סבבה בחיבור: בעיית השפה של תלמידי ישראל
כותבים בשגיאות וסלנג, משתמשים באוצר מילים דל, מתקשים לנסח טיעון: מורים מעידים על צניחה בהבנת הנקרא וברמת ההבעה בכתב, תוצאות המבחנים הבינלאומיים מאשרות זאת. המורה שרון: "הילדים בסמארטפון במקום בספרייה". התלמיד עדן: "זו לא הבעיה". תוכנית לעידוד קריאת ספרים תביא לשינוי?
"בשנים האחרונות אנחנו עדים לירידה דרסטית בכושר הביטוי של התלמידים. השפה שלהם דלה מאוד ושטחית, הם מתקשים בניסוח חיבור או פסקת טיעון, הם כותבים עם שגיאות כתיב, ורובם בכלל לא קורא ספרים". שרון סייג, מורה להיסטוריה ואזרחות מחולון, נשמע מתוסכל. כבר שני עשורים שהוא במערכת החינוך, נכנס מדי יום לכיתה, מנהל שיח עם התלמידים, בודק בחינות בגרות ומתרשם מקרוב מרמת הכתיבה ומהיכולות המילוליות שלהם. ובמקרים רבים, רבים מדי, ההתרשמות הזו אינה חיובית.
כמו שרון, גם מורים נוספים מעידים על ירידה ברמת האוריינות של תלמידי ישראל, טענה שמקבלת תוקף גם במחקרים ובמבחנים בינלאומיים שנעשו בשנים האחרונות. ישראל נמצאת מתחת לממוצע של מדינות ה-OECD ברמת האוריינות, המתייחסת לשימוש במיומנויות של קריאה וכתיבה (הבנת הנקרא והבעה בכתב), והמצב במגזר הערבי עוד חמור בהרבה. צפו בכתבה המתארת את בעיית השפה של תלמידי ישראל.
"התלמידים מתקשים לחבר משפטים בצורה רציונלית, אני מקבל מבחנים עם שגיאות כתיב מקוממות כמו אני ילך במקום אלך, כתבתה במקום כתבת. הם לא מבדילים בין אם ו-עם", מתאר המורה סייג, "הם לא קוראים ספרים, וכתוצאה מכך אוצר המילים שלהם מצומצם, הם ממעטים להשתמש בביטויים ויש מילות קישור שהם אפילו לא מכירים". כל אלה, הוא אומר באים לידי ביטוי בתשובותיהם במבחנים במקצועות רבי המלל. "התשובות שלהם מאוד קצרות, הם מתקשים לנסח חיבור או פסקת טיעון, בחיבורים אין קשר בין המשפטים, הכתיבה לא שוטפת ואין רצף כרונולוגי בין הדברים. האינטליגנציה של התשובה מאוד נמוכה".
סייג מבקש להדגיש כי לא מדובר בכל התלמידים, אך לדבריו תופעה זו רווחת ומוצאת את מקומה גם בכיתות החזקות: "אני חושב שזה נובע מכך שהתלמידים כמעט ולא קוראים ספרים. הם מחוברים למחשבים, לאייפדים ולסמארטפונים, את המידע הם צורכים מוויקיפדיה ולא מהספרייה. זה מרדד את השיח, כבר אין שום תחכום. אם הם לא יידעו להתבטא ולכתוב נכון בשפה העברית – מה נשאר לנו? עד שילד כבר מדבר בשפה גבוהה, מסתכלים עליו במבט של 'אתה מוזר'".
מורה להיסטוריה אחר שמלמד במערכת כבר 30 שנה מתאר דברים דומים: "יש ירידה מאוד גדולה ברמת הכתיבה של התלמידים, בהתבטאות שלהם ובהבנת השפה העברית ברמה הכי בסיסית. הם עונים על שאלה בשתיים-שלוש שורות, ברמה מאוד שטחית. כשהם מתבקשים לציין שלושה גורמים למשהו הם פשוט כותבים רשימת מכולת. יש קושי גם בהבנת הנקרא".
כותבים בלי פסיקים
במערכת החינוך בישראל מוקדשות שש שעות שבועיות ללימוד שפה בכיתה א' ושלוש שעות שבועיות בכיתות ב'-ו'. בחטיבות הביניים מוקדשות שלוש שעות שבועיות למקצוע העברית בכיתות ז'-ח' ושעתיים שבועיות בכיתה ט'. בתיכון לומדים התלמידים והתלמידות שעתיים שבועיות בכל שכבת גיל את מקצוע הלשון וההבעה וניגשים לבחינת בגרות ברמת שתי יחידות לימוד.
