כוכבות בחלל: נשים בדרך למאדים
נשים בחלל נמצאות עדיין במיעוט, אך יש מי שסוברים שבמשימות למאדים זה כבר עשוי להתהפך
דרושים/ות: בעלי תואר אקדמי בהנדסה, מדעים או מתמטיקה, עדיפות לבעלי תארים מתקדמים ובוגרי קורס טיס, בעלי ניסיון טיסה של לפחות אלף שעות, ללא בעיות ראייה ועם לחץ דם תקין, בעלי כושר גופני מעולה, לא גבוהים מ 1.90 מטר וללא עודף משקל. יתרון למועמדים בעלי הכשרה בתפעול מערכות טיסה ובעלי ידע במערכות ההפעלה והציוד שנמצא במעבורת חלל. התפקיד מיועד לגברים ולנשים כאחד. מתאימים? המחזיקים באזרחות אמריקנית מוזמנים לשלוח קורות חיים לנאס"א, עבור אחת המשרות הנחשקות ביותר בעולם וגם מחוצה לו - אסטרונאוט!
עוד כתבות באתר אתר סוכנות החלל הישראלית במשרד המדע :
לקראת דור חדש של מנועי שיגור לחלל
נציגה ישראלית נבחרה לסגנית יו"ר וועדת האו"ם לשימוש בחלל לצורכי שלום
יותר מ-18 אלף אמריקנים היו בטוחים שהם מתאימים, והגישו מועמדות לתכנית האסטרונאוטים של סוכנות החלל לשנת 2017. אבל הקריטריונים האלו הן רק מיפוי ראשוני וקצה הקרחון למה שבאמת מצפה נאס"א מהאסטרונאוטים שלה. לפני כמה חודשים הכריזה נאס"א על 12 המועמדים הסופיים, והנה הפתעת השנה - חמש מתוכם נשים. העובדה שנשים הן כמעט מחצית ממחזור הצוערים של נאס"א אינה מובנת מאליה.
משימה למאדים - משימה לנשים
דווקא עבור המשימה הבאה, השאפתנית ביותר של נאס"א ושל המין האנושי בכלל - שיגור חללית מאוישת למאדים, יש מי שסבור כי נשים הן אידאליות כמעט מכל הבחינות. מחקר שערך פרופסור ויליאם ראו מאוניברסיטת אוהיו, התמקד במבנה הפיזי וההורמונלי של נשים מתחת לגיל 30, וגילה כי הוא מתאים הרבה יותר לפעילות בחלל מאשר הגוף הגברי. בין היתר, נשים חשופות פחות למחלות לב בזכות רמות גבוהות של ההורמון אסטרוגן, וכן הן בעלות רמות ברזל נמוכות יותר בדם, מה שמפחית את הסיכוי להרעלה במהלך שהייה בחלל. ההגבלה היחידה שמצא במחקרו קשורה למחזור החודשי. ראו מזהיר כי האסטרונאוטיות צריכות להימנע מביצוע הליכה בחלל בתקופה הזו, בעקבות ירידה בנפח הדם, העלולה להוביל לסחרחורות ולהקאה.
מחקרה של ירוסלב סיקורה מהמרכז לחקר מלחמות בצ'כיה, לעומת זאת, מתמקד דווקא בפן הפסיכולוגי. לנשים יש יכולת מפותחת להבין את רגשותיהם של אנשים אחרים, ולכן הן נוטות יותר להסתדר זו עם זה/זו מאשר גברים. גברים, ככלל, הם יותר תוקפניים וחסרי סבלנות זה עם זה. סיקורה גם מצאה כי נשים מתפקדות טוב יותר במצבי לחץ. הן חושבות תחילה על דרכים אפשריות להתמודד עם המצב ורק אז פועלות, בזמן שגברים נוטים לעשות בדיוק את ההפך. לבסוף מצאה סיקורה את מה שכבר מצאו שני הרופאים של נאס"א הרבה לפניה: נשים מתמודדות טוב יותר עם שעמום וחוסר גירויים חושיים. בהתחשב בעובדה שזמן הטיסה למאדים בכיוון אחד מוערך בכ- 550 ימים, שבהם כל מה שנותר לעשות הוא להמתין בסבלנות, יש סיכוי טוב שנשים תהיינה מתוסכלות פחות מאשר גברים.
