קיצור תולדות באר-שבע

משהו קורה בבאר-שבע. העיר המנומנמת, שהייתה לאורך שנים נקודת ציון בדרך מ- ואל, משנה בשנים האחרונות את פניה ואת ליבה. התרבות המקומית משגשגת - תיאטרון, מחול, מוזיקה ומוזיאונים- הכדורגל מככב, האקדמיה מתחזקת, פארק ההיי-טק מתבסס, וחלום מרכז הסייבר הלאומי קורם עור וגידים. לצד אלה מתפתחות שכונות חדשות ומוקמים פרויקטים של התחדשות עירונית בשכונות הוותיקות. נכון, קיימים עוד לא מעט תחלואי עבר שיש לתקן ופערים עליהם יש לגשר, אבל סוף סוף יש כיוון ויש דרך.

לאחרונה, נחשף לעיני כל גם העבר המפואר של באר-שבע, שהייתה מאז ומעולם מקום יישוב מרכזי. כאן חיו מתיישבים עוד בתקופה הכלקוליתית, ויצרו תרבות ייחודית המכונה "תרבות באר-שבע". כאן היה מרכז רוחני חשוב בימי התנ"ך, ובאר-שבע נזכרה בתנ"ך עוד לפני ירושלים. כאן ישבו שלושת אבותינו-אברהם, יצחק ויעקב - ונכרת השלום הראשון בעולם. כאן התבססה עיר משגשגת בתקופה ממלכת יהודה. כאן שלטו הרומים והביזנטים והקימו מרכז צבאי, חוות חקלאיות, מתקני תעשייה וכנסיות. כאן הוקמה מן היסוד העיר היחידה בתקופת האימפריה העות'מנית בארץ ישראל, בתכנון אירופי של רחובות שתי וערב (גריד) כמו במנהטן.

שיחזור הקרב על באר-שבע, שנערך לפני 100 שנה(צילום: רועי עידן)

כאן התקיים הקרב שהכריע את כיבוש ארץ ישראל על ידי האימפריה הבריטית במלחמת העולם הראשונה, קרב הפרשים הגדול האחרון בתולדות האנושות. כאן שחררה חטיבת הנגב את העיר מידי הכוחות המצרים במבצע משה, שהיה חלק ממבצע יואב לפריצת הדרך לנגב במלחמת העצמאות. כאן התקבצו מאז קום המדינה עולים חדשים מכל כנפות תבל.

לפני עשרה ימים צוין יום יסודה של באר-שבע הישראלית, ב-21 באוקטובר 1948, והיום, ב-31 באוקטובר, יצוינו 100 שנים לכיבוש העיר על ידי הכוחות של האימפריה הבריטית ברשות הגנרל אלנבי, וביניהם חיליי אנז"ק (גיסות הצבא האוסטרלים והניו-זילנדיים). במסגרת האירועים הרבים בעיר, נערך בבית הקברות לחיילים הבריטיים טקס זיכרון בנוכחות ראשי ממשלות ישראל, אוסטרליה וניו-זילנד ויחנך מוזיאון אנז"ק, והפרשים שוב יצעדו ברחובות העיר וישחזרו את הקרב ההרואי בפארק נחל באר-שבע.

מה יהיה בעוד 100 שנה?

אולם האתגר הגדול של העיר באר שבע ושל המטרופולין הדרומי המתהווה הוא לתכנן היום את העיר שתהיה כאן בעוד 100 שנה. בעידן שבו מרבית האוכלוסייה מתגוררת בערים, הערים מספקות לתושביהן ולחולפים בהן בעיקר נגישות, ולא רק במובן הפיזי של המילה, וביטחון בכל המובנים. אבל עיר חפצת חיים צריכה לחבר בין אנשים לאנשים ובין אנשים לתשתיות, ולקרב בין הסביבה הטבעית, הסביבה האנושית והסביבה הווירטואלית. היא חייבת לאזן בין אני לאנחנו ובין המקומי לגלובלי, ולְשַׁמֵּר את העבר, לחיות את ההווה וליצור את העתיד.

באר-שבע צריכה, למשל, לתכנן בחוכמה את תמהיל הבנייה העתידי בעיר - מגדלים, בתי קרקע ועוד - ולאפשר עירוב שימושים, ליישם פתרונות תחבורה מתקדמים וחכמים, להבטיח גיוון באפשרויות התעסוקה ולהחזיר את החיים לרחובות ולשכונות - במסחר, בתרבות ועוד - במקום להסתמך על מתחמי קניות וקניונים. אך מעל לכל, ככל שהעיר תלך ותגדל חשוב לשמור על התחושה של מקום קטן ומשפחתי, כזה שנותן מרחב לכל אזרח וקבוצה. כדי לעשות כן צריך ליצור פה קהילה של קהילות ולעבור מחשיבה על עיר לחשיבה על עירוניות.

באר-שבע היא אחת הערים המרתקות בישראל. היא ממוקמת בטבורה של המדינה, בין ארץ נושבת לבין מדבר, ובמשך שנים רבות הייתה צומת דרכים מרכזי שחיבר בין דרכי מסחר עתיקות ונתיבי תעבורה קדומים. לבאר-שבע, עיר האבות, היסטוריה ארוכה, במהלכה חיו ועברו בה עמים, מלכים ואימפריות, ובעיני הדתות המונותֵאיסטיות יש לה חשיבות רבה. יש בה אתרים אַרְכֵאוֹלוֹגִים והיסטוריים, אתרי מורשת, אתרי טבע ופריחה, תצפיות ונופים, ושכיות חמדה ארכיטקטוניות מתקופות שונות. אך מעל לכל, באר-שבע, בירת הנגב, היא עיר של אנשים - חולמים, מתנדבים, מחדשים - ובזה כוחה האמיתי.