"הייתי מנהיג ניאו-נאצי - היום אני רוצה להתנצל בפני ניצולי שואה"
קווין ווילשאו היה בכיר בתנועות גזעניות במשך 43 שנים - תוך שהסתיר את העובדה שהוא יהודי והומו. היום, אחרי שיצא מהארון בראיון טלוויזיוני שהכה גלים, הוא מנסה לעבוד על איחוי הקשרים עם משפחתו ומספר בגילוי לב: "אני חושש להיות בודד, אין לי כישורים חברתיים רבים". חלק מהכתבה שהתפרסמה במוסף "7 ימים" ב"ידיעות אחרונות"
"הייתי מנהיג ניאו-נאצי, הדלק שהניע אותי היה שנאה. היום אני רוצה להיפגש עם ניצולי שואה ולהתנצל בפניהם על כל השקרים שהפצתי. ואחר כך להגיד קדיש על אמי היהודייה". אחרי 40 שנות פעילות בתנועה הניאו-נאצית, קווין ווילשאו, בן 59, הדהים את בריטניה כשהצהיר שהוא ממוצא יהודי והומו. בראיון חושפני ל"ידיעות אחרונות" הוא מספר על הגיהינום שבתוכו הוא חי ומתוודה שהוא מעריץ את ישראל.
במשך 43 שנים היה ווילשאו אחד הפעילים הבכירים בתנועות גזעניות וניאו-נאציות בבריטניה. בכל השנים הללו ווילשאו הסתיר מחבריו שני פרטים מרכזיים באישיותו. "בתוך תוכי דרו שני אנשים: האחד היה המנהיג הניאו-נאצי, שהסית באינטרנט נגד מהגרים, נאם בהפגנות נגד הומואים והכחיש את השואה. והיה את קווין השני, הומוסקסואל בארון, שבדמו זורם דם יהודי. הרצון לשנוא השתיק את כל הקולות האחרים שהיו בראשי, כולל את קולה של אמי, שנזפה בי כל השנים והזכירה לי שסבה היה יהודי. הדלק שהניע אותי היה שנאה. כך גם הצלחתי לשנוא הומואים, למרות שהייתי אחד מהם. השנאה לאחרים הונעה מהשנאה העצמית שלי. היום, חצי שנה אחרי שנגאלתי מהפשיזם הקיצוני, אני אומר שאולי אחרי מותי בכל זאת אגיע לגן עדן, כי בעולם הזה כבר הייתי בגיהינום".
לפני כשלושה שבועות, בראיון לערוץ 4 הבריטי, יצא ווילשאו מהארון. "יציאה משולשת", כפי שהוא מכנה אותה: הניאו-נאצי הבריטי הידוע סיפר כי הוא גיי ובעל שורשים יהודיים וכי החליט, לפני חצי שנה, לנטוש את ארגוני הימין הקיצוני ולהילחם בהם. הראיון כבש כותרות בכל העולם.
ילדותו של ווילשאו הייתה אלימה ובודדה. על המרבדים הללו נבטה אישיות מסוכסכת ומתוסכלת של אדם שונא, שהסית מאות ואלפים אחרים ללכת אחריו. הוא נולד בעיירה ווייטהייבן במחוז קאמבריה, ליד גבול אנגליה-סקוטלנד. בן לאמא יהודייה ולאב אלכוהוליסט ואלים. "היינו משפחה אתיאיסטית שלא האמינה באלוהים", מספר ווילשאו. "אבל אמא הייתה מזכירה מדי פעם שבדמנו זורם דם יהודי או מספרת על חג כלשהו. אם אבא שלי היה מספר בדיחה כלשהי על יהודים, היא הייתה מהסה אותו ומזכירה לו שגם היא נצר למשפחה יהודית".
