איך לצאת מהגירושים לחיים טובים יותר
לפי התפיסה הרווחת גירושים הם דבר רע, אך בפועל - אלפי זוגות שהתגרשו חיים בשלום עם ההורה האחר ומגדלים בהצלחה מרובה את ילדיהם המשותפים. נדב נישרי מסביר איך הקסם הזה קורה
"גם אם זה רחוק, גם אם זה נגמר, גם אם זה אבוד, זה היה שווה הכול" (שומר הלב – אורן ברזילי).
בין 40% ל-50% מהזוגות הנשואים עתידים לסיים את קשר הנישואים ולהתגרש בשלב כזה או אחר (על פי מחקר של קנדי ורוגלס משנת 2014). משמעות הדבר היא שאנו עתידים לראות יותר ויותר זוגות הורים שבוחרים להפריד בין הזוגיות להורות ולגדל את הילדים בשני בתים שונים. נשאלת השאלה - האם תהליכים אלו חיוביים או שליליים?
מבחינת החברה הממסדית והמסורתית, יציאתם המוגברת של גרושים "לשוק" מערערת תפיסות עולם קיימות ומאלצת את הרשויות להתאים את התנהלות הממסד לשינויים אלו ברמה המשפטית, התרבותית והכלכלית ובשאר תחומי החיים. שינויים מסוג זה הם מורכבים וקשים לעיכול בעיניים ממסדיות ושמרניות, ששואפות באופן טבעי לשמר את הסדר הקיים ולהימנע מלטלטל את הסירה. על כן, מבחינת החברה, גירושים נתפסים כתהליך שלילי שיש לפעול לצמצומו, כלומר למנוע מציאות שבה מוסד הנישואים מאבד את השפעתו על הפרטים שבקהילה.
אך מה עם ההיבטים האישיים של ההורים שהתגרשו וילדיהם? האם גירושים הם שליליים בהכרח? משיקולי רייטינג ורצון לסקרן ולמשוך קהל, מלאים כלי התקשורת בסיפורי אימה על גירושים קשים ואלימים. באופן זה, כאשר עומדים אנשים לפני ההחלטה להתגרש, פעמים רבות הם חוששים לבצע מהלכים שיהיו עלולים לדרדר אותם למציאות הקיצון שראו בכלי התקשורת. דחיית הפעולה יוצרת במקרים רבים הסלמה של המחלוקות, מאחר שהקונפליקט מתגלה רק כשמאגרי הסבלנות ויכולות ההכלה התרוקנו.
בספרו "לחשוב מהר, לחשוב לאט" מסביר פרופסור דניאל כהנמן שהמוח האנושי מורכב משתי מערכות חשיבה, שדרך פעולתן ה"עצלה" מאמצת ללא ביקורת תובנות רווחות שאינן בהכרח פועלות לטובתנו. כך הושתלה והשתלטה התפיסה הרווחת שגירושים הם דבר רע, אף על פי שבפועל אלפי זוגות שהתגרשו חיים בשלום עם ההורה האחר ומגדלים בהצלחה מרובה את ילדיהם המשותפים, והם מוכיחים שלפעמים גירושים הם דווקא הפתרון הטוב, הנכון והחיובי ביותר למציאות משפחתית בעייתית.
השאלה איך ייראו הגירושים תלויה בשתי שאלות עיקריות:
1. האם ההורים יבחרו לראות את משבר הגירושים כהזדמנות לשפר את חייהם, או שהם ישקעו במרה שחורה?
2. איך יבחרו ההורים לנהל את מערכת היחסים ביניהם לאחר הגירושים?
ייתכן שאנשים המעדיפים להימנע משינויים (גם אם המצב הנוכחי בלתי נסבל) יתקשו לראות את האור בקצה המנהרה, אך אלו שניחנו במבנה אישיותי המאפשר התמודדות עם שינויים ויציאה ממצבי משבר יוכלו לראות במשבר הזדמנות פז להפוך את חייהם לשלמים ומאושרים יותר. הדרך לבצע זאת תלויה בשלושה תהליכים התלויים זה בזה: הראשון הוא הדרך שבה מתנהלים הגירושים והשפעתם על הקשר בין ההורים; השני הוא אופיו של הקשר בין ההורים במהלך הגירושים ואחריהם; והשלישי הוא היכולת והמודעות העצמית של כל אחד מההורים להגדיר לעצמו את מטרותיו האישיות ולהיות מסוגל לבצע מהלכים אופרטיביים כדי להשיגן.
במחקר שפורסם ב-2010 קבעו החוקרים דמו ופיין כי במקרים שבהם המחלוקות בין ההורים סובבות סביב נושאי גידול הילדים, ייגרמו יותר סבל וכאב להורים ולילדיהם מאשר במקרים שבהם המחלוקות אינן קשורות לילדים. מחקר אחר, שביצעו החוקרים בק וסיילס ב-2001, הוכיח שמרבית ההורים שהתגרשו בתהליך גישור, הסדירו את ענייני הילדים ונמנעו מהליכים משפטיים לוחמניים - הגיעו לתוצאות מיטביות בהסכם הגירושים ואף שמרו על רמת שביעות רצון גבוהה גם שנים לאחר הגירושים.
