסופו של דבר למה. עובדתית זה לא קרה, יכול להיות שמאינטרסים כאלה ואחרים של כל אחד ואחד. חייבים ליצור את המסגרת הזאת וזה לא משהו שהוא קשה. זה משהו שהוא די פשוט, לייצר מסגרת עם אינטרסים של טניס בלבד ושל הצלחת השחקנים בלבד, מגיל צעיר. עד שהטובים ביניהם מייצגים אותנו בנבחרת ישראל ובעולם בכלל, כי אני חושב ששגריר של ספורט זה השגריר הכי גדול שיכול להיות".
לפני המפגש מול אוקראינה דודי סלע אמר בראיון ל-ynet ו"ידיעות אחרונות": "אין כמעט טניס בארץ, זה הפך למשהו כמו חוג. הבעיה היא שאין מסגרות, לא מצד האיגוד ולא מצד המרכזים, לא מצמיחים שחקנים, עושים הרבה טעויות. אנחנו במצב הכי גרוע בעשורים האחרונים בטניס". מה אתה חושב על הדברים האלה?
"תראה, זה לא סוד שכרגע המצב בארץ... ואנחנו רואים את זה בשחקנים, אי אפשר להתווכח עם עובדות. מצד שני יש לנו שחקנים כמו ישי עוליאל ועידן לשם, יש לנו ניצוצות, אבל אני מסכים עם זה שחסר... אני מסכים איתו בהרבה מהדברים שהוא אמר. עם זה שיש הרבה חוגים. אמרתי, צריך להיות אינטרס של טניס, לא של הכנסה. בוא לא נשכח שבסופו של דבר אנשים צריכים להתפרנס, והחוגים הם למטרת הפרנסה וזה לגיטימי, אבל פה בדיוק נכנס המקום של האיגוד - והמקום שלו זה ייצור שחקנים, לא חוג. לשאר המועדונים אי אפשר לבוא בטענות".
מי מהכישרונות הצעירים שלנו היום יכול להיות בטופ 100 או בטופ 200?
"אני לא אוהב לנבא. אני אוהב להגיד שבמידה והם יעשו את הדברים הנכונים אז הם יגיעו לאן שהם צריכים. אין תקרה. אם היית שואל אותי על תים שראיתי אותו פה לפני חמש או שש שנים אם הוא יגיע לעשירייה הראשונה, הייתי מוכן לחתום לך שלא. אם היית שואל אותי אם הוא יכול להגיע לטופ 50, הייתי אומר לך שתשעים אחוז שלא. אם היית שואל אותי אם הוא יגיע למאייה הראשונה, הייתי אומר שכנראה שלא. טעיתי בגדול. אם למישהו בגיל 21 שמדורג 500 או 600 בעולם יש סיכוי בעוד שלוש שנים להיות בטופ 200? חד משמעית כן. יש נתון סטטיסטי שאומר שלהבדיל משנים עברו, כשהתרגלנו ששחקן בן 21 או 22 ועדיין לא בטופ 200 גמר את הסוס, ממוצע הגילאים היום של שחקנים שנכנסים למאייה הראשונה הוא 25. אנחנו אפילו לא הגענו עדיין ל-25".
לפנייה לכתב/ת 
