בן המקום / בלוג ה-NBA
בן סימונס לא היה צריך הרבה זמן כדי להראות שהיה שווה לחכות לו. בלי זריקה לשלוש אבל עם יכולת מסירה ייחודית מגובה של 2.08 מ' ופתיחת עונה היסטורית, הלהיט האוסטרלי של הליגה מתרגל לשיתוף הפעולה המסקרן עם ג'ואל אמביד והופך לתקווה החדשה והמרכזית בתהליך הארוך של פילדלפיה
דאריו שאריץ' עמד מול המצלמה. הוא סיכם בנינוחות את הניצחון הדרמטי על הלייקרס בו כיכב עם 29 נקודות, 7 ריבאונדים, ו-5 אסיסטים, עד שהגיע מאחוריו ג'ואל אמביד והפסיק את הראיון. הסנטר המושבת, כבר על אזרחי, צעק עם חיוך רחב למיקרופון: "הוא רוקי העונה! זה הבחור". שאריץ' המוחמא השפיל מבט, חייך וחיכה שהחבר המפדח יעבור וייתן לו להמשיך לדבר. בתוך תוכו אולי ידע שהתואר הזה צריך להגיע דווקא לאמביד.
- לכתבות נוספות במדור ה-NBA
למרות עונה טובה של 12.8 נקודות ו-6.3 ריבאונדים, הוא לא הלך לשאריץ' אלא למלקולם ברוגדון המפתיע ממילווקי. אמביד הפצוע שיחק רק 31 פעמים, אבל 20.2 הנקודות שקלע ו-7.8 הריבאונדים שהוריד הפכו אותו למועמד הבולט לפרס בעונת רוקיז שחונה. המאמן ברט בראון הביעה תמיכה פומבית, ובסוף שני הנציגים של פילי נשארו מאחור.
2016/2017 הייתה עונת הכניסה לתודעה של ברוגדון, אמביד, מרקיז כריס, ג'מאל מארי וברנדון אינגרם, אבל שאר שחקני העונה הראשונה התקשו להשאיר חותם משמעותי. ההייפ המוקדם סביב קריס דאן התפוגג, וגם הבחירה השלישית באדי הילד, שסומן כממשיך דרכו של סטף קרי, לא הצדיק לגמרי את הסופרלטיב בניו אורלינס. העונה הגיעה ההתעוררות המצופה בגזרה הזאת בזכות לונזו בול, קייל קוזמה, דיארון פוקס, לאורי מרקאנן, דניס סמית' ג'וניור וג'ייסון טייטום המלהיבים, ועוד שחקן שנבחר ראשון בדראפט 2016 בכלל.
פתיחת העונה ההיסטורית של בן סימונס (21), שהיא גם יריית פתיחה לקריירת NBA מבטיחה, הכניסה אותו לספרים והפכה אותו לפייבוריט הברור לזכייה בתואר שבעונה שעברה נשא איתו טעם לוואי של פשרה. זאת רשימת ציוני הדרך שלו: הוא הפך לשחקן היחיד מאז שאקיל אוניל שמנפק ארבעה דאבל-דאבלים בארבעת המשחקים הראשונים בליגה, הראשון מאז אוסקר רוברטסון שצובר יותר מ-100 נקודות, 50 ריבאונדים ו-40 אסיסטים אחרי ששת המשחקים הראשונים של העונה, והראשון מאז המבון וויליאמס שמתבל את כל הטוב הזה עם טריפל-דאבל בארבעת המשחקים הראשונים.
בראון הציב את סימונס בחמישייה כרכז בשישה מתוך שמונת המשחקים של פילדלפיה, שפתחה את העונה בשלושה הפסדים ומאז עומדת על ארבעה ניצחונות בחמישה משחקים - כולל 109:119 הלילה על אטלנטה בכיכובו של הלהיט החדש. בלי סימונס, שמרגיש בנוח בתפקיד הזה, זה לא היה קורה. המספרים שהוא מספק (18.4 נקודות, 9.1 ריבאונדים ו-7.7 אסיסטים) הקפיצו בבת אחת את המניה שלו והעלו עוד טיפה את רף הציפיות ממנו, שלא היה נמוך אף פעם.
