כמה יחידי סגולה כאלו היו לאורך ההיסטוריה? כמה אנשים הקריבו את חייהם, סיכנו את עתידם כדי לשנות מציאות שנראה היה שתחרב את חייהם של דורות? כמה מביניהם מסתובבים גם היום בקירבנו ואנחנו אפילו לא יודעים?

היום, כמעט איש אינו זוכר את הוריה של ענת זלמנסון קוזניצוב. רק לפני 40 שנה, בכל פינה בישראל ובניו יורק לא היה מי שלא ידע את שמם ואת סיפורם המרגש. בשבוע הבא, בערב ליל כל הקדושים, יוקרן הסרט הדוקומונטרי שהכינה ענת על סיפור הגבורה של הוריה במרכז ה-JCC באפר ווסט סייד.

היא מגיעה לסיבוב הקרנות בארה"ב ומקווה לחשוף, עשרות שנים אחרי, את הסיפור האמיתי מאחורי הפרשה שהסעירה בזמנו את העולם כולו.

אדוארד קוזניצוב וסילווה זלמנסון, הוריה של ענת, הם גיבורי פרשת "מבצע חתונה". בשנת 1969 היו השניים חלק מקבוצת יהודים ציונים מברית המועצות, שזממו לחטוף מטוס נוסעים קטן בלנינגרד בתקווה לחצות את הגבול, ולאחר מכן להמשיך לישראל. הוריה נישאו רק כמה חודשים קודם, אחרי שאביה השתחרר משבע שנים בכלא הרוסי אחרי שנאשם בהפצת חומרים אנטי-קומוניסטים.

"בסרט אני מתארת את סיפורם של ההורים שלי מנקודת המבט שלי". מספרת ענת בראיון ל’ידיעות אמריקה’. "הורי היו חלק מקבוצה בת שישה עשר חברים בהנהגת אבי, כולם מסורבי עליה. באותם ימים מסביבם היתה אנטישמיות גדולה וזה מצב שתמיד דוחף אותך להתחבר יותר ויותר למי שאתה".

ענת ואימה סילווה. מבצע חתונה

אביה החליט שמקומו בישראל וידע שאין כל סיכוי שיתירו לו לצאת. בחיפושיו אחר שותפים פגש את הלל בוטמן, מפעילי הקבוצה הציונית בלנינגראד ושיתף אותו ברעיון. הרעיון הפך לתוכנית שמטרתה העיקרית לחשוף לעולם את מצוקת יהודי ברית המועצות, הרוצים לעלות לישראל אך מוחזקים מאחורי מסך הברזל. אם תצליח התוכנית יקיימו מסיבת עיתונאים בשבדיה ואם תיכשל, עצם הניסיון יהיה הוכחה לנואשותם. על פי התוכנית כל נוסעי המטוס יהיו יהודים ציונים שרוצים להגר לישראל. סיפור הכיסוי היה טיסה לחתונה משפחתית גדולה, משם נולד גם שם המבצע. החבורה החליטה להשתלט על הטייסים ללא סיוע כלי נשק, כדי להבטיח שלא יהיו קורבנות.

למרות שברגע האחרון נסוג ועד הקבוצה הציונית בלנינגראד מתמיכה כלכלית בתכנית, שישה עשר אנשי התא הציוני בריגה, בראשם הוריה של ענת, הוציאו אותה אל הפועל. גם כשהבחינו שחלק מנוסעי המטוס הם אנשי הק.ג.ב, הקבוצה לא הייתה מוכנה לסגת, גם אם לא יצליחו, האמינו בערכו ההסברתי של המבצע. הם רכשו את כל הכרטיסים לטיסה מקומית בקו לנינגרד-פריוזורסק במטוס קטן בן 12 מושבים.

השכם בבוקר ב-15 ביוני 1970 הגיעו לשדה התעופה הזעיר. הם הבחינו שעוקבים אחריהם אך החליטו להמשיך. חרף ההכנות, סוכל המבצע ברגע האחרון על ידי הק.ג.ב, שהרג אחד מאנשי הקבוצה ואסר את שאר חבריה. על אביה של ענת נגזר דין מוות. "הם ידעו שהם יתפסו. הם הניחו שיעצרו אותם או יהרגו אותנו, אבל הבינו שהם מוכנים לכל בשביל שהיהודים בעולם יגיבו, יילחמו למענם. אם אבא שלי לא היה מקבל גזר דין מוות, יכול להיות שלא היו נלחמים בשבילם".

