בטעם חמוץ-מתוק
מכבי תל אביב עשתה את כל הדברים הנכונים מול אולימפיאקוס, אבל עדיין הצליחה להפסיד במשחק חשוב לקבוצה שהגיעה להיכל בלי הכוכב שלה. וגם: השינוי שספאחיה צריך לשקול וסימן השאלה המטריד בקו הקדמי. עידו אשד מסכם ערב מפוספס ביד אליהו
בסופו של דבר, עם שוך ההתלהבות והקרבות, מכבי תל אביב נותרת עם טעם חמוץ-מתוק מההפסד הדרמטי לאולימפיאקוס. חלק מעודד, חלק מטריד. אלמנט מבטיח, אלמנט מאיים. כי בשורה התחתונה, מכבי אירחה קבוצה ללא המנהיג הגדול שלה ובלי עוד כוכב פצוע, הצליחה להוריד אותה אל מתחת ל-70 נקודות, קלעה בעצמה ב-93 אחוזים מהעונשין וניצחה בריבאונד למרות נחיתות הגבוהים שלה. ועדיין הפסידה.
- ספאחיה: "אולימפיאקוס יותר מחוברת מאיתנו"
אם הזריקה האחרונה של קול הייתה נכנסת זה היה מתוק מאוד, אבל מכבי לא הייתה אמורה להגיע בפיגור לדקה האחרונה. וגם אם הגיעה, היא הייתה צריכה לעשות עבירה כשהייתה בפיגור נקודה עם 20 שניות על השעון. זה היה הימור מסוכן מדי מצידו של ספאחיה לשמור, לקוות להחטאה, ולקחת כדור אחרון לסל. וזו לא השגיאה היחידה שלו.
אפשר לנסות לייחס את ההפסד לחוסר הניסיון של שחקני מכבי ביורוליג – הנמוך מכל קבוצות המפעל. אבל למכבי יש מאמן בעל ניסיון רב גם באירופה וגם ב-NBA. הוא אמור להיות המאזן והמנהיג של מכבי. ייתכן שהוא ניהל את המפגש מתוך הבנה שהוא נמצא בעיצומו של רצף בן ארבעה משחקים בשמונה ימים שהקבוצה תעבור השבוע, אבל יש משחקים שצריך לנצח בהם, כי הם מעצבים עונה. ואת המשחק הזה ספאחיה ניהל באופן מחושב מדי, זהיר מדי, מהבית מדי... חמוץ כזה.
הדברים אמורים בעיקר לגבי דקות המשחק של נוריס קול. אמנם אין לו ניסיון יורוליג, אבל יש לו שתי טבעות אליפות ב-NBA. עד הדקה ה-35 הוא היה היחיד במכבי עם ספרות כפולות, במדד ובנקודות. ובכל זאת, הוא לא עלה בחמישייה. לא בפתיחה, לא ביציאה למחצית השנייה ולא ברבע הרביעי, למרות שהיה ברור שהוא השחקן החם. מכבי הפסידה את המשחק ברבע השלישי, בו קלעה רק 12 נקודות. במקום להוביל היא עלתה במינוס שש לרבע המכריע, ורדפה אחרי היוונים כל הדרך לבאזר. החמישייה של מכבי לא נכונה, ולראיה, הספסל שלה טוב יותר באופן קבוע ומשמעותי.
מה כן טוב? מצב הגארדים למשל, בטח בהשוואה לעונות הקודמות. קול, ג'קסון, דיברתולומאו, קיין, רול – כולם יכולים להזיז רגליים ולהתמודד עם חדירות. יש הרבה פחות חילופים בהגנה, נדרשת פחות רוטציה, וזה מביא לזריקות פחות נוחות של היריבה (שקלעה ב-25 אחוזים לשלוש) ופחות בעיות בריבאונד הגנה. מצד שני התצוגה האדירה בבאמברג עלולה לשגע את פייר ג'קסון, כי הוא מנסה לשחזר אותה, ולרוב זה לא יצליח. הפער הזה מוליד תסכול, זריקות קשות (1 מ-8 מחוץ לקשת) ובעיקר חוסר שיתוף פעולה עם קול שהיה השחקן החם...
אבל בצבע קשה. בעיית שחקני הפנים מתעצמת מול קבוצה גבוהה ומנוסה (מקלין, מילוטינוב ובעיקר פרינטזיס המצוין). פרחוסקי עולה בחמישיה אבל נעלם תוך כדי המשחק. טיוס יעיל כתמיד אבל לא עם גוף חזק מספיק כדי לשמור על גבוהים מסיביים. בולדן לומד על החיים ביורוליג ומשלם שכר לימוד גבוה בינתיים. אולימפיאקוס משחקת פנימה כשיטה, ושם הוכרע המשחק.
חולשת הקו הקדמי פוגעת במכבי גם בהתקפה. אין גבוה דומיננטי שאפשר למסור לו ולרווח. הגארדים טסים מסביב וגם חודרים, אבל ההגנה לומדת את התנועות האלה. בסופו של דבר אין תחליף לגבוה בלואו פוסט שיודע לרכז סביבו את ההגנה ולמסור. בסוף המשחק מכבי כבר חזרה לסמול בול המסורתי, וספאחיה ייאלץ לשקול לאמץ אותו כשיטה, וגם לארגן הגנות מתאימות כמו אזורית ולחץ.
מכבי תל אביב יכולה להיות מרוצה מתחילת העונה שלה, גם כי היא יודעת מה היא צריכה לשנות. לתומאס, בולדן וקיין יש פוטנציאל לגדול ולהשתפר, ולספאחיה יש מקום לשנות את החמישייה ולהתאים את שיטת המשחק. יש לאן לגדול. אבל חבל על הפסד מיותר, ועל פספוס של הזדמנות לייצר פתיחה חזקה שהייתה מייצרת עוד ביטחון. חמוץ-מתוק.
לפנייה לכתב/ת 