מ' היא מורה ללשון והבעה ב-23 השנים האחרונות. כמו שני המורים להיסטוריה, גם היא מעידה על הקושי של התלמידים בכתיבה וברכישת השפה. "בכיתה י' התלמידים מתבקשים לכתוב חיבור. הם צולחים אותו, אבל באמת ניכרות בעיות של אוצר מילים דל. אני רואה קושי בהבאת דוגמאות רלוונטיות מהיומיום, מהחדשות. אני נתקלת בשגיאות כתיב וקיימת בעיה של מחסור בסימני פיסוק - הם כותבים ברצף, אין סימני פיסוק אלמנטריים כמו נקודה ופסיק שבלעדיהם אתה לא מצליח לקרוא. יש שימוש בסלנג, התלמידים יכולים להשתמש במילים כמו סבבה, כייף - אלה מילים שלא ראוי להשתמש בהן בחיבור".
בכיתה י"א, היא אומרת, הבעיה מורכבת אפילו יותר. בבחינת הבגרות מתבקשים התלמידים לקרוא טקסטים בעלי משלב לשוני גבוה בהרבה. הם נדרשים לקריאה מעמיקה ולהבנת הרעיון המרכזי, כשלבסוף עליהם לתמצת זאת לכדי טקסט אחד. "זה לא פשוט", מודה המורה, "ואני מרגישה שהטקסטים האלה גדולים עליהם בכמה מידות".
טענות המורים מגובות על ידי מחקרים ומבחנים בינלאומיים שמעידים על הירידה של התלמידים במיומנויות הקריאה. תוצאות מבחן פיז"ה הבינלאומי הן דוגמה אחת. המבחן, שנערך לאחרונה ב-2015, מתקיים אחת לשלוש שנים על ידי ארגון ה-OECD, ובודק באיזו מידה תלמידים בני 15 (שכבת י') "מוכנים לחיים הבוגרים". על פי הממצאים בקריאה ממוקמת ישראל במקום ה-37 מתוך 72 - ירידה של ארבעה מקומות ביחס לשנת 2012. הציון של תלמידי ישראל היה 479 נקודות (ירידה של 7 נקודות), בעוד שממוצע ה-OECD הוא 493 - פער של 14 נקודות.
סקר נוסף של ה-OECD שמדד את רמת המיומנות של בוגרים בני 16 עד 65 באוריינות קריאה (היכולת להבין ולהעריך טקסטים כתובים בשימוש יומיומי) אינו מבשר טובות גם כן. הממוצע של ישראל באוריינות קריאה עומד על 255 נקודות, נמוך ב-13 נקודות מממוצע ה-OECD - מקום 28 בלבד מתוך 34 מדינות. גם אם מביטים על המגזר היהודי בלבד, הציון הממוצע (264) נמוך מממוצע המדינות המפותחות (268). במגזר הערבי הבעיה קשה עוד יותר והציון נמוך שבעתיים - רק 225 נקודות.
כתיבה במקום בגרות
התלונות מהשטח והתוצאות העגומות של המבחנים כנראה סייעו להחלטת שר החינוך נפתלי בנט לפתוח בתוכנית חומש לחיזוק לימודי השפה העברית בקרב התלמידים. התוכנית תכלול תוכניות שונות לעידוד קריאה וכתיבה ובמסגרתה 1,978 גנים ובתי ספר ישתתפו כבר השנה במצעד הספרים שמטרתו כאמור לעודד אותם לקרוא. בנוסף, מהשנה יצטרפו בתי ספר יסודיים לתכנית שכוללת קבלת ספרים, קריאה מונחית עם המורה, קריאה בבית ודיון בכיתה. ההצטרפות לתוכנית תהיה הדרגתית, לפי מדד הטיפוח הבית ספרי, כשעדיפות תינתן לשכבות החלשות.
בתיכונים תומר הבגרות במיזמי כתיבה: כ-2,000 תלמידים ימירו השנה חלק מבחינת הבגרות במיזם כתיבה. הם יכתבו טקסטים מסוגים שונים ויקבלו עליהם ציון לבגרות. במקביל, 17 כיתות התחילו השנה פיילוט של קורס ממיר בגרות שבמסגרתו כל ציון הבגרות יומר בציונים שיינתנו על עבודות שוטפות שנעשו במשך שנתיים.