כשהיה בן 13 סיפר ווילשאו לחבריו בבית הספר על נטיותיו המיניות והם גמלו לו באלימות קשה ובנידוי חברתי. "אין ספק שביצעתי מעשה התאבדות כשסיפרתי לחבריי שאני גיי. היו הרבה מכות, בעיטות בפרצוף, יריקות, קריאות 'הומו מטונף'. כשסיפרתי למורים, הם לא עשו דבר. החוויות ההן נצרבו בבשרי. הילדות שלי הייתה עצובה ומרירה. גדלתי להיות נער מרדן, מלא כעס ובודד. חיפשתי מסגרת, מקום שיקבל אותי, שיספק לי סביבה חברתית".
החיפוש הוביל אותו לשורות הימין הקיצוני. כשהיה בן 15 ראה מגזין של הבריטיש מובמנט – התנועה הנציונל-סוציאליסטית הבריטית – תנועה ניאו-נאצית בולטת. המגזין עורר את סקרנותו והוא החל להזמין ספרי "היסטוריה" בהוצאת הארגון, שעיקר תוכנם היה הכחשה של השואה. אחר כך הגיעו עלונים וסטיקרים עם צלב קרס. "הכל היה קיצוני ואסור. כשאבא שלי גילה את החוברות והספרים הוא זרק אותם. אז הזמנתי עוד והחבאתי אותם, כמו נער שמחביא חוברות פורנו. קראתי מאמרים של מכחישי שואה, שכתבו שהיהודים המציאו את השואה ואת ששת מיליוני הנספים. ואני הייתי נער צעיר ותמים". לאחר שלוש שנים הוא נקט יוזמה – והשאיר את העלונים בתאי טלפון ציבוריים, כדי להפיץ את הדברים. בגיל 18 הצטרף באופן רשמי לחזית הלאומית ("נשיונל פרונט"), תנועת ימין קיצוני בריטית.
בתשובה לשאלה מדוע הצטרף לתנועה, למרות היותו יהודי, משיב ווילשאו: "כי בה מצאתי עניין, חברה ותחושת שייכות שהיו כל כך חסרים לי. אמי ניסתה לעצור אותי. היא אמרה לי, 'איך אתה עושה דבר כזה? האנשים האלה, שאתה מעריץ, היו רוצחים אותי בשואה. עבורם הייתי יהודייה לכל דבר'. אבי תלש כמה פעמים את המדבקה עם סמל הארגון מהז'קט שלי וגירש חברים מהתנועה שבאו לבקר בבית. אבל התעלמתי מכל הקריאות הללו. סוף-סוף מצאתי זהות ומטרה בחיים.
"אהבתי את האדרנלין, ידעתי שאני שותף ליצירת ארגון מעורר מחלוקת, נהניתי מתשומת הלב שהורעפה עלינו. פתאום הייתי שותף לארגון שנמצא כל הזמן בכותרות ואנשים דיברו עליי ביראה מסוימת. מובן שהאלימות שספגתי בילדותי עודדה אותי להפוך לאדם אלים. הילד החלש הפך לחלק מקבוצה גדולה וחזקה".
בגיל 20 מונה ווילשאו למנהל סניף התנועה במחוז קאמבריה. הוא אירגן הפגנות, הוציא לאור עיתון, ניהל כנסים, ביצע פעילות ענפה לגיוס פעילים ותומכים נוספים. במקביל עבד במפעל אלומיניום ומאוחר יותר כאח בבית חולים לתשושי נפש. "בבוקר הייתי מסייע לתשושי נפש ואחר הצהריים מדפיס עלונים נגד יהודים, מהגרים, הומואים והאיחוד האירופי", הוא מספר.
