שנה לבחירת טראמפ: הכי לא נשיא שיש
ב-8 בנובמבר בחרו האמריקנים איל נדל"ן חסר כל ניסיון פוליטי וציבורי לאחת המשרות החשובות בעולם. אלא שאחרי המערכה התקיפה שניהל בקמפיין נגד הממסד בוושינגטון והתקשורת לא השכיל טראמפ לעבור משלב של מועמד לנשיא לשלב של כהונה בבית הלבן. היכן הצליח והיכן נכשל? פרופ' איתן גלבוע מסכם שנה לבחירת אחד הנשיאים המוזרים בתולדת ארה"ב
ניצחונו של דונלד טראמפ בבחירות לנשיאות ארצות הברית שנערכו לפני שנה הפתיע פוליטיקאים ותיקים, מומחי בחירות נודעים, עיתונאים בולטים, פרשנים מנוסים ואנשי אקדמיה בכירים. מעטים האמינו שאיל נדל"ן חסר כל ניסיון פוליטי וציבורי ובעל סגנון פרוע ומתלהם יכול בכלל להיבחר לאחת המשרות החשובות בעולם. המומחים כשלו בהבנה ובהערכה של הניכור והמאוס שהבוחרים חשו נוכח ההתנהלות הכושלת של פוליטיקאים בוושינגטון. לאחר שטראמפ נכנס לבית הלבן, רבים העריכו או קיוו שכובד המשרה והאחריות ישנו את התנהלותו והוא יהפוך להיות ממלכתי ונשיאותי. זה לא קרה משום שאישיות בעיתיית, בעיקר בגילו המתקדם, קשה מאוד לשינוי.
עוד חדשות מעניינות מהעולם בדף הפייסבוק של דסק החוץ
טראמפ הוא אחד הנשיאים המוזרים ביותר בתולדות ארה"ב. הוא בוטה ולעיתים גס רוח, אוהב להתעמת ולהשפיל אנשים ומגזרים, מושפע ממצבי רוח משתנים ולעיתים קיצוניים ולוקח כמעט כל דבר באורח רגשי. לרבים יש תחושה שהוא רואה בעצמו ובמשרתו לא יותר מהנחיה של תוכנית ריאליטי טלוויזיונית, אולי המשך לתוכנית "המתמחה", שבעבר הנחה בהצלחה רבה. לעיתים נראה שכל מה שמניע אותו הוא הריסה שיטתית של מורשת הנשיא שקדם לו, ברק אובמה, הטובה והפחות טובה. נשיא לא צפוי שמשנה את דעותיו בתכיפות גדולה ולעיתים סותר את עצמו בתוך זמן קצר.
טראמפ לא הצליח לבנות מערכת מתפקדת בבית הלבן ושבר שיאים במינויים מופרכים ובפיטורים מהירים. לאורך כמעט כל שנת כהונתו הראשונה שרר כאוס מוחלט בבית הלבן. בתוך כמה חודשים הוא פיטר בכירים ומקורבים או אילץ אותם לפרוש, למשל יועצו הפוליטי ומי שנחשב לאדריכל ניצחונו בבחירות, סטיב באנון, דוברו שון ספייסר וגם את מי שהחליף אותו, אנתוני סקרמוצ'י, ראש מטה הבית הלבן ריינס פריבוס והיועץ לביטחון לאומי מייקל פלין.
נטע זר במפלגה הרפובליקנית
טראמפ ניתץ הרבה מוסכמות. הוא נבחר לתפקידו מטעם המפלגה הרפובליקנית, אבל אחדים ממנהיגיה, כמו ג'ון מקיין, מועמד הרפובליקנים לנשיאות מול אובמה בבחירות 2008, הסנאטורים מרקו רוביו ולינדזי גרהאם, יו"ר בית הנבחרים פול ראיין ואף הנשיא לשעבר ג'ורג' בוש הבן, רואים בו נטע זר, מבקרים את סגנונו ומתנגדים לעמדותיו בענייני פנים וחוץ חשובים. הסנאטור בוב קורקר, יו"ר הוועדה לענייני חוץ של הסנאט, שהיה מקורבו ומועמד למזכיר המדינה, הגדיר אותו כלא יציב, כמי שמנהל גנון בבית הלבן וכאיש מסוכן שיכול להביא למלחמת עולם שלישית.