אבל דווקא אחת מהסיבות המשכנעות ביותר אינה קשורה לכישוריהן של הנשים, אלא לנושאים בסיסיים בהרבה. קייט גרין נשלחה עם צוות אסטרונאוטים מטעם נאס"א למשימה של הדמיית התנאים במאדים, בתנאי שטח קשים וסלעיים למרגלותיו של הר געש בהוואי. היא דיווחה מהשטח על ההבדלים בין הגברים והנשים בצוות: גברים צרכו בממוצע 3,450 קלוריות ליום בהשוואה לכ-1,500 קלוריות שצרכו הנשים. אישה טיפוסית צורכת פחות חמצן ופחות מזון, נמוכה יותר ושוקלת פחות מהגבר הטיפוסי, ובטיסה ארוכה כל-כך, שבה כל ק"ג נמדד בקפידה, שיגור נשים ללא ספק יצמצם עלויות.
לא הכל ורוד כמובן בסיפור הזה. מחקרים מראים כי נשים רגישות קצת יותר לקרינה מייננת. מחוץ לאטמוספרה המגינה עלינו, יש כזו בשפע, וגם חליפת החלל המשוכללת ביותר לא תמנע לחלוטין את החשיפה אליה. כמו כן, אצל נשים התפתחה במהירות יותר דלילות בעצמות בעקבות חוסר הפעלת השרירים בהיעדר גרביטציה. בכל מקרה, נתונים אלה אינם מובהקים סטטיסטית, בשל גודל המדגם הקטן יחסית.
ועדיין, אילו ידעו מדעני סוכנות החלל האמריקנית לפני 50 שנה את מה שאנו יודעים היום, יכול להיות שהמשפט ההיסטורי בנחיתה על הירח היה "צעד קטן לאישה, צעד גדול לאנושות". כדאי להכיר את ההיסטוריה של נשים בחלל כדי להבין את ההתקדמות המשמעותית עד כה וגם, כדי לסמן את השאיפות לעתיד.
ברבי האסטרונאוטית
את המהפך לטובת הנשים התחילו דווקא שני רופאים מנאס"א. תפקידם היה לבדוק קריטריונים שונים של מועמדים לאסטרונאוטים ולקבוע את כושרם לעמוד בתנאים של נסיעה לחלל. לאחר שבדקו עשרות מועמדים, החליטו על דעת עצמם, שיהיה מעניין לערוך את אותם המבדקים גם לנשים. הם אספו קבוצה של 13 טייסות, ובפעם הראשונה עברו נשים מבדקי עומס פיזי ולחץ נפשי זהים לגמרי לאלו שעברו המועמדים הגברים. התוצאות היו מפתיעות: רובן המוחלט של הנשים השיגו תוצאות טובות יותר מאלו של הגברים.
ומה היה לנאס"א לומר בעניין? מפקדי נאס"א כעסו מאוד על יוזמת הרופאים, ולא הסכימו בכלל לבחון את האפשרות של אישה בתפקיד אסטרונאוטית. אך בזמן שארה"ב המשיכה להפגין נוקשות מיושנת, ברית-המועצות, יריבתה הגדולה של ארצות-הברית במירוץ החלל, כבר שלחה לחלל קוסמונאוטית - המקבילה הרוסית לאסטרונאוטית. ב-1963, האישה הראשונה בחלל, ולֶנטינה טֵרֶשקוֹבה, סטוּדֶנטית להנדסה וצנחנית חובבת, התייצבה על כן השיגור בחללית ווֹסְטוֹק 6, ושהתה 71 שעות לבדה בחלל. החללית הקיפה את כדור הארץ 48 פעמים. טֵרֶשקוֹבה אפילו הצליחה להתגבר על שיבוש בתכנון המסלול, כשהיא מודרכת על ידי הפקחים מהקרקע.