מאז השבר שהתגלה אצלו ברגל ימין והפציעה האכזרית במחנה האימונים של פילדלפיה בקיץ שעבר, הוא חיכה לרגע שיוכל לקפוץ למים. עכשיו הוא סוף סוף יכול לעשות את זה, וגורם לאוהדי פילי ללקק את האצבעות על בסיס לילי.
ככה זה כשיש שניים
מגובה 2.08 מ' סימונס מספיק חכם, ארוך ומגוון כדי לנהל את ההצגה, ליהנות מהנוכחות של אמביד לידו, לייצר מצבים לעצמו ולאחרים תוך כדי תנועה ולקחת שחקנים לטיולים לסל. ברגע שהצבע דליל מספיק, הוא יוכל לזהות את הפרצה המתאימה כדי להיכנס לתוכו ולחתור למגע. סימונס הוא המוסר הכי איכותי בסגל של הסיקסרס בפער (ראשון מבין הרוקיז באסיסטים) וגם מקבל 76.7 מסירות בחזרה בממוצע משאר השחקנים בפילדלפיה (מקום שלישי ב-NBA אחרי דניס שרדר וג'יימס הארדן), שמחכים לפעולות שלו. לא סתם לברון ג'יימס טען שהטריפל דאבל שהשיג יהיה ראשון מתוך רבים שעוד יהיו לו.
בתוך זמן קצר מאוד המרענן האוסטרלי של הליגה הפריך כל ספק לגבי היכולת שלו לחזור מהפציעה שהטילה צל כבד על כל התהליך הארוך של פילדלפיה. ארגון כל כך חבוט לא יכול היה לסבול יותר מצב שבו אחד משלושת הנכסים האסטרטגיים שלו לא חוזר לרמה שגרמה למועדון לסמוך עליו מלכתחילה. כמו אמביד, גם סימונס נבחר גבוה בדראפט והושבת לעונה שלמה עד שהצדיק את האמון בו. העונה הם עושים זאת זה לצד זה ונותנים לאוהדים סיבה טובה להסתכל באור אחר על הדרך המפותלת שנאלצו לעבור עד הלום והתלאות שלא בטוח שהסתיימו.
סימונס הוא לא איום משלוש (העונה עומד על 0 מ-4 מבחוץ), מדייק באחוזים נמוכים מהקו ועדיין לא נמצא בשלב שאפשר לסמוך על הקליעה שלו (בראון כבר הספיק לומר שזה לא ממש מטריד אותו, סימונס עצמו הבהיר: "אני מרגיש בנוח לקחת זריקות, וצריך להתחיל לעשות את זה לעיתים קרובות יותר"). שאר התכונות ההתקפיות בהן הוא מחזיק מאפשרות לו לייצר השפעה דרמטית על משחק ההתקפה של פילדלפיה בכל אספקט אחר. התנועה שלו מצוינת והאינטליגנציה גבוהה מספיק כדי שתבוא לידי ביטוי באופן מלא ותהפוך את ההתקפה של פילדלפיה לזורמת ומהנה. הכדרור, ראיית המשחק הנפלאה, המהירות והאתלטיות מחפים על הזריקה שלא קיימת מבחוץ. הוא מרגיש בנוח בעיקר עם הפנים לסל, קרוב או רחוק ממנו, ויודע להוריד מצוין את הכדור לרצפה בכל מצב כדי לעשות איתו דברים טובים.
גם הפוטנציאל ההגנתי קיים. סימונס ארוך אבל לא כבד, יש לו את כל מה שצריך כדי לשנות זריקות, אבל עד עכשיו הוא לא מסייע לפילדלפיה לעשות קפיצת מדרגה בפרמטר הזה (מדורגת 23 בכמות הנקודות שסופגת). זה לא בלתי צפוי, כי גם במכללת LSU הוא לא היה ידוע כמומחה הגנה. הוא אמנם חוטף כדורים ולפרקים מציג ניצוצות הגנתיים, אבל ממעט לחסום ו"להתלכלך" ולפעמים גם נראה קצת אדיש. בין אם זה עניין של דרייב ובין אם של ניסיון, אחרי כל כך מעט משחקים בליגה של הגדולים אפשר לצפות ממנו לשיפור מצד אחד, ולחיות עם מה שהוא נותן עכשיו מצד שני לאור סט היכולות הנדיר בהתקפה.
