"שלושה בדירה אחת" ומהפכת השחרור המיני
המיניות המאופקת שהרגיזה את ארגוני הנשים, הבדיחות שכונו "הומור של מתבגרים", התהילה שעלתה לסוזן סאמרס לראש והסכסוכים על הסט שהובילו להפרדת כוחות. המבקרים אומנם תיעבו אותה, אבל הקהל הצביע בשלט, ו"שלושה בדירה אחת" הפכה בשעתה אחת הסדרות האהובות ביותר על הקהל האמריקני. מוזמנים להתחיל לזמזם את הפתיח
את "שלושה בדירה אחת", כמו לא מעט דברים אחרים, אנחנו חייבים לבריטים. הסדרה נוצרה על פי סדרה בריטית בשם "Man in the House", שאיכלסה גבר ושתי נשים כשותפים לדירה. כבר ב-75' היא הוצעה לרשתות המסחריות בארצות הברית ואפילו התחבבה על מנהלי התוכניות שלהן, אבל לא שרדה את שלב הצנזורה שלא חשבה שאמריקה השמרנית של רונלד רייגן מסוגלת להכיל גבר שחי עם שתי נשים ואינו נשוי לאף אחת מהן, רחמנא ליצלן. הרעיון היה נגנז אלמלא חילופי קודקודים שהתרחשו במקביל ברשת ABC – פרד סילברמן, מנהל התוכניות החדש, הכיר את התוכנית והתעקש לקחת אותה.
אבל ההצלה הזאת לא קיצרה את דרכה של "שלושה בדירה אחת" למסך. התסריטאי הראשון שלה, פיטר סטון, הגיע מברודווי ומיקם את השלושה בניו יורק. סילברמן חש בגשושות הרייטינג שלו שהתסריט לא ידבר אל מעמד הביניים האמריקני והחליט לוותר. שני נקרא לדגל הכותב זוכה האמי של הסדרה "M*A*S*H", לארי גילברט, שלא רצה שום קשר עם מה שאבחן כ"סדרה פשוטה", אבל הסכים לכתוב לה פיילוט כטובה לסילברמן. גילברט העביר את השלושה ללוס אנג'לס אבל עדיין שמר על רוחו הבריטית של המקור.
התסריט הזה עבר את סילברמן אבל כשל מול ABC. סילברמן לא נכנע והביא שלושה כותבים שכבר הוכיחו את עצמם בהתאמה של סדרות בריטיות לקהל האמריקני עם All in the Family. הפעם השינוי היה יותר קיצוני – "שלושה בדירה אחת" הפכה לפארסת חדר מיטות עמוסה ברמיזות מיניות והומור סלפסטיק. השחקנים לוהקו מחדש – ג'ון ריטר בתפקיד ג'ק, ג'ויס דויט בתפקיד ג'נט וסוזן לאינר בתפקיד כריסי. ABC שמחו מאוד, רק ביקשו דבר אחד: להחליף את השחקנית שגילמה את כריסי.
ואז הגיעה סאמרס
סוזן סאמרס היתה אז שחקנית שנראית מצוין אך שבעת כשלונות. תשעה פיילוטים שכבר עשתה לרשתות השונות נכשלו והיא נשבעה שהיא פורשת מהתחום. כמה ימים לפני תחילת ההפקה היא הוזעקה לשחק בפיילוט העשירי. סילברמן היה זה שדלה אותה מתוך כל האודישנים שנעשו לתפקיד אחרי שנואש מהחיפושים אחר הבלונדינית הסקסית שהיא גם מעט מאותגרת שכלית. היא הוצנחה לתפקיד כמה ימים לפני צילומי הפיילוט, למורת רוחם של הכותבים שטענו שסאמרס מעולם לא עשתה קומדיה והיא חסרת ניסיון לחלוטין, אבל כל הנוגעים בדבר כבר היו מותשים מנסיעת הבאמפרים עד כה והפיילוט צולם.
ג'נט וכריסי היו שתי חברות שחלקו דירת שלושה שותפים בקליפורניה, לאחר שהשותפה השלישית שלהן עזבה. בבוקר שאחרי מסיבת הפרידה הן מוצאות באמבטיה שלהן את ג'ק, טבח חתיך וחסר בית שהן מחליטות לאפשר לו להישאר כשותף. מי שעומד בדרכן הוא בעל הבית שלהן, סטנלי (נורמן פייל) שלא מוכן לאפשר לאכלס גבר ושתי נשים שאין ביניהם קשרי נישואים בדירה אחת. הוא מתרצה כשג'נט מספרת לו שג'ק הוא הומו, שזה רק הגיוני כי בארה"ב של אותה התקופה, שבה מגורים של גבר ואשה הם עדיין בגדר טאבו שעלול להוביל להפקרות מינית, הומואים התקבלו בברכה וללא כל אפליה ולעולם לא סורבו על רקע נטייתם.