מתחילת כהונתו נאבק טראמפ בפראות ברשויות השלטון ובתקשורת. הוא גינה שופטים שביטלו את הוראותיו בעניין איסורים והגבלות על הגירה, פיטר את ראש הבולשת הפדרלית, ה-FBI, ג'יימס קומי, בטענה שהתרשל בחקירת המיילים של הילרי קלינטון וכמעט פיטר את התובע הכללי שלו, ג'ף סשנס, כיוון שלא הגן עליו מספיק בעניין חקירת המעורבות הרוסית במערכת הבחירות. הוא התעמת עם הקונגרס, שדחה את מאמציו למחוק את תוכנית ביטוח הבריאות של אובמה ולחוקק חוקים שבהם היה מעוניין.
טראמפ גם ניהל מערכה חסרת תקדים נגד אמצעי התקשורת המודפסים והאלקטרוניים, שאותם האשים בהפצת "חדשות מזויפות" על התנהלותו ומדיניותו. אכן, אמצעי התקשורת, בעיקר הליברליים במזרח ארה"ב, תקפו אותו ולעיתים באופן מוטה, אולם תגובותיו חרגו בהרבה מתגובה עניינית וממוקדת. הוא מרבה להשתמש בחשבון הטוויטר שלו כדי לתקוף בחמה רבה את יריביו מבית ומחוץ. מעולם לא היה נשיא אמריקני שפעל בצורה כזו, וכל הניסיונות לצמצם או למתן את הציוצים שלו עלו בתוהו.
הצליח בתחום אחד חשוב - הכלכלה
בתחום אחד, שחשוב לציבור ולו אישית, הצליח לטראמפ מאוד: הכלכלה האמריקנית שגשגה ופרחה. רוב הנתונים חיוביים. הצמיחה הגיעה לשיעור של 2.4 אחוזים, הגידול בתוצר התעשייתי היה גדול יותר - כשלושה אחוזים. שווי ההשקעות בבורסה עלה כמעט בשליש. בד בבד ירדו האבטלה ל-4.3 אחוזים והאינפלציה ל-1.6 אחוזים. הוא גם עצר העברת מפעלים שלמים מארה"ב למקסיקו. התוצאות הללו אינן מושגות בשבוע או בחודש אחד, וחלקן הן תוצאות של המדיניות הכלכלית של אובמה. בכל זאת, נראה שרוח טראמפ כאיש עסקים מצליח תרמה לשגשוג הכלכלי.
הבטחות בחירות רבות לא קוימו
טראמפ תכנן לשפר את היחסים המתוחים בין ארה"ב לבין רוסיה, ללחוץ על סין לשנות את תנאי הסחר שלה עם ארה"ב ולמתן את שאיפות ההתפשטות שלה בים סין הדרומי, לגרום לחברות נאט"ו האירופיות להגדיל את הקצבותיהן לברית הצבאית, לשנות את הסכמי הסחר עם השכנות - קנדה ומקסיקו - לבלום הגירה בלתי חוקית ממקסיקו באמצעות חומה, לבטל את הסכם הגרעין עם איראן, שאותו כינה "ההסכם הבינלאומי הגרוע ביותר שארה"ב גיבשה", להביס את "המדינה האיסלאמית" (דאעש), לסיים את המלחמה בסוריה, לקדם "עסקת שלום" בין ישראל לבין הפלסטינים ולשקם את יחסי ארה"ב עם בעלות בריתה במזרח התיכון, בהן ישראל, מצרים וסעודיה.