אחת המעלות הבולטות של סימונס באזור הזה של המגרש היא קבלת החלטות מדויקת ומהירה, שעוזרת לפילדלפיה למתג את עצמה לאט ובשקט כאחת הקבוצות המהירות בליגה. ב"Synergy Sports" מצאו ש-26 אחוזים מכל פעולות ההתקפה שלו במכללת LSU הגיעו בהתקפות מעבר. בהתקפות כאלה, הוא היה זה שהחזיק בכדור ב-60 אחוזים מהזמן. זה בדיוק הייחוד שלו, כרכז גבוה מהזן של לברון ג'יימס ויאניס אנדטוקומפו. חושב מהר, מבצע מהר ומרגיש כמו דג במים בהתקפות מתפרצות. קשת השלוש היא הלחם והחמאה של סטף קרי, חצי מרחק זה הטווח האהוב על דמאר דרוזן - מגרש פתוח זה אזור הנוחות של סימונס.
נמושה? לא עוד
באופן מוזר ובניגוד לתפיסה הרווחת לפיה כל כוכב NBA באשר הוא צריך למשוך אליו הגנות בעזרת יכולה קליעה מוכחת, סימונס מוכיח שאפשר להוות איום מתמיד גם בלי לזרוק שלשות. זאת החבילה שלו כרגע, והיא מרעננת במיוחד: מוסר משובח ויעיל שמסכן יריבות באופן לא קונבנציונלי ובעיקר לא מנסה לעשות מה שהוא לא יודע. אם יצליח להגדיל את הטווח ולפתח את כמות הנשקים שלו, בדומה לתהליך שעברו מארק גאסול ובלייק גריפין שהתחילו להפציץ מבחוץ, הוא יהיה הרבה יותר קרוב למושלם. כנ"ל אם יגלה רמת אגרסיביות גבוהה יותר ועל הדרך יאבד פחות כדורים (3.1 בממוצע).
ערימות ההפסדים של פילדלפיה הפכו אותה עם השנים למאגר עשיר של טאלנטים. חוץ מסימונס ואמביד יש לה בקאדר המשופר הנוכחי את הבחירה השלישית בדראפט 2015 ג'אליל אוקאפור המסתבך (שעתידו בקבוצה לא ברור), הבחירה ה-21 באותו מחזור ג'סטין אנדרסון, מי שכמעט נבחר לרוקי העונה והבחירה ה-12 בדראפט 2014 דריו שאריץ' וכמובן את הבחירה הראשונה בדראפט הנוכחי מרקל פולץ.
אלא שפולץ לא הולך בינתיים בדרכם של אמביד וסימונס. הוא אמנם לא נפצע מהר כמוהם, אבל סובל מנוזלים בחלק האחורי של הכתף וכבר פספס ארבעה משחקים. במהלך הקיץ הוא שינה את טכניקת הזריקה, והתוצאות של השינוי הזה לא בישרו טובות. בראון יודע שיצטרך לתת זמן ליהלום החדש בחבורה כדי לאפשר לו להוכיח שהוא ראוי לטייטל המחייב והטרי שלו.
על רקע קשיי ההתאקלמות של פולץ בליגה, החשיבות של סימונס מתעצמת. בעוד כמה שנים הוא ואמביד יוכלו להפוך לעוד אחד מציוותי הכוכבים המטורפים מהסוג שקיימים כרגע ברחבי הליגה. יחד עם גרף עלייה מתבקש מצידו של פולץ הם הולכים אולי לקראת שיתוף פעולה מרתק שיאפשר לפילדלפיה להיות סוף סוף כוח עולה אחרי שנים בתהום.
-
הנתונים הסטטיסטיים בכתבה נכונים ליום רביעי
לפנייה לכתב/ת 
