למה דווקא הילד שלכם נושך ואיך צריך להגיב?
כשילד נושך זה לא נעים אבל צריך להבין שיש לכך סיבות ואפשר לעזור לו להימנע מנשיכות. כעס ועונשים במקרה הזה פחות יעזרו. אז מה כן?
נשיכות הן דבר טבעי אצל ילדים בגילאי שנה וחצי עד שלוש אך הן מדאיגות את ההורים. ההורים של הילד הנושך מודאגים לגבי התנהגותו, משום שמהר מאוד הוא מקבל תווית וגם יש משהו בנשיכות המשאירות סימן לאורך זמן המעורר בקרב הורים את תחושות האשמה.
למה הילדים נושכים?
למרות שמדובר בתופעה מוכרת, לא כל הילדים נושכים. אז מה עושה את ההבדל ביניהם? מאפיינים שונים של ילדים עשויים לגרום להבדלים בדרך שהם מגיבים למשל:
1. חוסר יכולת ביטוי: ילדים עם עיכוב שפתי עשויים לנשוך. בשלב זה רמת ההבנה גבוהה יחסית והפער בין היכולת לבטא את עצמם באופן מילולי - גבוה. כל זה מביא אותם לתסכול ולתגובה תוקפנית המתבטאת בנשיכות.
2. גורמים תחושתיים: הקשר הראשוני של תינוקות עם העולם נוצר באמצעות הפה. ילדים עם קושי תחושתי/חושי, ובמיוחד אלו הזקוקים לגירויים תחושתיים עמוקים (חסר רגישות תחושתי למגע וכאב) יהיו לעיתים קרובות עם נטייה מוגברת לנשוך. הסיבה היא משום שהם זקוקים למשוב יותר חזק, בכדי להרגיש את עצמם (חסר בתחושה העמוקה שלהם).
3. טמפרמנט: כחלק מן המטען הביולוגי. ילדים בעלי טמפרמנט קיצוני נוטים להגיב בעוצמה רבה מול תסכולים (דחף). ילדים אלוו לעיתים קרובות מתקשים יותר לווסת את עצמם ולדחות סיפוקים ולכן נוטים יותר להגיב באימפולסיביות ותוקפנות.
לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
4. עיכוב התפתחותי: ילדים בעלי עיכובים התפתחותיים חווים בדרך כלל יותר מצבים של תסכול, משום שיש להם יותר נטייה ליפול. ככל שילד מתוסכל יותר הוא ינשוך יותר.
5. שינוי ומשברים בחיי הילד: ישנן תקופות בחייו של ילדים שעשויות להיות קשות יותר עבורו. כמו: לידת אח, גירושים, אובדן קרוב משפחה או בעלי חיים ומעברים. סממנים אלה בדרך כלל מלווים בסימפטומים אחרים כמו: בכי, התפרצויות זעם ורגרסיה.
6. אווירה בבית: ילדים הגדלים בסביבה שבה אחים גדולים והורים מביעים כעס על ידי תוקפנות עלוליםלהתנהג אותו הדבר, אלו המסרים שהוא מקבל בבית.
7. "נשיכות של אהבה": בא לידי ביטוי בחיבה כלפי ילדם כחיקוי של ההורים כלפיו. "אוי, רק לאכול אותך", מכירים? כאשר אנחנו נושכים את הילד שלנו מתוך מקום לביטוי אהבה וחיבה, אנחנו מפעילים כוח המותאם אליו. כאשר הילד עושה זאת לחבר, זה מגיעה עם עוצמות אחרות.
איך להגיב?
לרוב נשאר סימן ואנחנו מאד כועסים כאשר אנו רואים את התוצאה, אך בכל זאת כדאי להיות שקולים. אם תענישו את הילד זה יכול להביא לתוצאה הפוכה, אבל כן להעביר קו אדום ברור, כמו: "בגן שלנו/בית שלנו, לא נושכים", ולתת ביטוי לכעס בהתאם, כמו למשל: "אני מבין שאתה עצוב/כועס". חשוב שתראו את הילד שננשך והתייחסו אליו ולמקרה, למשל תגובה כמו: "אתה צודק, זה מאוד כואב". כמובן יש להרגיע ולטפל בילד באופן מיידי.
העלאת המודעות: דברו על מה שקרה עם הילד בבית ואפשר גם למצוא סיפור על הנושא ולספר לו. אפילו שעדיין אין בהם עדיין יכולת להבין את הרגשות של האחר, התפקיד שלנו הוא ללמד.
סימנים מקדימים: יש הרבה סימפטומים מקדימים כגון בכי, צעקות, רקיעה ברגליים. במצבים אלה הרבה פעמים אחריהם מגיעה הנשיכה. אי לכך תוכלו להיות שם ולפעמים למנוע אותה מראש. עצרו את הילד לפני שהוא נושך שוב.
גבול ברור: חשוב לזהות את הרגע של הקושי ולעזור לילד לפרוק את מצוקתו בדרכים מקובלות. אל תצפו שבפעם הראשונה זה יפסק. תצטרכו להתערב כמה פעמים עד שזה יגמר.
חיזוק חיובי: הדגישו לו תשומת לב גם כשהוא בסדר. תנו לילד חום ואהבה מתי שהוא לא מצפה לה ולא רק בזמן שהוא לא בסדר, גם חיזוקים להתנהגות חיובית.
ילדים לא מפסיקים לנשוך לגמרי אבל יצירת שגרת פעילויות מסייעת להם להביע את עצמם ולהפיג את המתחים שלהם, מה שמקטין את הופעת הנשיכותץ
כמה טיפים:
- כדאי להציע לילד פעולות בנייר כגון קריעה, לישה, קריעת מגזינים ישנים, כל זאת כדי להקל על דחף (סובלימציה).
- היכרות עם טקסטורות שונות, כגון כותנה, נייר זכוכית, קרח ומרקמים שונים, כמו דייסה צבעונית עם צבע. פעילות עם בועות סבון, שתייה בקשית (עבודה על שרירי הפה) עשוייות לעזור.
- שק איגרוף בחצר, טרמפולינה ופעילות מוטורית יכולים לעזור לילד לפרוק.
הכותבת היא מדריכת הורים, יועצת משפחתית ומאבחנת בוויסות חושי
לפנייה לכתב/ת 
