ראש מועצת אפרת ספג קריאות בוז בעצרת רבין: "להפסיק לחפש את המפריד והשונה"
עודד רביבי הוזמן על-ידי מארגני העצרת לציון 22 שנה לרצח ראש הממשלה ועם עלייתו לבמה ספג קריאות בוז: "בשביל להביא שלום צריך ללכת אחד לקראת השני". אלוף במילואים אמנון רשף, ממארגני העצרת, הזהיר: "המחלוקת מאיימת להצית ריב אחים". בין הנוכחים גם ח"כ גליק והשר אורי אריאל: "מעדיפים אהבת חינם על שנאת חינם"
עשרות אלפי בני אדם הגיעו הערב (שבת) לכיכר רבין בתל אביב לעצרת השנתית ה-22 לזכר ראש הממשלה יצחק רבין, שנרצח ב-4 בנובמבר 1995 על ידי יגאל עמיר בתום הפגנת תמיכה בהסכמי אוסלו. את העצרת ארגנו עמותות "מפקדים למען ביטחון ישראל" ו"דרכנו", והיא נערכה השנה תחת הסיסמה "זוכרים, אנחנו עם אחד". בהתאם, בין המשתתפים והנואמים היו גם אנשי ימין רבים, אבל חלקם התקבלו בקריאות בוז מהקהל, בעיקר ראש מועצת אפרת עודד רביבי. ynet העביר את האירוע בשידור ישיר.
בנאומו אמר רביבי: "אני נרעש מכיוון שבמקום הזה עמד ראש ממשלת ישראל דקות לפני שנרצח על ידי בן עוולה בשעה שרצה להגשים את תפילת 'עושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו ועל כל עמו ישראל'. באתי היום מאפרת בירת גוש עציון, מלב הרי יהודה, וגם שם אנשים, נשים וטף מתפללים לפחות שלוש פעמים ביום לשלום ולא לאלימות. אני גם נפחד כי בדרכי לכאן שמעתי את הקולות הקוראים למחנאות ולחרמות, קולות אשר מתוך הרצון לחדד מסרים מביאים לפילוג.
"הרצח של ראש הממשלה הוא פשע נורא שאנחנו מגנים ומוקיעים וזיכרון המעשה יהיה לדראון עולם. יחד עם זאת עלינו לשאול, כיצד שומרים על אחדות ונמנעים ממחנאות בחברה שחיים בה אנשים המחזיקים בדעות שונות ומגוונות? יש אנשים שסוברים שאחדות היא ההפך מקיטוב אך אני חולק על כך. אחדות אין פירושה הסכמה אידיאולוגית, אלא דווקא היכולת - גם בלהט הוויכוח - להמשיך ולהיפגש, להקשיב ולשוחח, לשכנע ולהשתכנע. אם אנחנו רוצים להביא את השלום, בואו נתחיל בללכת אחד לקראת השני. הערב צריכה לצאת מכאן קריאה להפסיק לחפש את המפריד והשונה בינינו ולהתחיל לחפש את המשותף והמאחד".
בעצרת נכח השר אורי אריאל (הבית היהודי), שאמר ל-ynet: "הכותרת של אחדות - זה מה שהביא אותי הפעם לפה. אני מקווה מאוד שאכן כולנו נפנים שהרצח המתועב הזה ראוי לכל גינוי וראוי לזכור אותו. אנחנו זוכרים רצח אחרי 2000 שנה של גדליה וצמים עליו, וזה לצערנו הרב קרה עוד פעם. ואנחנו צריכים לעשות את כל המאמצים ביחד כדי שדבר כזה לא יוכל לקרות. ויכוח - כן. ויכוח קשה - כן. מתוך כבוד. אנחנו מעדיפים אהבת חינם על שנאת חינם. אני מקווה שהעצרת הזאת תעבור בסימן אחדות".
ח"כ יהודה גליק (הליכוד) הוסיף: "לפני 22 שנים נרצח ראש ממשלת ישראל ואנחנו כאן כדי לדאוג שזה לא יקרה שוב. אין לנו פריבילגיה לאפשר לשונאים לנצח. אני רוצה להאמין שהשתנינו מאז".
