החליפה צד: האחות הבכירה שלקתה בסרטן שד

ב-35 שנות הקריירה שלה הספיקה לילי פרלמן, אחות בכירה בשירותי בריאות "כללית", להכיר כל פרט במערכת הבריאות, אך גם התפקידים הרבים שמילאה במערכת לא הכינו אותה לתפקיד שנכפה עליה למלא לפני כשלוש שנים – תפקיד החולה.

"אני אישה מאוד מסודרת", מעידה לילי בת ה-59 מהוד השרון, "אני עושה הכל לפי הספר. הלכתי לעשות ממוגרפיה. זה היה יום שישי לפני שלוש שנים. ביום ראשון זימנו אותי לבדיקה חוזרת. בסוף הבדיקה הרופאה ניגשה אליי ואמרה לי: 'גברת פרלמן, צריך לעשות ביופסיה'. האמת שכבר בנ' של ה'פרלמן' הבנתי שמדובר בסרטן. ואכן זה היה סרטן".

לילי, שבמסגרת תפקידה אחראית על כלל האחיות בבתי החולים של "כללית", אובחנה כחולה בסרטן השד. "אנשים חושבים שאם יש גילוי מוקדם אז הכל סבבה – חותכים, גומרים וחוזרים לחיים. במציאות זה קצת יותר מורכב מזה", משתפת המנהלת, שנאלצה לעבור טיפולי כימותרפיה והקרנות, אותם ביצעה בבית חולים "מאיר", בו שימשה כאחות ראשית.

"מפריעה לי הדמוניזציה שעושים למערכת". פרלמן בטיפולים(צילום: אלבום פרטי)

החלום – להיות תקועה בפקק באיילון

"יש משהו מאוד אבסורדי במחלת הסרטן", מוסיפה לילי, "מגלים את המחלה, אבל אתה מרגיש טוב. לא כואב לך שום דבר, אך בשנייה אתה עובר מהמקום של הבריא למקום של החולה. זו הסתגלות לא פשוטה. זה יוצר אפילו משבר זהות. למרות שאני מומחית למערכת, מכירה אותה על בוריה ובעלת תושייה זה תהליך מאוד קשה. בשלב כלשהו של הטיפולים אתה מרגיש שאתה מאבד את עצמך. אני זוכרת שקמתי בוקר אחד ונכנסתי להתקלח ואמרתי לעצמי: 'וואי, הדבר שאני רוצה לעשות עכשיו הוא פשוט להיות תקועה בפקק באיילון'. זה היה נראה לי כמו חלום. השגרה הפשוטה נלקחת ממך. כל יום יש הפתעות".

התפקיד החדש שנכפה על לילי העניק לה נקודת מבט חדשה וייחודית על המערכת. "אני חושבת שיש לנו מערכת בריאות מצוינת", מחמיאה האחות הבכירה, "זה נכון שאני חולה פריבילגית – אני מכירה את המערכת ויודעת אילו משאבים עומדים לרשותי, אבל חולים מקבלים פה טיפול מצוין. נתקלתי לא מזמן בבלוג של אמריקאית שחלתה בסרטן שד ולא עושה מעקב כי אין לה ביטוח בריאות. בישראל אין דבר כאלה. מפריעה לי מאוד הדמוניזציה שעושים למערכת הבריאות הציבורית. המערכת לא חפה מפגמים, אבל המכלול הוא מאוד חיובי. לאחרונה הייתי בבדיקה וראיתי קשישה שהגיעה לכון עם טופס 17 לא נכון. מה שהפקידה עשתה עבור הקשישה כדי שזו תיכנס לבדיקה ול תאבד את התור שלה היה מדהים. עוד דקה הפקידה הייתה משלמת מכיסה את עלות הבדיקה. לא הכל מושלם, אבל אנשים שמגיעים למקצועות טיפוליים הם אנשים שבדרך כלל רוצים לעשות טוב לעלום".

"הבירוקרטיה היא מפלצת שהחולים נאלצים להתמודד איתה"(צילום: בלה שחר הלל)

יש איזו תובנה על המערכת שהגעת אליה בעקבות המחלה?