"נפגשנו כמה פעמים בשבוע, קרוב למאה אנשים, ותיכננו פעילויות. היו ביניהם שוטרים לשעבר, עובדי ציבור, סטודנטים, אנשים נורמטיביים. בסופי שבוע נסענו בכל רחבי המדינה, השתתפנו בהפגנות נגד מהגרים או יהודים ולפעמים היינו מפוצצים הפגנות של קבוצות מפגינים עם אידיאולוגיה הפוכה. אחר כך היינו הולכים לפאב, שותים ואז יוצאים להרביץ להם. תקפנו מרכזי תרבות אתניים, ניפצנו חלונות של מבנים. כשערכנו כנסי פעילים, ידענו שבעלי אולמות לא יסכימו להשכיר לנו אולם, אז נרשמנו תחת שמות של ארגונים אחרים, כמו ארגון נשים כלשהו. במקום לתלות דגל עם צלב קרס, תלינו את דגל אנגליה. לפני כל מערכת בחירות נהגנו לברר ברשימת המצביעים מי נפטר או מי עבר דירה ולא עידכן את הרשויות, הולכים לקלפי, מתחזים לאותם אנשים ומצביעים במקומם. כך ניסינו להכניס את הנשיונל פרונט לפרלמנט, אבל ללא הצלחה".
עם זאת, ווילשאו מודה: "בתוך תוכי ידעתי שהכחשת השואה היא שטות גמורה. אתה צריך להיות אידיוט כדי לחשוב שעדויות של ניצולי שואה הן המצאות גמורות. דוד שלי שירת בצבא והוצב בפלשתינה בימי המנדט הבריטי, כך שידעתי ממנו על יהודים שהגיעו לשם אחרי השואה. לא חשבתי שהשואה היא המצאה גמורה, אבל הנחתי שמדובר בסיפור מוגזם, שמדינת ישראל משתמשת בסיפורים מוגזמים כדי להצדיק את הקיום שלה ואת גזילת הקרקעות מהפלסטינים. פעם אמרתי לשני חברים שזה לא הגיוני שמישהו המציא את השואה. הם היסו אותי ואמרו, 'אל תדבר על זה'. ומאז לא העליתי את הנושא שוב".
את הידע שלו על יהדות הוא לא רכש מאמו, אלא באמצעות ספרו של היטלר, "מיין קאמפף" ואלפי ספרים ועלונים אנטישמיים אחרים. "היה קשה לי לצפות בסדרה ובסרטים כמו 'רשימת שינדלר', גם בגלל האלימות הרבה וכמובן גם בגלל שהם הציגו תמונה המנוגדת לאידיאולוגיה שבה האמנתי ושאותה הפצתי. אז העברתי ערוץ". באחד המקרים החליט ווילשאו לעלות לרגל לאתרים הרוחניים של התנועה הנאצית, בהם מחנה הריכוז דכאו. "התהלכנו סביב וסיפרנו בדיחות על כל מה שראינו סביבנו. אמרנו, 'תראו מה היהודים בנו כדי לשרת את ההמצאות שלהם'".
בשנות ה-90 הצטרף ווילשאו למפלגה הבריטית הלאומית, השוכנת בימין הקיצוני ונהנית מכוח פוליטי. "כשהגעתי למפלגה הייתי סלב. הביטו עליי בהערצה, הייתי ותיק ומנוסה, דובר מיומן במצעדים ובהפגנות. ציטטתי את אדולף היטלר, אמרתי שהיהודים שולטים בעולם, שישראל היא מדינה אימפריאליסטית רשעה. כולם חיזרו אחריי".
הוא הקפיד להתרחק מיהודים. "הדרך שבה מעודדים אנטישמיות היא פשוטה: אתה כל הזמן מקפיד לומר 'היהודים'. כשאתה עושה הכללה ומשתמש בשם של קבוצה אתנית, קל יותר לשנוא אותה. חששתי שאפגוש יהודי ואגלה שיש לו רגשות דומים לשלי. מצד אחד הזדהיתי עם הפלסטינים ומצד שני הייתי אנטי-מוסלמי. הערצתי בסתר ליבי את הדרך שבה ישראל נלחמת בטרור המוסלמי, אבל הפצתי בקרב פעילים את השקר שישראל מרעילה את הפלסטינים. ללא ספק, הייתה אמביוולנטיות בשנאה שלי כלפי ישראל".