כיכר רבין בתל אביב, הערב:
יו"ר תנועת "מפקדים למען ביטחון ישראל", אלוף (מיל') אמנון רשף, היה ראשון הדוברים על הבמה: "בעבר ידענו סכנות צבאיות שאיימו על קיומנו ועמדנו בהן בגבורה. היום ישראל חזקה מכל איום צבאי. בתקופה זו עומדים בפנינו איומים קיומיים מסוג אחר – פנימיים. הם נגזרים מהמחלוקת על עתיד יהודה ושומרון. סגנון המחלוקת מאיים להצית ריב אחים. חובה עלינו לנהל מחלוקת זו בדרך היחידה, הראויה למדינה דמוקרטית ולמסורת היהודית. ויכוח נוקב – כן. הסתה ופלגנות – לא. יד המורמת לאלימות, תאזק ללא פשרות. ניתן להיפרד מהפלסטינים מבלי להתפשר על הביטחון. חייבים להיפרד מהפלסטינים כדי לשמור על מדינת ישראל כביתו הדמוקרטי של העם היהודי".
אחריו נאם יו"ר תנועת "דרכנו" אל"מ (מיל') יעקב ריכטר, שאמר: "שאלה אותי אישה צעירה מי זה הרוב המתון. עניתי לה שהרוב המתון הוא חרדים שמביטים בבושה בהפגנות הפראיות של קיצוני העדה. הרוב הוא ערבים ישראלים שרואים את ההקצנה בין שני העמים והגיעו לכאן כדי לחזק שיח של שלום ודו קיום. הרוב המתון הוא מתיישבים מיהודה ושומרון שמתנערים מהקיצוניות של נערי הגבעות. הרוב המתון הוא תל אביבים שהגיעו לכאן דווקא השנה בשביל להתנער מהסתגרות. המקשר בנינו רב על המפריד".
ד"ר ת'אבת אבו ראס, תושב קלסואה ומנכ"ל שותף של "יוזמות קרן אברהם", אמר על הבמה: "מורשתו של רבין היא מורשת מורכבת לגבינו, אזרחי ישראל הערבים-הפלסטינים. רוב חייו של רבין הוקדשו לביטחון ישראל, הן כאיש צבא והן כמדינאי. אבל ברגע האמת הוא ידע לקבל החלטות קשות והכיר באש"ף ופתח במשא ומתן לשלום. הרצח של רבין, ועצירת תהליך השלום שבאה בעקבותיו, קטעו בעבורנו את התקווה ליישב את הקונפליקט בין מדינתנו לבין עמנו. שמו מכשול אדיר במסלול שלנו להשתלבות מלאה בחברה הישראלית".
ד"ר מיכה גודמן, תושב ההתנחלות כפר אדומים: "צריך לומר את האמת הכואבת: נכון מכל העולם באים לישראל כדי ללמוד יצירתיות טכנולוגית, אבל אף אחד לא בא לכן כדי ללמוד יצירתיות פוליטית. אולי כי אין כאן יותר מדי יצרתיות פוליטית. דווקא כשזה מגיע להתמודדות עם הבעיות הכי בוערות שלנו - ובראשן הסכסוך הכואב עם הפלסטינים - אז היצירתיות הפוליטית נעלמת. השיחה הפוליטית בישראל אינה זירה של החלפת רעיונות אלא רק של החלפת מהלומות. במקום להקשיב אחד לשני, רק מאשימים אחד את השני, אז לא נוצר האקלים שמצמיח רעיונות חדשניים. איפה שהשיחה קורסת גם היצרתיות מתמוטטת. הציונות לא שייכת לימין, המוסריות לא שייכת לשמאל, ערכים לא שייכים למגזרים. אנחנו עם אחד והם שייכים לכולנו".
נואם נוסף היה ראש המוסד לשעבר, שבתי שביט, שאמר: "לדעתי הסכם השלום עם ירדן הוא פסגת הישגיו של רבין ותרומתו הגדולה ביותר, בסוגיית הסכסוך הישראלי-ערבי. חבל שאת פרס נובל הוא לא קיבל על פועלו זה. הייתי אתו בקונגרס האמריקני כאשר נשא את נאומו המכונן בפני שני בתי הקונגרס, ב-26 ביולי 1994, בעקבות הסכם השלום עם ירדן. המסר הברור של הטקסט למאזיניו האמריקנים היה: דעו לכם שאני, יצחק רבין, בראש וראשונה חייל שכל חייו נלחם למען ביטחון עמו וארצו. השתכנעתי שפתרון הסכסוך והשלום הם ערובה ותרומה נוספת לביטחון העם והארץ. מחיאות הכפיים שלהן זכה, אין ספור פעמים במהלך נאומו, החרישו את האוזניים. יצחק רבין חי 73 ושלש שנים עשירות במעש, ותרם תרומה ייחודית לתקומת עם ישראל בארצו. בדומה למשה רבנו, הוא נדם על סף השלמת משימתו".
