"בחודש השישי להיריון גיליתי שיש לי סרטן"

זו הייתה אמורה להיות אחת התקופות המרגשות בחייהן. הן היו אמורות לדבר זו עם זו על העובר שבועט ולא נותן לך לישון, על ההשתוקקויות המשונות שתוקפות בלילה, על הבחילות בבוקר, על החשש וההתרגשות מהבאות.

אבל אז הן גילו כי הן חולות בסרטן וההתלבטויות הפכו להיות אחרות. האם לעבור את הכימותרפיה בזמן ההיריון, מה אם העובר ייפגע, מה יקרה לי אם לא אעבור את הטיפולים ואיך אני אשאיר ילדים קטנטנים בעולם ללא אימא? אלה השאלות שעברו בראשן של אורי, מרינה, יאנה ומיכל, כשגילו פתאום באמצע ההיריון שהן חולות בסרטן השד.

לאורי חרצ'ק "נפל האסימון", לדבריה, כשהרופאה אמרה לה "זה סרטן. אם לא תעשי את הכימו לא תהיה אמא לבן שלך בבית וגם לא לילדה בבטן. אז בואי תתחילי לטפל בעצמך". אורי, רק בת 29, גילתה את הסרטן בתחילת ההיריון השני שלה.

"מקווה שהקושי הכי גדול יהיה לאבד את השיער". מיכל דיין(צילום: נדיה פונקץ)

כשיאנה גילתה שהיא חולה, זה היה לפני שמונה שנים. "כתבתי בגוגל 'בחורה בהיריון בת 28 עם סרטן השד'", היא מספרת. "לא מצאתי מידע. החלטתי לא לעבור את הכימותרפיה כדי לא לסכן את העובר". ההחלטה הובילה להתקפה נוספת של סרטן.

בעודה עם תינוקת קטנטנה, בת שלושה שבועות בלבד, היא עברה כימותרפיה וכריתת שד. כיום דרום, אמא לשלושה, מפעילה חנות ובה אביזרים והלבשה תחתונה מותאמת לנשים המתמודדות עם המחלה וכך מהווה מוקד למידע עבור אחרות.

הרופאה אמרה לי "אם לא תעשי כימו, לבן שלך לא תהיה אימא בבית". אורי חרצ'ק(צילום: נדיה פונקץ)

היא זו שיזמה את בוקר הפינוק במשרדי עמותת "אחת לאחת" של ויצ"ו, שבו הוזמנו הנשים הצעירות לסטיילינג אישי, איפור וצילומים. המטרה הייתה לעזור להן להרגיש יפות ומטופחות ולקבל מזכרת יפה, אבל גם לקבל תמיכה, עידוד וטיפים מנשים שהיו או עדיין נמצאות במצבן הרגיש.

"כשהוא נולד בכיתי ואמרתי: לא הרגתי אותו"

כ-6% מהחולות בסרטן השד הן מתחת לגיל 40, ובחלק מהמקרים מדובר אף בגילים צעירים בהרבה. מאחר שלא מדובר באחוזים גבוהים באוכלוסייה, המערכת הרפואית לא תמיד ערוכה לאבחן את הנשים הצעירות, שלעתים מוצאות את עצמן נאבקות ומתעקשות על אבחנה נכונה וטיפול.

המכנה המשותף לכל הנשים שפגשנו באותו בוקר הוא שכולן איבחנו את הגוש בעצמן, ועל אף התגובות המזלזלות לעתים מהסביבה, שרגילה לקשר סרטן עם גילים הרבה יותר מבוגרים, ההתעקשות שלהן להיבדק על אף הפחד, הצילה את חייהן.

להעלות את המודעות לסרטן השד אצל צעירות. יאנה דרום(צילום: נדיה פונקץ)

"הבהירו לי שהכימותרפיה היא חומר שלא חודר שליה, שהעוברית מוגנת בבועה שלה", אומרת אורי חרצ'ק, "אבל עדיין את יודעת שאת מכניסה לגוף כזה רעל, הכל נהרס בגוף, אז איך אני לא פוגעת בה?"

מרינה נודלמן (33), אימא של גיל בן התשעה חודשים, גילתה שהיא חולה כשהייתה בתחילת החודש השישי להיריון ועברה את הטיפולים. אל השמחה שמחוברת בדרך כלל ללידה החליף מתח שהתחלף בבכי של הקלה כשגיל נולד, והתברר שהוא בסדר. "רק כשהוא נולד אני זוכרת שבכיתי ואמרתי: לא הרגתי אותו", נזכרת מרינה. "חיכיתי לראות שהוא בסדר ואז ממש התפרקתי".

עבור מיכל דיין (32), אמא לילד בן שנתיים וחצי שגילתה גוש בשד כשהייתה בחודש החמישי להיריונה השני,  רגעים הקשים ביותר בהתמודדות מגיעים בכל פעם שהיא עם יותם, בנה הבכור. "אני אמורה לשאוב מזה כוחות, אבל זה שובר אותי", היא אומרת בדמעות וקשה שלא להישבר ביחד איתה כשהיא מדברת עליו, ועל השיער הארוך המתולתל שהיא גאה בו כל כך, וממנו תיאלץ להיפרד בקרוב. "זה בסדר", היא אומרת באומץ, "אני מקווה שזה יהיה החלק הכי קשה".