ווילשאו הסתיר גם את היותו הומו. כשהיה בן 30 החליט "להקריב" את נטייתו המינית למען הארגון. "עם השורשים היהודיים לא יכולתי לעשות דבר, אבל עם הנטיות יכולתי, או חשבתי שאני יכול: רציתי להיות נאצי כהלכה והחלטתי להפסיק לקיים יחסי מין עם גברים". הוא פגש בחורה בפאב. "אישה נחמדה שניסתה להתנגד לדעותיי, אבל ויתרה מהר מאוד. התחתנו והיא נכנסה להיריון זמן קצר לאחר מכן. נולד לנו בן, ג'יימס, ולרגע חיי התמלאו בתוכן אחר. אבל שנתיים לאחר מכן התגרשנו וחזרתי להיות נאצי פול-טיים".
ווילשאו ניסה לשכנע את עצמו שהוא דו-מיני, "כדי להמתיק את הגלולה המרה, לחשוב שאני נמשך גם לנשים ולהכשיר את הפעילות שלי בארגון נגד הומואים". הוא נהג לקיים יחסי מין עם חברה מהתנועה. בלילות נפגש עם גברים בסתר וקיים עימם יחסי מין מזדמנים בשירותים ציבוריים. מדי פעם נסע ללונדון ופקד בר של הקהילה הגאה. "כשהייתי צעיר, הייתי בחור נאה", הוא צוחק. "לא הייתה לי בעיה למצוא סקס".
מערכת יחסים מלאה עם גבר לא באה בחשבון. מדי פעם נתקל בחברים אחרים מהארגון שאחזו בנטיות מיניות דומות, "אבל מעולם לא דיברנו על כך או קיימנו יחסי מין. בין כל ההומואים בימין הקיצוני היה קשר שתיקה. אבל בתוך תוכי ידעתי שחבריי לארגונים אינם חברי אמת. הלא חברות מבוססת על קבלה אמיתית, אבל חבריי לא קיבלו את קווין האמיתי. הם לא ידעו שאני גיי וסביר להניח שלו ידעו – היו מנדים אותי. בהפגנות נגד הומואים השתדלתי לא להיות מעורב, למרות שכמה פעמים הייתי עד להתעללות בהומואים והרגשתי לא נוח. עם זאת, הפצתי דברי שנאה הומופוביים באינטרנט ובכל פעם שעשיתי את זה, הרגשתי צביעות עצומה. הרצון שלי להשתייך לקבוצה היה חזק ממני. עשיתי אידיאליזציה לארגונים שבהם הייתי חבר ובאותה נשימה תקעתי לעצמי סכין בלב".
ווילשאו לא מתגאה בעברו, אלא מתבייש בו. לפני שבע שנים עזב את המפלגה הלאומית הבריטית והחליט להמשיך בפעילותו הקיצונית לבד. בחודש מרס האחרון הוא נעצר על ידי המשטרה לאחר שהסית באינטרנט נגד יהודים, מהגרים וזרים. הוא קיבל מעצר על תנאי – והתנאי היה שיירשם לתוכנית לגמילה מדעות חשוכות וקיצוניות, והוצמד למאט קולינס, פעיל ימין קיצוני לשעבר שמשמש היום אחד מבכירי Hope Not Hate. הארגון פועל בשורות הימין הקיצוני על מנת להשיב את בניו למוטב.
בחודש דצמבר האחרון גילו אנשי הימין הקיצוני שווילשאו הומו - שניים מחבריו ראו אותו מבלה בפאבים של הקהילה. "אמרתי להם, 'מה פתאום, אתם מתבלבלים, זו רק שמועה'. אבל עוד ועוד עדויות הגיעו. חבריי החלו לתקוף אותי, שלחו לי מסרים רעים, העליבו אותי, קראו לי 'מתרומם מסריח'. עשו לי את כל מה שאני עשיתי לאנשים אחרים כל השנים. ואז הם באו אליי ואמרו לי: 'תבחר – אתה גיי או שאתה בארגון'. במקביל, קולינס החל לספק לי תמיכה, קיבלתי טיפול רך וסימפטיה. נתנו לי תחושה שאני יכול לצאת ממעגל השנאה שהייתי בו.
