משבר ההומלסים בארה"ב: "מספיק לאבד את העבודה - ואתה ברחוב"
הרשויות בחוף המערבי של ארה"ב מעריכות כי קרוב ל-200 אלף מחוסרי בית נמצאים בשטחן. חלק מהמדינות הכריזו על מצב חירום בעקבות התפרצויות של צהבת ונאלצות לשלם עשרות מיליוני דולרים כדי להתמודד עם המשבר. "הרשויות בקריסה טוטלית, אנחנו בעיצומו של משבר פליטים"
בלב השכונה היוקרתית בסיאטל שבארצות הברית, עובדי העירייה הגיעו עם טרקטור כדי לפנות את העדויות לעיר האוהלים שהוקמה בפארק ראבנה ע"י מחוסרי הבית המקומיים. הטרקטור הרים את המזרונים, האוהלים, הכסאות ומפזרי החום שהיו במקום והעובדים הגיעו חמושים במסיכות ומגפיים ולא פספסו אפילו שיח אחד בסריקות אחר זבל.
הנקודה הארעית שהוקמה ע"י ההומלסים בפארק היא רק אחת מתוך 400 הנקודות שהוקמו ברחבי העיר - מתחת לגשרים, בשולי הכבישים ולאורך המדרכות. המשטרה המקומית והעובדים הסוציאליים שהחליטו לפעול בנושא לאחרונה הביאו, גרמו לנהירה של הומלסים אל העיר שבינתיים מתקשה להתמודד עם שיעורם הגבוה.
"באופן רשמי, שיעור האבטלה בעיר עומד על 0%", אמר חבר מועצת העיר מייק אובראיין לסוכנות הידיעות AP. "אך יחד עם זאת, אלפי מחוסרי דיור עובדים אך אינם מסוגלים לדאוג לעצמם למחייה. אין להם לאן ללכת. בכל פעם שאנחנו פותחים מקום חדש עבורם - הוא מתמלא".
שיעור ההומלסים העולה הביא עמו את תופעת "הערים הזמניות" ברחבי העיר ומעמיד את בריאות הציבור בסכנה. כמה ערים הספיקו להכריז על מצבי חירום בשל התופעה, וחלקן אף נאלצו לשלם מיליוני ומיליארדי דולרים כדי למצוא פתרונות למשבר.
סיאטל לא נמצאת לבדה במצב הזה. משבר מחוסרי הבית בארצות הברית מאיים על החוף המערבי כולו, ומוסיף על מחירי הדיור הגבוהים. גם בסן דייגו שבקליפורניה העירייה מצחצחת את המדרכות אחרי התפרצות של צהבת A באזור.
בעיר אנהיים, שבשטחה נמצא פארק השעשועים דיסנילנד, כ-400 בני אדם ישנים סמוך לאצטדיון הבייסבול המקומי. בפורטלנד שבצפון נאלצו מארגני פסטיבל האוכל להשתמש בקטורת בניסיון לטשטש את ריח השתן במגרש החנייה שבו נערך.
ברשויות המקומיות מודים כי התופעה אינה חדשה, אך גורמים רשמיים מציינים כי הם מרגישים החמרה במצב בקליפורניה, אורגון ובוושינגטון. בשל מחירי הדיור הגבוהים, בני אדם שפעם יכלו להילחץ מהרחוב בעזרת מציאת עבודה, עדיין נשארים ללא קורת גג. "כל מה שצריך זה מחלה ממושכת, איבוד פרנסה או אפילו משבר משפחתי - ואתה ברחוב", הם מספרים.
תמי סטפן בת ה-54 שמתגוררת במקלט למחוסרי בית אמרה: "רוב ההומלסים שאני מכירה לא הגיעו לרחוב בגלל התמכרות כזאת אחרת. רובם פשוט לא יכולים לממן דירה".
על פי הנתונים הרשמיים, בשלוש המדינות מתגוררים לא פחות מ-168 אלף מחוסרי בית - עלייה של 19 אלף בני אדם מלפני שנתיים. מאז שנת 2015, לפחות 10 ערים ומחוזות הכריזו על על מצבי חירום בעקבות העלייה בנתונים. בשנה שעברה הקצתה עיריית סיאטל 61 מיליון דולרים לטובת תקציב עבור ההומלסים, והשנה הוא כבר הספיק לגדול ל-63 מיליון דולר. לשם ההשוואה, לפני 4 שנים התקציב עמד על 39 מיליון דולר בלבד
"איך אנחנו רוצים שהעיר שלנו תיראה? התושבים הם אלה שצריכים להחליט" אמר גורדון ווקר, ראש הצוות האזורי למען מחוסרי הבית בסן דייגו, שרשמה זינוק של 18% בשיעורם באוכלוסייה. "האם פשוט ניתן להם למות ברחובות?", שאל ווקר.
סטנלי טימינגס בן ה-62 ובת זוגו לינדה קטלין שכרו חדר בביתו של חברם בעזרת קצבאות הנכות שלהם. לאחר שחברם הלך לעולמו, הם נזרקו לרחוב. השניים השתמשו בחסכונותיהם האחרונים וקנו קרוואן נייד כדי שישמש אותם כבית. אין להם מים זורמים או מקום לתנור. גם שירותים אין ברכב. "הקצבאות שלנו מגיעות יחד ל-1,440 דולר ואי אפשר לשכור דירה במחיר כזה", הם אומרים.
ברמה הלאומית - תופעת מחוסרי הבית נמצאצת דווקא במגמת ירידה. באופן כללי הרשויות וארגוני הרווחה מצליחים למצוא בתים עבור מחוסרי הבית. אך בחוף המערבי מקלטי החירום הם קטנים יותר ומכילים פחות אנשים.
אלן טארה ג'יימס-פני, מרצה באוניברסיטת סן חוזה, מתגוררת במכונית הוולוו שלה כבר קרוב לעשור לאחר שנזרקה לרחוב. "אין לי קורת גג כבר מ-2007. ואני פשוט עייפה", סיפרה. "אפשר לומר שאני הומלסית כבר קרוב ל-10 שנים".
אחד מארגוני הרווחה בסיאטל מפעיל יותר מאלף דירות שיקומיות לטובת מחוסרי בית שאינם מסוגלים להסתדר בעצמם. רובם לוקים במחלות נפשיות או מכורים לסמים. הארגון דואג לבנות בניין מגורים ייעודי בכל שנה וחצי שמתמלא באופן מיידי. בכל רגע נתון, לדבריהם, קיימות 10-8 דירות פנויות, ו-1,600 מועמדים לשיכון.
"הפתרונות שלנו כל כך מצומצמים, והצורך לא נגמר", אמרה מרגרט קינג, מנהלת תוכנית הדירות בארגון. ג'רמי למואן, עובד בארגון סיוע נוסף למחוסרי הדיור אמר כי "הרשויות נמצאות בקריסה טוטלית בגלל מחוסרי הבית. אנחנו בעיצומו של משבר פליטים".
לפנייה לכתב/ת 
