הצד האפל של מדינת הסטארט-אפ

הנושא הראשון שעמד על סדר היום של הכנסת, עם פתיחת מושב החורף בשבוע שעבר, היה סגירת תעשיית ההונאות של האופציות הבינאריות. העונש הצפוי למי שימשיך לפעול בתחום הוא מאסר של שנתיים.

תעשיית ההונאה הענקית הזו, שהיקפה מוערך במילארדי דולרים, היא רובה ככולה כחול-לבן. כמה אלפי ישראלים מתחזים למומחים כלכליים הממוקמים כביכול בבירה פיננסית בין-לאומית כלשהי, מתקשרים לאנשים בכל רחבי העולם שפותו להביע עניין במוצר לגיטימי כביכול, ועושקים אותם. החברות הנפשעות שעוסקות בסחר הזה מציעות ללקוחות השקעה קצרת-טווח רווחית כביכול. אך בפועל – באמצעות פלטפורמות סחר מזויפות, סירוב לשלם, ומניפולציות על שערי הסחר – הן גזלו ממרבית לקוחותיהם את רוב או כל כספם.

אופציות בינאריות – הבית תמיד מרוויח; תוחלת הרווח שלכם שלילית!

עד לפני כשנתיים הרשויות לא היו ממש מודעות לתופעה. לחץ תקשורתי (לטעמי, בצניעות, בעיקר מצד ה'טיימס אוף ישראל') על הרשות לניירות ערך, חברי כנסת ושרים, הבהיר להם את היקפה של ההונאה הגלובלית. המהלך הסתיים בחקיקת החוק האוסר את המסחר הזה.

אבל טועה מי שחושב שמדובר בסוף טוב. לא רק שאינספור אנשים ברחבי העולם נפגעו באופן אנוש, אלא שנותרו פתוחות שאלות מטרידות באשר לעוצמת הלובי של גורמים עבריינים על מקצת מהמחוקקים, ועל איכות רשויות אכיפת החוק שלנו.

מדובר בסיפור רע שבהחלט עוד לא הסתיים: 

לזכות המשטרה נאמר שהיום היא מכירה בכך שסחר באופציות בינאריות זו הונאה, וכפי שאמר מנציגיה בדיון בכנסת "זו יוזמה מאסיבית של פשע מאורגן במימדים מפלצתיים".

אבל הכרה בפשע זה עניין אחד, ויכולת התמודדות אתו זה עניין אחר לגמרי. מתברר שהמשטרה די חסרת אונים מול פשיעה הייטקית שבמהלכה עבריינים רושמים חברות בחו"ל, מקימים חברות וסוגרים אותן לסירוגין, משתמשים בזהויות בדויות, נוקטים מניפולציות אינטרנטיות ועוד. למשטרה אין די כוח אדם וידע לטפל בסוג כזה של פשיעה, ומייאש לחשוב עד כמה קל לעבריינים המתוחכמים הללו להערים עליה. נכון לעכשיו שום עבריין ישראלי בתחום האופציות הבינאריות – תעשייה שגזלה מיליארדי דולרים בעשר השנים האחרונות – לא הורשע בישראל.

הכנסת: ח"כ קארין אלהרר (יש עתיד), ראש הוועדה לענייני ביקורת המדינה, הגיבה במהירות לדיווחים, וקיימה שלושה דיונים שבהם נחשפו מימדיה הממאירים של הונאת האופציות הבינאריות. בישיבות האלה נרקם לראשונה מהלך החקיקה.

אבל משהו מדאיג מאד התרחש בכנסת. נוסח החוק המקורי שהציע פרופ' האוזר היה סוגר לא רק סחר באופציות בינאריות אלא גם מונע טקטיקות סחר דומות אחרות. אך לחץ של לוביסטים שפעלו בשליחות גורמי התעשייה הזו, הביא לריכוך מאסיבי של הנוסח המקורי.

כל תהליך החקיקה לווה בלחצים ניכרים, מקצתם מאיימים. מקור בכנסת סיפר ל'טיימס אוף ישראל' ש"לתעשייה הזאת יש כמויות אדירות של כסף והיא מפעילה לחץ עצום. קשה לדמיין את כמות הלחצים שהופעלו על חברי הכנסת כדי לרכך את החוק הזה". והריכוך אכן עבד. והחשש הוא שבבקיעים שנפערו בחוק ישגשגו תרמיות חדשות, תוך שינוי קוסמטי של צורת העבודה.