במהלך הסרט מבקרת ענת עם אמא, שקיבלה עונש של שבע שנים בכלא, בתא המאסר בו ישבה. היא נרגשת מאוד כשהיא מבינה באילו תנאים קשים נאלצה אימה להתמודד. "לקחתי את זה מאוד קשה, ראיתי את התנאים הקשים, דמיינתי את אמא שלי בת 25 נכנסת לשם בלי לדעת מתי היא תצא וזה לא כמו כלא בסרטים, יותר כמו מתקן כליאה של נאצים. לאבא שלי לא היה מזרון שבע שנים, בגדים חמים, אוכל, הדבר היחיד למרבה האבסורד שהסכימו להכניס היה תנ"ך".

בסרט מתארת ענת גם את מה שהתרחש מחוץ לכותלי הכלא באותם ימים. "היחס אליהם היה קשה מאוד. בחוץ רבים נלחמים למענם ונראה היה שהסיפור מסרב לרדת מסדר היום העולמי. גיליתי במהלך העבודה על הסרט, כשראיינתי גנרלים מהקג”ב, שהם ראו מציאות לגמרי שונה. הם תיארו מצב שבו כמעט ולא היו מסורבי עליה, אחד מהם גם סיפר שבעצם בזכותו יצאו היהודים מברית המועצות, לא בזכות ניקסון, האפיפיור וגולדה מאיר, אלא בזכות מכתב לאנדרופוב בו טען בפניו שאם יוציא את היהודים יוכלו להחזיר את המרגלים. הוא לקח את הקרדיט לעצמו".

אחרי שאמה שוחררה, עונשו של אביה הומתק בזכות התערבות פוליטית של גולדה מאיר, והוא נשלח למאסר בן 15 שנים. לחץ ציבורי וקמפיין בינלאומי, שאותו הובילה אימה, העלה לתודעה את מצוקת היהודים בברית המועצות. "בארץ אמא שלי התקבלה בשטיח אדום, קיבלה עבודה בתעשייה האווירית באופן אירוני, והמשיכה לנסוע בעולם להילחם למען שחרור בעלה. היא אפילו ישבה 16 יום שביתת רעב בניו יורק מול האו"ם עד שהתעלפה".

ב–27 באפריל 1979 שוחרר אביה ואיתו האסירים הנוספים. לימים הפך "מבצע חתונה"והמשפטים שליוו אותו לאחת העילות המרכזיות לפתיחת שערי הברזל בברית המועצות. "אבא שלי נחת לפני שהגיע לישראל בניו יורק שם המתינו לו רבע מיליון איש. משם הוא חזר עם אמא שלי לארץ".

בישראל נולדה ענת. שנה אחרי זה הוריה כבר התגרשו. לימים הפך אביה לאחד העורכים הבכירים בעיתון 'וסטי' ושני הוריה נשארו, היא מספרת, חברים טובים.

בסרט היא משלבת קטעי ארכיון של הוריה מאותן שנים. גם סרטים נוספים שנעשו על סיפורם המפורסם משולבים בסרט ואביה, נראה צופה בהם ומשועשע מהעיוותים שנעשו בסיפורם לאורך השנים. "תמיד רציתי לעשות סרט על סיפורם של ההורים שלי", היא מספרת. "בילדות מדי שנה המורות ביקשו שאספר לכיתה את סיפורם, היה הרבה עניין אבל מהר מאוד סיפור הגבורה שלהם גווע. גדלתי סביב ההילה של סיפור הגבורה שלהם ולא עצרתי לחשוב על המחיר שהם שילמו. רציתי להנציח אותו".

אחרי שהייתה מעורבת בתאונה שכמעט גבתה את חייה היא מספרת שיותר מכל, חששה שלא תספיק להכין עבורם את הסרט. כך החל המסע שלה, שנמשך כמה שנים, בין כמה מדינות, להגיע לכל פרט ולשחזר את מסע חייהם של השניים. "כשההורים שלי מדברים על זה הם מעדיפים לצחוק על זה כי זה כבד להם מדי. אבל כשראיינתי אותם לסרט, בפעם הראשונה שמעתי מהם באמת את הסיפור".

המסע בעקבות הוריה, הוביל גם אותה לשינויים עמוקים. "אני השתניתי כל כך בעקבות זה. מבליינית קלילה במרכז תל אביב, נשאבתי לסיפור חייהם בצורה טוטאלית. זה שינה אותי כי לא הבנתי עד כמה לא הבנתי כל הזמן. שמתי את עצמי בנעליים שלהם. האם היה לי אומץ לעשות את זה? הם אפילו לא הסכימו לבקש סליחה במשפט, גם כשהבינו את גודל המחיר. האם אני הייתי יכולה להתמודד עם כל מה שהם התמודדו איתם? הם סיפרו שמה שהחזיק אותם, זו הידיעה שאנשים מתחילים לצאת ובשנות השבעים יצאו בזכות זה 300 אלף יהודים. אי אפשר שלא לדמיין את תעצומות הנפש שמחיר כזה דורש ממך".