מאחר שהעצרת המרכזית אינה פוליטית, קיימה מפלגת המחנה הציוני טקס אלטרנטיבי באנדרטה לזכר רבין ברחוב אבן גבירול, בסמוך לעצרת. יו"ר העבודה אבי גבאי אמר: "רבין נרצח משום שהוא הלך בדרך השלום והרוצח רצה לעצור את תהליך השלום. אנחנו - מפלגת העבודה, המחנה הציוני - מחויבים לדרך השלום ומחויבים להגיע לפיתרון מדיני. זה הנושא המרכזי. העימעום של העובדה שרבין נרצח על דרך השלום מובילה אותנו לשתי מסקנות: הראשונה, שאנחנו ניקח אחריות על הטקס ועל העצרת. . השנייה היא שבסופו של דבר המנצחים כותבים את ההיסטוריה. אנחנו צריכים לנצח ולכן הדבר המרכזי שאנחנו נעשה כדי לשמר את מורשתו של רבין זה פשוט לנצח בבחירות ולהחזיר את המחנה הזה למקום שהוא זכאי לו".
ח"כ ציפי לבני הוסיפה: "מסר הפיוס שיוצא מהעצרת הוא חשוב וצריך לומר את האמת: המחלוקות של 1995 עדיין קיימות בינינו. אנחנו לא צריכים ולא רוצים לטאטא אותן מתחת לשטח. כן, צריכים לנהל שיח אחר שמכבד את האחר. שיח שאין בו בוגדים כי לא היו בוגדים בשנת 1995. ראש הממשלה לא היה בוגד וגם אין היום בוגדים בינינו. יש בתוכנו אנשים שחושבים אחרת זה מזה, וכל אחד רוצה את טובתה של מדינת ישראל בדרכו. ב-1995 לא באתי לעצרת והיום אני מחויבת לשני החלקים: גם לא לאלימות וגם כן לשלום".
ח"כ יצחק הרצוג: "בימי קדם היו קובעים ימי צום לאלפי שנים. פה אנחנו צריכים את הצום שלנו. אולי הערב הזה צריך להפוך למודל של הבנה עמוקה, של חיטוט בפצע, כדי להבין עד כמה נורא היה האסון ההוא וכדי למנוע אסונות נוספים".
לקראת העצרת, אחר הצהריים בתל אביב:
בימים האחרונים התעוררה מחלוקת על רקע העובדה שלעצרת המרכזית הוזמנו משתתפים מכל גווני הקשת הפוליטית. גורמי שמאל שאופי האירוע צריך להיות פוליטי ושייקחו בו חלק רק אנשי "מחנה השלום". אבל המארגנים ביקשו למשוך כמה שיותר קהלים לעצרת, כולל אנשי ימין, מתנחלים וחרדים.
בהודעה לקראת העצרת ציינו המארגנים: "אנו מאמינים ומקווים שלערב אחד, לצד זיכרון רצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל, נצליח למרות המחלוקות למצוא את המאחד על פני המפלג בינינו. אנחנו עם אחד ועלינו להיאבק יחד על היקר לנו מכל - אופיה, צביונה, ביטחונה ועתידה של מדינת ישראל".
אחת הנואמות הייתה אמורה להיות אסתי ברוט, תושבת עפרה, שלבסוף לא תנאם. "קצת מאכזב שלא אנאם בסוף, אבל בכל זאת חשוב היה לי להגיע ולקחת חלק. כל האירוע הזה מטרתו לאחד, אבל קמו הרבה קולות שרצו לעשות פרובוקציה ואני לא חלק מזה. מסתבר שהכיכר לא מוכנה לזה. אולי בעוד כמה שנים מישהי כמוני תוכל לנאום", אמרה ברוט ל-ynet. במקום הנאום תוקרן הצהרתה שצולמה בתחילת השבוע.
לפנייה לכתב/ת 