מה סיבת האדישות? אני מתקשה להבין. האם משום שמאז מרץ 2016, כשנחסמה אפשרות הסחר בישראל, הקורבנות כבר לא היו ישראלים? האם גם על התקשורת הופעל לחץ לא-מתון מתעשיית האופציות הבינאריות? או שאולי פשוט מדובר בנושא מורכב מדי – כלכלי וטכנולוגי - מכדי שניתן להבהירו בכתבה פשוטה? האם פשטנותה היתרה של התקשורת מונעת ממנה את היכולת להתמודד עם סוגיה מורכבת, גם אם מדובר בפשע חסר תקדים בהיקפו?

(צילום: Index Open)

אין לי תשובה חותכת. אבל בלתי נתפס בעיניי שכמעט אף אחד מנציגי תקשורת המיינסטרים לא טרח להופיע לדיוני וועדת הרפורמות של הכנסת שעסקה בסוגיה. וכאשר משרד ראש הממשלה הוציא, באוקטובר שעבר, דרישה לחרם בין-לאומי על תעשיית האופציות הבינאריות, התקשורת בעברית ברובה התעלמה מזה. לך תבין.

העבריינים: ההערכה היא כי תעשיית ההונאה של האופציות הבינאריות הפיקה בין 5 ל-10 מיליארד דולר בשנה. מספר החברות שעסקו בכך מוערך ביותר מ-100 והן העסיקו בין 5,000 ל-10,000 איש בארץ. אנשי המכירות המזויפים מסתירים דרך קבע את מיקומם, מוכרים שירות כוזב תחת זהויות בדויות. וגדודי לוביסטים ועורכי דין עומדים לרשותם.

אנחנו ב"טיימס אוף ישראל" דווחנו על ההונאה לראשונה במאמר של סימונה ויינגלס במרץ 2016 תחת הכותרת: "הזאבים מתל אביב: חשיפת הונאת השחיתות הענקית של האופציות הבינאריות". ומיד מצאנו עצמנו תחת מטר של איומים משפטיים, איומים פליליים והפחדות. ברור שמי שעושה מיליארדים, יכולים להרשות לעצמם את משרדי עורכי-הדין היוקרתיים ביותר בארץ. ולא רק עורכי דין. לתעשייה הזאת תרמו מכישרונם מתכנתים, מומחי ביג-דאטא, מפתחי מערכות מחשוב ומשווקים. כולם ציניים ונבזיים בעליל. וכולם עודם כאן.

ומה שמטריד במיוחד הוא שרבים מתעשייני התרמית הללו מקושרים באופן יוצא מהכלל. בין הבעלים והמשקיעים של חברות האופציות הבינאריות נמצא בכירי ממשל לשעבר, דמויות ציבור מוכרות, קרובי בכירים לשעבר במשטרה ועוד – רבים מהם עשירים מופלגים. והם משכילים לתרום – למוסדות דת ולארגונים הסמוכים לגורמים פוליטיים - מה שמעניק להם גישה לצמרת הפוליטיקה הישראלית ולממסד הדתי.

אז כמה חברות של אופציות בינאריות נסגרו, אחרות העתיקו פעילותן לחו"ל, כולל קפריסין ואוקראינה. אחרים עברו לפעול בתחומי רמייה סמוכים - מטבעות מבוזרים (בכסות של מימון המונים) והלוואות דורסניות. ורובם ככולם נהנים מחשבונות בנק עצומים בחו"ל, מיאכטות ומכוניות יוקרה ושאר מנעמים.

ואשר למשטרה ולפרקליטות – למעט מספר קטן של מעצרים, אין סימן ברור לכך שגופים אלה מקדישים משאבים הולמים לטיפול אפקטיבי בעבריינות האופציות הבינאריות. רשויות אכיפת חוק בחו"ל לעומת זאת, האף.בי.איי בראשן, הביעו בנימוס תמיהה כיצד ישראל מאפשרת לתעשייה "המפלצתית" לשגשג שנה אחר שנה. חוששני שאם מישהו מעברייניה ייתן את הדין יום אחד, יהיה זה בשל פעילותן של סוכנויות זרות דוגמת ה-אפ.בי.איי ולא בשל מאמציהן של רשויות אכיפת החוק הישראלייות.

העברת החוק האוסר אופציות בינאריות בשבוע שעבר אינה אם-כן יותר מניצחון קטן בקרב אחד. אבל המערכה העיקרית בקוקטייל השחיתות – כולה עוד לפנינו.

דיוויד הורוביץ הוא עורך ה"טיימס אוף ישראל" בו נתפרסמה גרסה מלאה של המאמר