"בסוף, כשאתה חולה, אף אחד לא יכול לקחת ממך את המחלה ואת הסבל הפיזי והנפשי שכרוך בטיפולים, אבל יש מפלצת שנלווית למחלה שהיא לא פחות קטנה מהמפלצת של הסרטן, וזו מפלצת הבירוקרטיה שאיתה נאלצים להתמודד החולים". לדברי לילי, על חולי הסרטן להתמודד עם מספר מערכות שאינן מסונכרנות בינן ובין עצמן. "יש את מערכת הבריאות, ויש את ביטוח לאומי ומס הכנסה ושירותי הרווחה. החולה הרבה פעמים נאלץ להיות השליח של אותן מערכות ולא כולם מסוגלים לעשות את זה, לא מבחינת היכולת האישית ולא מבחינה המצב הנפשי".

כיום, כך מעידה האחות הבכירה, רואה לילי בהתרת הפלונטר הבירוקרטי שעימו נאלצים חולים להתמודד כמשימתה המקצועית.

"אני נמצאת הרבה מאוד בפורומים של נשים שחלו בסרטן שד", מתארת ליל, "הרבה פעמים אני יכולה לפתור לאנשים בעיות בשנייה. שפר עליי מזלי להיות בפוזיציה שאני נמצאת בה שבה אני באמת יכולה לעזור לאנשים להיחלץ מפלונטר בעזרת שיחת טלפון. אני לא רואה בזה שימוש בפרוטקציה. אני מבינה את המצוקה והקושי של האנשים ואני מנסה למנף את הנגישות שלי כדי להקל על זה. אני רואה בזה שליחות".

"החלטתי שאני לא מתביישת". לילי פרלמן(צילום: בלה שחר הלל)

לעשות מהלימונים לימונדה

לילי מעידה כי בזמן הטיפולים היא התמסרה לתפקיד החולה באופן מוחלט. "אני החלטתי שאם כבר נגזר עליי להיות חולה, אני אעשה מזה את הכי טוב שיש. חיפשתי לעצמי את המקומות שעושים לי טוב בתוך הג'יפה. יש לא מעט כאלו. אתה מקבל המון תמיכה ואהבה. אחת הבעיות של חולים, בעיקר של נשים, זה לבקש עזרה. הן חוששות שיתפסו אותן כחלשות. אני רוצה להגיד לנשים וגברים חולים – תוותרו על זה. אם אתם חולים יש כל כך הרבה אנשים שירצו לעזור ולתמוך בכם. תגידו מה אתם צריכים וגם מה אתם לא צריכים. אתם תהיו המומים מכמות התמיכה והסיוע שתקבלו. אל תחשבו שאתן צריכות להיות חזקות. איך אני אומרת, החולשה זה החוזק החדש. אני גיליתי על עצמי שאני יכולה להיות גם חלשה ויכולה להשיל מעצמי את השריון והשליטה, וזה ממש בסדר".

המנהל הבכירה מספרת כי היא מצאה פורקן לקושי הרב שכרוך בטיפולים בכתיבה. "בסוף התקופה הסתכלתי על החומרים ואמרתי לעצמי שיש פה חומר טוב".

לילי חברה לבימאית איילת רון ויחד הם הפיקו מופע בו משתפת המנהלת הבכירה את הקהל בפתיחות מעוררת השראה על התמודדותה עם המחלה. "אני קוראת למופע 'המסע לכוכב הסרטן ובחזרה'. יש בו גם עצב וגם שמחה, גם הומור ורוד וגם הומור שחור. יש בו מסר אוניברסאלי של צמיחה מתוך משבר ושל מציאת משמעות".

"חולשה זה החוזק החדש". לילי במהלך הטיפולים(צילום: אלבום פרטי)

"התגובות של הקהל הן מאוד חיוביות", מוסיפה לילי, "לאחרונה ניגשה אליי מישהי שראתה את המופע ואמרה לי שבעקבותיו היא החליטה לעשות שינוי. היא סיפרה שכל השנים היא חלמה לרקוד ולא עשתה עם זה כלום. אחרי שראתה את המופע היא נרשמה לחוג ריקוד".

"ברגע שחליתי החלטתי שאני לא מתביישת. אין לי מה להסתיר. אני מדברת על הכל", מסכמת המנהלת הבכירה, "אני מדברת על מיניות, על זוגיות, על הפחד מהמוות. אני חושבת שזה עושה לאנשים טוב. זה מסיר את הטאבו הדברים. שואלים אותי איך יש לי אומץ לדבר על כל הדברים הללו. מה זה אומץ? לפני שאובחנתי כחולה אני ובעלי שוחחנו והגענו למסקנה שמבחינה פיננסית עדיף שהוא ימות ולא אני. שבוע לאחר מכן אובחן הסרטן. אומץ זה לספר על המסקנה הזו לחמותי".