שמואל אבואב, מנכ"ל משרד החינוך, אמר כי הם ערים לבעיה. "כשבודקים למה סטודנטים נושרים מהאוניברסיטה רואים שאחת הסיבות המרכזיות היא הפער בין הפוטנציאל שלהם לבין היכולת להבין מה שואלים אותם. במצב כזה הבעיה היא השפה, וחלק מהתלמידים לא מגיעים לרמת השפה הנדרשת. הבעיה השנייה היא יכולת התלמידים להתבטא ברהיטות ובביטחון. הגענו למסקנה שאנו לא מספיק מאפשרים זאת לתלמידים. העולם המודרני מכוון אותנו לאינטרנט ולפלאפונים, שם אין עומק ועושר של שפה. בקריאת ספרים למשל אוצר המילים מתרחב, ולצערנו הסביבה היום לא מזמנת את עושר המילים הרצוי".
לדברי אבואב צריך להבין כיצד להפוך את העולם הדיגיטלי הקרוב כל כך לבני הנוער לכזה שיאפשר להם לקרוא ולהרחיב את אוצר המילים: "שהספר של פעם יהפוך להיות האינטרנט של היום, אבל ברמה של העמקה ומנוף לקידום השפה".
יש משיחין בשעת הסעודה
ד"ר חנה אבני שיין, מומחית להתפתחות שפה, קריאה וכתיבה במכללת סמינר הקיבוצים הוסיפה: "נורא נוח לנו להגיד שזה המחשב, הטלוויזיה והסמארטפונים, אבל בעיניי זה מורכב יותר. נקודת המוצא של הוראת שפה כמשלבת ארבעה תחומים - קריאה, כתיבה, האזנה ודיבור - לא תמיד באה לידי ביטוי. בכיתה א' למשל מלמדים קריאה וכתיבה, אבל משקיעים יותר בהיבטים הטכניים ושוכחים ששיח דבור מקדם שיח כתוב, ושהאזנה לז'אנרים שונים מקדמת שיח. אני חושבת שהרעיון לקדם תוכנית ארוכת טווח הוא נכון. אני חושבת שלטלוויזיה, למחשב והניידים יש מקום חשוב. אי אפשר להטיל עליהם את האשמה, צריך להשתמש בהם".
אז איך לדעת אבני שיין יש לפעול כדי להתמודד מול הבעיה? "צריך להקצות זמן לשיח דבור וכתוב בסיטואציות אוטומטיות. כך לדוגמה יש לאפשר שיחה בארוחת עשר עם חברים. הכחדת המושג 'אין משיחין בשעת הסעודה' יכול לעודד שיח דבור. בנוסף לכך יש להעלות את המודעות לחשיבות השיחה בין עמיתים, לצד שיח כיתה מסורתי של מורה ותלמיד על נושא מובנה מראש. גם כתיבה בנושאים אותנטיים לצד נושאים מוכתבים מראש תסייע".
בניגוד למשרד החינוך ולמורים, התלמיד עדן כהן מהיישוב מתן שבשרון לא סבור שמקור הבעיה הוא הירידה בקריאת ספרים. "אני לא נוהג לקרוא בזמני הפנוי. אני מעדיף לעשות דברים אחרים - לראות סדרה, להיפגש עם חברים, להיות בטלפון", מודה עדן. "אני פחות מתחבר לעולם הספרים, אני פחות נכנס לעולם הדמיון הזה. כשאני קורא ספר מבחינתי זה כמו לקרוא עוד הודעה בוואטסאפ או פוסט בפייסבוק".
לדבריו, "להגיד שאוצר המילים הצטמצם אך ורק בגלל קריאת ספרים זה לא נכון. אני חושב שיש ניצול לא נכון של המשאבים כיום. יש משאב גדול שנקרא טכנולוגיה, שבבתי הספר לא משתמשים בו כמו שצריך. הרי בסופו של דבר אתה יכול לקרוא מאמר בוויקיפדיה, אתה יכול לראות סדרה מסוימת וממנה אוצר המילים שלך יכול לגדול. וכרגע בית הספר לא יודע להתמודד עם המשאב הזה כמו שצריך".
כמוהו, גם מורן לביא - תלמידת י"ב מרחובות - לא פותחת ספרים בשעות הפנאי שלה. "פעם הייתי קוראת המון, אבל הספרים מאוד יקרים אז הורדתי מינון". גם חבריה לא קוראים ספרים: "בקושי בשיעורי לשון הם שורדים. כשילדים מסיימים בציון 50 בלחץ יש בעיה וצריך לטפל בה. אף אחד לא טרח ללמד אותנו חיבור בעברית, כמו שלימדו באנגלית כבר בכיתה ג'. ברור שאנחנו דוברים את השפה הזו, אבל מאיפה אנחנו אמורים לדעת לכתוב חיבור בלי שילמדו אותנו".
לפנייה לכתב/ת 
