נמשים בקשתית: על איזה נזק הם עלולים להצביע?
הנמשים שמופיעים אצל חלק מהאנשים על הקשתית (החלק הצבעוני של העין) אינם מסוכנים בפני עצמם ואינם נושאים עמם פוטנציאל סרטני, אך מחקר חדש מצא כי הם עשויים להצביע, באחוז גבוה של התאמה, על חשיפת יתר לשמש שנזקיה עלולים להיות בלתי הפיכים
ד', סטודנטית לתקשורת בת 25, פנתה אלינו לצורך התאמת עדשות מגע. ד' היא אישה ג'ינג'ית ועורה זרוע נמשים על פני כל הגוף, וכך גם אחת מעיניה. ד' טוענת שהפיגמנט בעין קיים אצלה מלידה, אך היא איננה זוכרת אם חל בו שינוי במהלך השנים.
בבדיקה שנערכה מצאנו כי העין של ד' בריאה ותקינה וניתן להתאים לה עדשות מגע. ביקשתי ממנה לראות רופא/ת עיניים, ובמקביל לעקוב אחר הנמש הקטן שמופיע בעינה השמאלית.
נמשים בקשתית הם תופעה נפוצה, שאינה נובעת מאותם מקורות שגורמים להיווצרותם של נמשים ביתר חלקי הגוף. רוב הנמשים בגוף מאופיינים על ידי מצבור של תאים מיוחדים (מלנוציטים), שמגיעים ממערכת העצבים בתקופה העוברית, ומפרישים כמויות גדולות של צבע (פיגמנט) מלנין.
הנמשים של הקשתית, לעומת זאת, מורכבים מהתקבצות של תאים מלנוציטיים בקשתית, שאיננה מופיעה בדרך כלל בזמן ההתפתחות העוברית של האדם, והם נפוצים יותר דווקא באוכלוסייה מבוגרת.
הניסיון הקליני מראה שנמשים בקשתית אינם בעלי פוטנציאל סרטני. עם זאת, רופאי עור קושרים נקודות בעלות צבע מוגבר לחשיפה מוגברת לשמש, מכיוון שהעיניים חשופות לשמש באופן תדיר ביחס לחלקי גוף שמכוסים בביגוד. נושא זה דורש חקירה נוספת.
במחקר שפורסם בירחון Investigative ophthalmology and visual science, חקרו את התפקיד של נמשים בקשתית (החלק הצבעוני של העין) אצל 360 משתתפים בין הגילאים 4 ו-84, מתוכם 57% נשים. המשתתפים נבחנו על ידי רופאי עיניים ורופאי עור, ותועדו תדירות הנמשים וסוגם, כשהנשאלים מילאו שאלונים בנוגע להרגלי החשיפה שלהם לשמש בילדות, השימוש שלהם בתכשירי הגנה, תדירות הכוויות מהן סבלו וכיו"ב.
תוצאות המחקר
אצל 76% (481) מהמשתתפים נמצא לפחות נמש אחד בקשתית.
נמצא קשר סטטיסטי מובהק בין תדירות נמשים וגיל: הגיל ממוצע של האנשים עם נמשים בקשתית היה 42, בעוד הגיל הממוצע של אנשים ללא נמשים בקשתית היה 28.
נמצא קשר סטטיסטי מובהק בין תדירות הנמשים ובין כוויות מהשמש: 31% מאלו שהיו בעלי נמשים בקשתית נכוו מהשמש במהלך חייהם, בעוד רק 19% מאלו שלא היו בעלי נמשים בקשתית נכוו מהשמש במהלך חייהם.
נמצא קשר סטטיסטי מובהק בין תדירות נמשים בקשתית ובין כתמי גיל או שמש על העור: 72% מאלו שהיו בעלי נמשים בקשתית היו בעלי כתמים כאלו בעור, לעומת 45% בלבד אצל אלו שלא היו בעלי נמשים בקשתית.
באופן צפוי אלו שהיו בעלי נמשים בקשתית גם היו בעלי תדירות גבוהה יותר של נמשים בגוף באופן כללי: 78% מאלו שהיו בעלי נמשים בקשתית לעומת 67% מאלו שלא היו בעלי נמשים.
המחקר מראה שישנו קשר בין נמשים בקשתית והרגלי שהייה בשמש.
רוב הנמשים תועדו בחלק התחתון הטמפורלי של הקשתית (רחוק מהאף). החוקרים חושבים שזה קשור לעובדה שהגבות והעפעף העליון מסתירים את החלק העליון של הקשתית, ושהאף מסתיר את החלק העליון והתחתון של החלקים הנזאליים של הקשתית (שקרובים לאף) כך שהחלק התחתון הטמפורלי נותר הכי חשוף לשמש ומכאן התדירות הגבוהה יותר של נמשים באזור זה.
למרות שנמשים בקשתית אינם בעלי פוטנציאל סרטני, חשיפה מוגברת לשמש כן יכולה להיות מסוכנת בהקשר של סרטני העור. לכן החוקרים מקווים שהרופאים יוכלו לספור את כמות הנמשים בקשתית על מנת ללמוד דרכם את הרגלי החשיפה לשמש של הפציינטים שלהם, ועל ידי כך להציע רפואה מונעת לפציינטים שנמצאים בקבוצת סיכון.
כמו כן החוקרים מקווים כי ככל שנלמד יותר על נמשים בקשתית נוכל להבין טוב יותר את התפקיד של אור השמש במחלות עיניים מסוימות.
ארזה פרוכטר היא אופטומטריסטית וד"ר ליאת גנץ היא ראש התוכנית ללימודי תואר שני באופטומטריה במכללת הדסה
לפנייה לכתב/ת 
