"עוד לא הגדרנו מהי יהדות"
"כיום עדיין מתקיימת כניעה של התרבות הישראלית בפני התרבות הלאומית. ההדתה שמדברים עליה? אין לה עתיד. לחילוניות אין תחליף..." - פרופ' עילם, מנסה לנתח את ההווה והעתיד מנקודת מבטו החוקרת את דמות המנהיג בישראל
בשיתוף מכון אבשלום
ישראל היא מדינה יהודית או מדינה ישראלית? האם התרבות החילונית היא זו המובילה או שמא היהדות על מסגרותיה, היא זו שעומדת בראש? ראשית, צריך לזכור שברוב המקרים העם הוא זה שבוחר את המנהיג שמוביל את אופן ראיית החברה את חילוניותה ודתה.
נוכח הוויכוח המתמשך, והאקטואלי מתמיד, לגבי הגדרתה של מדינת ישראל כמדינה יהודית או כמדינת העם היהודי, יש לחזור אחורה בהיסטוריה - "משחר ימי ההיסטוריה סיפור העם היהודי סבוך ולא פשוט. המעבר של העם היהודי לתבנית מדינה הוא לא פחות ממהפכה", מסביר פרופ' יגאל עילם, פרופסור אמריטוס להיסטוריה של הציונות.
"יש סתירה מוחלטת בין מושג המדינה לדת"
"מדינה מייצגת ריבונות אנושית ודת מייצגת ריבונות אלוהית", מסביר פרופ' עילם. "התרבות המערבית החלה את דרכה בימי יוון ורומא מפני ששם הדת נשלטה על ידי המדינה להבדיל מעמי המזרח באותה תקופה, שם הדת שלטה במדינה. הסימן הכי ברור לכך הוא בכך שאנשי הדת היו פקידים של המדינה. בין שלוש הדתות המונוטאיסטיות: הנצרות, היהדות והאיסלאם - הנצרות היא זו שהשתלבה במוסדות המדינה הכי טוב. ביהדות השילוב היה הגרוע ביותר בגלל התפיסה היהודית התיאוקרטית, שגורסת שהמלך הוא האל.
"היום החילונים משתפים פעולה עם העיקרון הזה. אנחנו מקדשים את בית המקדש כמייצגי תקופה ולא מזהים את התקופה עם המנהיגות ששלטה. השעטנז הזה אחראי לבלבול המושגים. בבלבול הזה אנחנו מסגירים את עצמנו – עוד לא החלטנו או הגדרנו מהם יהודים, מהי יהדות. אנחנו מתכחשים לתרבות הישראלית החילונית, שהיא תרבות מובהקת, אולי המובהקת בעולם. בעתיד זה ישתנה ותהיה דיפוזיה של התרבות שלנו לזו העולמית."
כלומר?
"כיום עדיין מתקיימת כניעה של התרבות הישראלית בפני התרבות הלאומית. ההדתה שמדברים עליה? אין לה עתיד. לחילוניות אין תחליף, בעיקר לנוכח מגמת ההשטחה התרבותית שהביא איתו האינטרנט, אותה גלובליזציה מדוברת. הכלכלה היא זו שקבעה תמיד את הזהות החברתית ולכן אני רואה לנגד עיניי תהליך של חילון. החזרה הזמנית לאמונה ומסורת הן רק בעיטות קטנות בתהליך הגדול."
קץ המנהיגות הפוליטית
ומה לגבי הפוליטיקה סובבת העולם? פרופ' עילם חושב שהעולם הפוליטי, כפי שאנחנו מכירים אותו, ישתנה בכל העולם וכמובן גם כאן. "מפלגות יעלמו והמערכת תשתנה. הטרגדיה היחידה היא שבדרך עוד ימותו רבים."
זה יקרה לכולם?
"דווקא לאיסלאם ולצורות השלטון שלו תהיה הבעיה הגדולה, ולהערכתי הם יהיו אחרונים להגיע לשינוי, אבל גם הם יגיעו, אין מנוס מכך.
"בתחום הפוליטי יהיו רגולציות שיקבעו את מהלכי העולם, אבל הטכנולוגיה, המדע, הידע והכלכלה ינצחו את כל שלטון המדינות והדתות. הגלובליזציה מתחילה בכלכלה. היא יוצאת מתוך ניצול כוחות עבודה זולים ומעלה את רמת החיים אליו היא מגיעה, כך שהמעגל הזה יכיל את כולם."
ומה לדעתך יקרה באותו שינוי אצלנו, בישראל?