"הבטתי סביבי והבנתי שהרסתי את חיי במו ידיי. המשפחה שלי התרחקה ממני, אחי הוציא אותי מחייו, אבי הלך לעולמו לפני כמה שנים בידיעה שהבן שלו לא עשה כלום בחיים, רק היה נאצי. במפגשים המשפחתיים שלנו הייתה אווירה עכורה, כולם ידעו שאני נאצי ולא יכלו לעשות דבר. הבן שלי מעולם לא הזמין חברים הביתה, כי התבייש באבא שלו ובשלל הקישוטים הנאציים שהיו על הקירות. רציתי לעשות איתו תיקון, להיות אבא יותר טוב מאבא שלי, אבל הפכתי להיות האבא הזקן והנאצי שלו".
אחרי תהליך שיקום הוא החל לפעול כסוכן סמוי של ארגון Hope Not Hate והלך להפגנות לצד חבריו לשעבר. "אני לא מתחרט על כך שהלשנתי על אנשים שהיו חברים שלי. הימין הקיצוני הוא מקום רע ומסוכן". מאז שהתפרסם סיפורו, ווילשאו מקבל בעיקר תגובות חיוביות, אם כי ספג גם קללות ואיומים מאנשי ימין קיצוני. עכשיו הוא מנסה להתפייס עם בנו, שגילה על נטייתו המינית בראיון הטלוויזיוני. "הוא דחה אותי, למרות שיש לו חברים הומואים. הוא חושב שאני מבוגר מכדי לצאת מהארון. אני מקווה שעם הזמן הוא ילמד לקבל אותי".
לצד התמיכה הגבית הוא גם מלא חששות מהלא נודע. "אני חושש להיות בודד. אין לי כישורים חברתיים רבים, לאור העובדה שלא ממש התערבבתי בין אנשים כל השנים. עתה נפער חור בחיי ואני מנסה למלא אותו בפעילות אנטי-פשיסטית".
כשנשאל אם הוא עדיין שונא יהודים משיב ווילשאו בשלילה. "אני מתחרט על הדעות האנטישמיות שהיו לי. עם זאת, יש לי ביקורת על הציונות. אני חושב שהציונות שולטת בחלק מתשתיות העולם, אבל אני לא חושב שזו אנטישמיות, אלא ביקורת לגיטימית. באותה נשימה אני מעריץ את מדינת ישראל. אתם מדינה קטנה, שעמדה על רגליה ובנתה כלכלה בריאה ואומה מפוארת בתוך ים של עוינות. ואתם מגינים על יהודים בכל העולם.
"היום אני מודה שאינני יודע מספיק על הקונפליקט הישראלי-פלסטיני, אבל אני מתנגד לכל השוואה שעורכים בין ישראל וגרמניה הנאצית. הפלסטינים לא נרצחים באופן שיטתי כפי שיהודים נרצחו באירופה וזה ודאי לא רצח עם. אני מאוד רוצה לנסוע לישראל, לבקר ב'יד ושם', להיפגש עם ניצולי שואה ולהתנצל בפניהם על כל השקרים והשנאה שהפצתי. אני מתכנן לבקר בבית כנסת בלונדון, להיפגש עם רב ולהגיד קדיש על אמא שלי, שהלכה לעולמה לפני שנתיים", הוא אומר בהתרגשות אמיתית – ואת המילה "קדיש" הוא מבטא בעברית.
הכתבה המלאה התפרסמה במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות"
לפנייה לכתב/ת 