המחלוקת בארה"ב סביב נושא הנשים בחלל הלכה והתעצמה, עד שהגיעה לדיון בבית הנבחרים. אבל גם שם החליטו לדחות את הבקשה, כדי "לא לפגוע בסדר החברתי". כל פנייה לנאס"א או לממשל בעניין הזה נענתה בתשובה ש"כרגע אין כוונה לשלב נשים בצוות האסטרונאוטים בגלל מורכבות המשימות והדרישות". אבל המהפך הלך וחלחל בחברה האמריקנית. יותר ויותר נשים החלו להילחם על זכויותיהן ולשלוח פניות. אות משעשע לשינוי החברתי שחלחל היה, שבשנת 1965 חברת הצעצועי מטאל החלה לייצר את בובת הברבי הקלאסית בחליפת אסטרונאוטית.
לנקות את החללית מבחוץ
נאס"א נכנעה לבסוף ללחץ החברתי, ובתחילת שנות ה-70 פתחה את שעריה גם למועמדות. סאלי רַייד, ד"ר לאסטרופיזיקה, נתקלה במודעה שפורסמה בעיתון הסטודנטים, ובה נכתב כי נאס"א מגייסת אסטרונאוטים חדשים - כולל נשים. רייד קפצה על ההזדמנות והגישה מועמדות. בשנת 1978 הצטרפה לסוכנות החלל האמריקנית, וב-1983 עשתה היסטוריה כשהמריאה לחלל לראשונה עם צוות המעבורת צ'אלנְג'ר ושהתה שם שישה ימים. גם לאחר פרישתה מנאס"א המשיכה רייד לעסוק בעולם החלל ובחינוך, והקימה עמותה שתפקידה לעודד ילדוֹת ונערות ללמוד את מקצועות המדעים המדויקים והטכנולוגיה.
זו הייתה כמובן רק ההתחלה. יותר ויותר אסטרונאוטיות הוכשרו למשימות שונות בחלל. לחברה האמריקנית היה קצת קשה לעקל את המצב החדש, וסאטירות רבות נכתבו על התופעה. "זה טוב ששולחים נשים לחלל" נאמר באחת מהן, "כדי שיהיה מי שינקה את החללית..." האסטרונאוטית קאתרין סאליבן לא נשארה חייבת והשיבה, כי תנקה את המעבורת בשמחה, אבל מבחוץ. ואכן, קאתרין נרשמה בהיסטוריה כאישה הראשונה שבצעה הליכת חלל - כלומר יצאה מהמעבורת לחלל החופשי. בהדרגה השתלבו הנשים גם במשימות החשובות והמורכבות ביותר, ובשנת 1999 הייתה איילין קולינס לאישה הראשונה בתפקיד של מפקדת משימה, העומדת בראש המשלחת. לאחר שהתמודדה בקור רוח מרשים עם קריסה דרמטית של שניים ממחשבי המעבורת ועם דליפת מימן, אף זכתה לכינוי "אימא" בפי חברי הצוות.
בשנת 2012 שלחה גם סין טייקונאוטית ראשונה לחלל - המקבילה הסינית לאסטרונאוטית. ליו יאנג, טייסת קרב בת 33, יצאה למסע עם עוד שני טייקונאוטים, בחללית שנג'ואו 9, לאחר שנבחרה על פי קריטריונים שחלקם לפחות, מוזרים במקצת. המועמדות נדרשו להיות נשואות, כדי לוודא שהן בשלות מספיק מבחינה פיזית ופסיכולוגית, היה עליהן ללדת לידה טבעית, על מנת לוודא כי גופן בנוי לעמוד במסע המטלטל, וכן להיות "בעלות שיניים לבנות, מראה רענן, ללא אקזמות ברגליים וללא ריח גוף, על מנת להקל על השהייה המשותפת במעבדת החלל הזעירה".
עם השנים נוספו עוד ועוד נשים ולמרות שהן עדיין במיעוט יחסי לעומת הגברים, אסטרונאוטיות מהוות השראה עצומה לבנות ברחבי העולם, בעצם העובדה שהן הצליחו להגיע לאן שהגיעו - הכי רחוק שאפשר.
לפנייה לכתב/ת 
