הן רק רוצות לרקוד
יהודי קווקז הם קהילה סגורה, בעיקר הנשים, שבארץ מוצאן לא הרבו לצאת מהבית. גם בישראל, השמרנות הזאת נשמרה במקומות רבים. בבית הפיס החדש בעכו, מרכז "תקוותנו", מגשימות נשים מבוגרות מהעדה חלום ילדות שנגדע: הן רוקדות בלהקת "ליזגינקה", משמרות מורשת מחול עתיקה – ומקבלות הזדמנות לצאת מהבית, לפגוש חברות, להופיע ולבלות
בשיתוף מפעל הפיס
כדי לשמור על שלמותה של הקהילה, מאז ומעולם הקפידו יהודי הקווקז לקיים אורח חיים שמרני ומסורתי. בשתי העליות הגדולות (שנות ה־70 ושנות ה־90), פוזרו עולי קווקז ברחבי הארץ, אולם רובם המשיכו לנצור את ההיסטוריה, התרבות והשפה המשותפת להם בכל מקום שאליו הגיעו.
לפני כשנתיים הגיעה בשורה גדולה עבור 7,000 מבני הקהילה הקווקזית, החיים בעכו. בסיוע מפעל הפיס, עיריית עכו והקרן העולמית ליוצאי קווקז נחנך בית פיס מחודש ליוצאי אזרבייג'ן וקווקז, שפועל כמתנ"ס חוצה גילאים ומקיים פעילות תרבותית וקהילתית ענפה. "החברה הישראלית רואה בעיקר את התופעות השליליות אצל הקהילה הקווקזית, אבל בזכות מרכז התרבות החדש אנחנו מצליחים ליחצ"ן את השם הטוב של הציבור שלנו. אנחנו עם מיוחד, וחשוב שיכירו במורשת התרבותית של יהודי קווקז", אומר נחמיה שירין מיכאלי, יו"ר קהילת הקווקז בישראל ומנהל מתנ"ס "תקוותנו" בעכו.
אחד התחומים שזכו לפריחה מחודשת הודות למרכז הקהילתי החדיש הוא ריקוד העם הקווקזי. "ליזגינקה", בדיוק כפי שנקראת להקת הנשים שייסד מיכאלי, הוא ריקוד קווקזי עממי ומסורתי, שנטוע עמוק במורשת הקווקזית וראשיתו באזור הלזגינים. "במהלך השנים ניסיתי לפחות חמש פעמים להחיות מחדש את ריקוד הליזגינקה בעכו, אלא שכל פעם התפזרה הקבוצה. הבנתי שקהל היעד שלי צריך להיות הנשים המבוגרת בקהילה מאחר שהן מצד אחד דמויות חזקות, ומנגד נשים שחיות בסגירות יחסית. רציתי לתת להן הזדמנות להתפתח, לצאת מהבית ולראות עולם, לשכוח מצרות היומיום ומצורת החיים שהייתה נהוגה שם ולהתחיל לפרוח במרכז הקהילתי", מספר שירין מיכאלי.
20 חברות להקת "ליזגינקה" מציגות יחד את ריקוד העם, שנחשב לחלק נכבד מהפולקלור הקווקזי. הריקוד משותף לכל עמי הקווקז, אך לכל אזור מגורים יש תנועות ייחודיות. מדובר במחול שכרוך בעבודת רגליים מוגברת שדורשת קואורדינציה גבוהה, והוא מתבצע בתלבושות המסורתית קווקזית-צ'רקסית, הן לגברים והן לנשים. "בכל פעם מחדש כששמים את המנגינה המסורתית של הליזגינקה יש אנרגיות מטורפות במתנ"ס. אנחנו פשוט רוצות לרקוד, מחכות בשקיקה לחזרות במרכז הקהילתי ולהופעות באירועים השונים", מספרת חברת הלהקה, ג'נה אוסיפוב.
זהו מפעל יוצא דופן לא רק בשל תקומה מחודשת של מורשת עתיקה, אלא גם בשל חיזוק מעמד הנשים הקווקזיות בחברה. הרצון לשמור על שלמות המשפחה הקווקזית הוביל לפיקוח חברתי הדוק סביב הנשים ולמבנה משפחתי פטריארכאלי. "המנטאליות אצלנו היא אחרת. בחברה שלנו הנשים יותר סגורות, בייחוד אצל הדור הוותיק יותר. חלק מהשינוי שמתרחש אצלנו
בקהילה מגיע כתוצאה מהשילוב שלנו בחברה הישראלית. אני חושבת שאנחנו, הנשים הקווקזיות, למדנו מהישראליות והחלטנו ללמד את הגברים שלנו. מעבר לכך, המציאות הישראלית מחייבת גם את הנשים לצאת להביא פרנסה, ולכן דפוסי הקהילה משתנים", מתארת רעיה חודדטוב, חברת להקת "ליזגינקה" שעובדת במרכז הפיס לקהילה.
"הלהקה היא פריצת דרך", אומרת חברת הלהקה שרה עדינייב מזרחי. "אישה קווקזית היא אישה שמרנית, צנועה יותר. צריך להבין מאיפה הגענו לפני ששופטים אותנו. חיינו במדינות מוסלמיות, וכדי לשמור על הנשים בקהילה היהודית היה אסור להן לראות עולם. עכשיו אנחנו חיים פה בישראל, ולהקת הריקוד, כמו גם המתנ"ס, מהווים עבורנו כרית חמה, יש פה תמיכה ענקית מצד הנשים עצמן ומהצוות כולו. מעבר לריקוד, אנחנו מגיעות למפגש לפרוק ולשמוח האחת עם השנייה", היא מספרת.
"הליזגינקות הן הגאווה שלי", אומר מיכאלי, "מדובר בקבוצה של נשים מבוגרות, שלא היית יכול להאמין שהן יכולות לזוז ופתאום הן רוקדות במשך שלוש שעות בכל מפגש ומופיעות בכל רחבי הארץ. מבחינתי, זה בכלל לא רלוונטי אם האישה היא קווקזית, רוסיה או ערבייה, כולן מוזמנות לפה לרקוד, וכל הציבורים הנוספים מוזמנים להגיע לפעילויות של המתנ"ס. עצם האפשרות שלהן לצאת מהבית, לפגוש ולתמוך אחת בשנייה ולעסוק בתחביב ותיק - זה מה שממלא אותי".
הליזגינקות מלמדות את הדור הקווקזי הצעיר שגדל בעכו את טכניקת הריקוד המסורתית במטרה לייצר המשכיות למורשת. בנוסף, במרכז מתקיימות פעילויות תרבות הכוללות הרצאות, חוגי תיאטרון, סדנאות בישול, פרויקט ספורט לילדים ונוער ומועדון חברתי־קהילתי שמטרתו לתת סיוע לתושבים המתקשים בשפה העברית. "עכו היא עיר מיוחדת במינה. אנחנו חיים פה בדו־קיום עם כל המגזרים. זו עיר מעורבת ומקבלת. אנחנו, הציבור הקווקזי, רואים בקבלת האחר שליחות אמיתית, כי גם כשהיינו תחת משטר מוסלמי התייחסו אלינו בכבוד, ואנחנו פה כדי לתת בחזרה. זה מה שמחזק אותנו", מסכם מיכאלי.
הכתבה פורסמה ב"ידיעות אחרונות"
בשיתוף מפעל הפיס