הנשיא הרפובליקני השיג מעט מאוד מכל אלה. לא חל שיפור ביחסים עם רוסיה, בעיקר בשל עננת החקירה על מעורבותה בבחירות לנשיאות. צפון קוריאה האיצה ניסויים בפצצות גרעין ובטילים בליסטיים ויצרה משבר חמור. טראמפ דרש מקים ג'ונג און לעצור את הניסויים ואיים שאם לא יעשה כן תפעיל ארה"ב כוח נגדו. קים ענה באיומים משלו. טראמפ נאלץ לשנות את גישתו לסין משום שהוא נזקק ללחץ שרק היא יכולה להפעיל על צפון קוריאה. זהו משבר מסוכן שיכול להביא למלחמה אזורית ואף רחבה יותר. למשבר בחצי האי הקוריאני יש השלכות ישירות על תוכנית הגרעין והטילים של איראן. טהרן ופיונגיאנג משתפות פעולה ומשפרות כלי נשק וטכנולוגיות. כישלון לעצור את שליט צפון קוריאה קים יביא כמעט בוודאות לכישלון לעצור את הפצצה האיראנית. טראמפ לא ביטל את הסכם הגרעין עם איראן, אבל גם לא אישר שטהרן עומדת בתנאיו והעביר את הנושא להחלטת הקונגרס.
במערכת הבחירות גינה טראמפ את יחסו הרע של אובמה לישראל, הבטיח להפוך אותו על פיו, להעביר את שגרירות ארה"ב לירושלים ולהשיג "עסקת שלום" בין ישראל לבין פלסטינים. הוא אכן שינה לפחות את האווירה ביחסי ישראל-ארה"ב, אבל עדיין לא העביר את השגרירות, והוא לחץ על ראש הממשלה בנימין נתניהו למתן בנייה בהתנחלויות. טראמפ מינה את חתנו ג'ארד קושנר ואת מקורבו ג'ייסון גרינבלט לחדש את המשא ומתן בין ישראל לבין הפלסטינים. למרות כמה ניסיונות, עד עתה לא הושגה פריצת דרך. אחרי הניצחון על דאעש זנח טראמפ את סוריה ואיבד את יכולתו להשפיע על ההסדר הפוליטי במדינה הערבית. כך התעצמה הברית המנצחת של איראן, רוסיה וחיזבאללה, שמאיימת על ביטחון ישראל.
אומנם טראמפ ניצח בבחירות - בעיקר בשל המערכה התקיפה שניהל נגד הממסד בוושינגטון - אבל נראה שלקח את המנדט שקיבל כמה צעדים רחוק מדי ולא השכיל לעבור משלב של מועמד לנשיא לשלב של כהונה בבית הלבן. שיעור התמיכה הציבורית בו לקראת סוף שנת כהונתו הראשונה הוא הנמוך ביותר שנרשם אי פעם. בסקרים שונים נמצאו שיעורים שנעים בין 36 ל-38 אחוזי תמיכה, שמשמעותם ציון "בלתי מספיק". הכרסום בפופולריות שלו הופיע גם בקרב "תומכי הבסיס" שלו, בוחרים לבנים בכלל וחסרי השכלה אקדמית בפרט. בקרב אלה ירדה התמיכה בו מ-60 אחוזים ומעלה ל-50 אחוזים ומטה. בפועל השיעורים הללו מעידים על אי-אמון באישיותו או בתפקודו של נשיא ארה"ב.
כל נשיא, בייחוד מי שחסר כל ניסיון פוליטי, אינו יכול להשיג את יעדיו בלי שיתוף פעולה עם רשויות השלטון האחרות, התקשורת והציבור. עד עכשיו טראמפ לא הוכיח יכולת למידה והפקת לקחים שתביא אותו למקום הזה. יתר על כן, בעוד שנה בדיוק יתקיימו בחירות אמצע הקדנציה לסנאט ולבית הנבחרים. אם הרפובליקנים, שהיום שולטים בשני הבתים, יחששו מאובדן הרוב שלהם, הם יתרחקו ויסתייגו מטראמפ וכך יקשו עליו עוד יותר לתפקד ולהעביר חוקים, תקציבים ותוכניות. אם הוא מסוגל בכלל לשינויים, הם יבואו, אולי, רק עקב לחצים אלקטורליים.
פרופ' איתן גלבוע הוא מומחה לארה"ב, ראש המרכז לתקשורת בינלאומית וחוקר בכיר במרכז בס"א למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת בר-אילן