"כחלק מתמונת מהלך הגלובליזציה, אנשים איכותיים רבים יעזבו. מה שיקהה את העוקץ של העזיבה זה תירוץ הגלובליזציה. זה כבר קורה. הטובים יצאו החוצה וכאן לא תהיה ברירה אלא ליישר קו כדי שטובים אחרים יישארו. ללא כל ספק, התרבות הגלובלית תשפיע גם עלינו. מדינות העתיד לא תהיינה ריבוניות אלא מדינות ארגוניות, גופים ארגוניים."
חברות ענק ומונופולים עולמיים?
"לאו דווקא. אנשים יחיו במסגרות שהולמות אותם ולאו דווקא לאומיות תגדיר אותם.
"אנחנו נמצאים בקטע זמן מדאיג; המאבק שלנו במזרח התיכון הוא תרבותי במהותו. אנחנו מרגיזים לא רק את שכנינו שמסביב אלא גם את הטורקים, את האיראנים. הכל בגלל ההישגים שלנו, הכל על רקע הפער התרבותי. אנחנו מדינה מאורגנת ויוצאת דופן מול גוש ענק, שהוא פחות מודרני ולכן מתקיים כאן עימות רחב.
קץ המנהיגים הדגולים
"בעבר היו מנהיגים דגולים, שאחראים לקום המדינה. בעתיד, יהיה יותר קשה למצוא אנשים בסדר גודל כזה", אומר פרופ' עילם, ומוסיף "בן גוריון הוא הדמות המעניינת ביותר שהיתה כאן. הוא עסק במנהיגות והשפעה והוא סבר שאין מנהיג ויש רק עם. הוא גם ידע שהמיתוס על ההכרעה של האם להקים מדינה היה מיתוס בדוי. הוא לא הכריע, לא היה ויכוח על העניין ולא היתה הצבעה, למרות שכך נהוג לחשוב.
"ההכרעה על הקמת המדינה נפלה חודש לפני ההכרזה – בארץ נודע על סיום המנד"ט הבריטי בישראל. הוועד הפועל הציוני החליט אז שהעם יכריז על עצמאותו וכך היה. הבריטים חשבו שהאו"ם יבקש מהם לעשות כאן סדר אבל גם הם לא האמינו שתקום כאן מדינה."
נהוג לחשוב שבמלחמת העולם השנייה היו מנהיגי מדינות גדולים בעולם. פרופ' עילם טוען, שהמיתוס סביב גדולתם קם והיה גדול רק בגלל המלחמה ואחרת לא היו בולטים כלל. הסיבה שנחשבו גדולים, היתה בגלל נקודת הזמן שלהם בהיסטוריה. "צריך לזכור שבמדינות דמוקרטיות העם בוחר את המנהיג, אבל המיתוסים סביב המנהיגים הגדולים נוטים לייחס שינויים היסטוריים ותכונות שלא בהכרח יש להם. מנהיגים הם, למעשה, תבנית העם שבחר בהם. מנהיג גדול הוא איש נכון במקום הנכון. תשקיף הסביבה בה הוא פועל", הוא אומר.
למה לדעתך זה יפסיק להיות רלוונטי בעתיד?
"בעתיד המערכות ישתנו", אומר פרופ' עילם. "אחת התמורות תהיה במערכת הפוליטית – שם כל הדברים ישתנו. המערכת תהיה מורכבת מאנשים שמבינים את המערכת. לא סביב לאום אלא סביב כלל האזרחים והצרכים שלהם.
"מאז ומעולם המדינה היא מדינת אזרחיה. המדינה היא המוסד הנקי ביותר שקיים. על רקע השינויים הגלובליים, הוא יהיה מוסד ארגוני יותר. מנוכר אך יעיל ונכון. מכך, קרנם של המנהיגים הדגולים ילך וירד. המנהיגים הצעירים שנבחרים היום בעולם – בקנדה, צרפת, אוסטריה וניו זילנד, למשל - לא יביאו את השינוי. השינוי יבוא משינוי השיטה."
פרופ' יגאל עילם מלמד במכון אבשלום את הקורסים "מנהיגות ציונית וישראלית במבחן", שמטפל בדמויותיהם של הרצל, ויצמן, ז'בוטינסקי ובן גוריון ו"מפלסי הדרך - מנהיגים והכרעות בתולדות הציונות" העוסק בתפקיד המנהיג בקיום ההיסטורי
בשיתוף מכון אבשלום
לפנייה לכתב/ת 