שני מחקרים אלו מציגים עובדה פשוטה: הדרך שבה בוחרים ההורים להתגרש תקבע בסבירות גבוהה אם חייהם וחיי הילדים יהיו טובים ומאושרים, או שהם ימצאו את עצמם במאבק משפטי שיפגע קשות ביכולת ההורים לגדל את ילדיהם בשיתוף פעולה. המסקנה פשוטה – כדי להפוך את משבר הגירושים למקפצה לחיים טובים יותר, יש להימנע ככל האפשר ממלחמות משפטיות ולוודא שמוצו כל הכלים התקשורתיים שיכולים להוביל לשיתוף פעולה בין ההורים - עוד בטרם נשלח המסמך המשפטי הראשון. יתרה על כן, הבחירה להימנע ממלחמות משפטיות תחסוך לשני ההורים עשרות ולפעמים גם מאות אלפי שקלים, שיוכלו לשמש אותם לחופשה מהנה, למגורים ברמה גבוהה או לכל צורך אחר שיכול להיטיב עם ההורה וילדיו.
חשיבות הפרגון לצד השני
אחד הדברים הקשים ביותר זה להצליח לפרגן למי שפגע בנו. ובכל זאת, מאחר שיש ילדים משותפים, האדם האחר לא ייעלם לעולם מחיינו, להפך. נוכחותו תמשיך להיות נוכחת ביתר שאת עד אשר הילדים יהפכו לעצמאים ויעמדו בזכות עצמם. על כן נדרש ההורה הגרוש להבין ולהפנים שפעולותיו כנגד ההורה האחר אינן באמת נדרשות או חשובות כדי לפתור את המחלוקות. אין חובה להתגרש "ברע", ולא חייבים להילחם בהורה האחר. תפיסות אלו הן שליליות ושגויות, וכאמור הן נובעות מהשפעות תרבויות וחברתיות שמתקשות להתמודד עם מציאות שבה הורים גרושים יהיו חברים טובים גם אחרי היפרדותם.
לאחר שמובנות ההשפעות הרגשיות על המציאות, יכולים ההורים להתגבר על הכשלים הערכיים על פיהם הם פועלים ולהפוך את הקשר עם ההורה האחר לקשר חיובי, שיאפשר לשני ההורים להישאר חברים גם לאחר הפרידה. לאחר שיגדירו ההורים שהמטרה היא להישאר חברים, הם יוכלו לשאול את עצמם כיצד הם מתנהגים עם חבריהם הטובים ביותר ולשכפל את כללי ההתנהגות עימם למערכת היחסים החדשה שנבנית עם ההורה האחר. המכנה המשותף והבסיסי לחברות איתנה הוא פרגון ואכפתיות לאדם האחר, ללא תנאי וללא הגבלה. כאשר כלל זה ייושם במערכת היחסים של ההורים הגרושים, הם יצליחו להתגבר על כל מכשול ואי הבנה ויבנו מערכת יחסים מתחשבת, מכילה ומבינה זה עם זה.
מטרות אישיות והשגתן
כלל ידוע בקרב שחיינים בים הוא שאם נקלעים לתוך מערבולת, אסור להיאבק בה. יש לקחת נשימה עמוקה ולזרום עם המערבולת עד שיוצאים מהצד השני (כן למערבולת יש שני צדדים). התמודדות עם גירושים דומה להתמודדות עם מערבולת בים. מדובר בתהליך רגשי קשה ומכאיב לכל המעורבים בו. אך כאשר ההורה יודע להגדיר לעצמו שהוא רוצה ללכת ללמוד משהו חדש, שהוא רוצה לבלות זמן מה בחו"ל, שהוא רוצה לשנות מקום מגורים או מקום עבודה או כל מטרה אחרת שעניינה קידום והתפתחות אישיים, הוא ימצא את הכוחות הנדרשים - גם בתוך המשבר - כדי להגיע ליעדיו.
מאידך גיסא, כאשר לאדם אין יעדים ואין מטרות, הוא עלול "להתברבר" ולחפש כל דרך להשאיר את המצב כפי שהוא. מכאן שרק כאשר לשני ההורים יש מטרות אישיות חיוביות, הם יכולים להתקדם בתהליך אל עבר חיים טובים יותר.
על כן, רגע לפני שפועלים חשוב לפנות לייעוץ מקצועי אצל בעל מקצוע שאין לו אינטרס בהחמרת הקונפליקט. זה יכול להיות מגשר, יועץ או מטפל זוגי, פסיכולוג, פסיכולוג ילדים, יועץ כלכלי וכל יועץ אחר, שישב עם כל אחד מההורים ויעזור לו לשרטט את הדרך הטובה ביותר לשתף פעולה עם ההורה האחר. דרך שתמנע הרחקה ופעולות משפטיות חד-צדדיות. דרך שתהפוך את חייכם לטובים ומאושרים יותר.
נדב נישרי הוא מגשר מומחה בגישור גירושים, מחבר הספר "להתגרש בשלום" ומנהל מרכז הגישור "הדדין"