כמובן שהסוד השמור הזה הוליד אינסוף חלונות הזדמנות לניסיונות משעשעים של השלושה להסתיר את עובדת היות ג'ק סטרייט חשקני למהדרין וכל מפגש שלו עם סטנלי ואשתו, שגרו מתחתם, הביא איתו ניסיונות של סטנלי להעביר את ג'ק קבוצה, ומכאן עד לבדיחות הדוד הנועז שאתם מכירים משולחן ארוחת השבת שלכם השמיים הם הגבול.
הפרק הראשון שודר ב-1977. ההורמונים הפראיים ששוטטו על הסט הפכו את הסדרה ללהיט כמעט מיידי – בפרק הראשון שלה היא דורגה בין 30 התוכניות הכי נצפות, בפרק השני בין עשר הראשונות וכבר בפרק השלישי – בין חמש הראשונות, נתון חסר תקדים לסדרה שנועדה מלכתחילה לתפקד כפילר בין העונות של הסדרות הקבועות ברשת. סדרות midseason (בין עונות) מהסוג הזה היו מספקות שישה פרקים ומתות. "שלושה בדירה אחת" שברה שיאים כסדרת המיד-סיזן שגרפה את הרייטינג הגבוה ביותר עד אז בטלוויזיה האמריקנית.
המבקרים מצידם תיעבו את "שלושה בדירה אחת". היא הייתה דוגמא מובהקת לז'אנר שהם כינו בלעג "Jiggle TV" ("טלוויזיית הנענוע"), כלומר טלוויזיה שעיקר האפיל שלה נשען על נשים צעירות ויפות שמסתובבות על המסך בבגדים מינימלים. "שלושה בדירה אחת" נחה בנישה הזאת עם אחותה לז'אנר, "המלאכיות של צ'ארלי", ולא פספסה אף הזדמנות להפיק מכל סצנה אמירה שרומזת על מין או להלביש את הדמויות שלה (בואו נהיה כנים, את סוזאן סאמרס) בפיסות בד זערוריות ואווריריות להדהים.
את ההומור שלה, שהורכב בעיקר מבדיחות דאבל-מינינג בוטות יותר או פחות סביב נושא המיניות, הגדירו המבקרים כהומור מתבגרים במקרה הטוב וכ"מעליב" במקרה הפחות טוב. במקביל התעוררה לא מעט התנגדות בקרב ארגונים פמיניסטים שזעמו על הדימוי הפוגעני של המין הנשי (בעיקר כריסי) כאובייקט מיני חסר מוח. אל פסטיבל הזעם הצטרפו גם החשודים הרגילים האחרים - ארגוני הורות שמרנים ונוצרים קדושים, ו-ABC התחילה למצוא את עצמה בבעיה: הסדרה מצליחה מאוד בקרב הצופים אבל מסוכנת כשזה מגיע למפרסמים. היא ניסתה למצוא את שביל הזהב על ידי אילוץ של הכותבים לעדן את הבדיחות.
עושים שינוי
למרות היותה האסקפיזם הטיפשי והמושלם, "שלושה בדירה אחת" הייתה למעשה תגובה של הטלוויזיה לתהליך חברתי הרבה יותר עמוק – מהפכת השחרור המיני שהחלה לתפוס תאוצה ולהיחלץ מציפורניהן של קבוצות שמרניות בארה"ב. היא נחשבה לחלוצה בהיותה הסדרה הראשונה שהתייחסה לאספקט המיני של מגורים משותפים, והיא הצליחה, באמצעות תוכן לחלוטין לא תובעני ובלי בדל של סאטירה מעוררת אנטגוניזם, לקחת צעד אחד קדימה את הפתיחות של הצופים שלה ולהפוך נושא שהוא טאבו לטריוויאלי ובלתי מזיק.
מה גם שלמרות כל הדיבורים על מין והבשר החשוף, והיותו נטוע כל כך עמוק בתודעה של הדמויות, סקס לעולם לא התרחש ממש ב"שלושה בדירה אחת". אפילו לא אצל הזוג הנשוי היחיד בסדרה – סטנלי והלן רופר (נורמן פל ואודרה לינדלי), בעלי הבית, שתדירות הסקס שלהם ששאפה ואף הצליחה להגיע לאפס.
אבל למרות ההצלחה והכוונות הטובות, הצרות של "שלושה בדירה אחת" רק התחילו. ג'ון ריטר היה מאסטר של קומדיה פיזית אבל סוזן סאמרס הייתה כל כך גרועה שהמפיק נאלץ לעזור לה לפתח את המשחק הקומי שלה, לא תמיד בהצלחה. דויט פיתחה במקביל חילוקי דעות עם המפיקים שלה בנוגע לתסריט, וכשנגוזה תקוותה שהסדרה פשוט תתנדף אחרי שישה פרקים היא שקעה בדיכאון. מנגד, הזרקורים הלכו והופנו אל סאמרס, שרחצה בהם בהנאה. אחרי תשלום המשכורת הראשון שלה היא הלכה לסוכן של פארה פוסט וביקשה שיעשה את אותו הטריק גם עליה.
ואכן שלושת השותפים כיכבו על השער של "ניוזוויק" (עניין נדיר לקומדיה בזמנו) עם הכותרת "סקס וטלוויזיה", אלא שריטר ודוויט נראו יותר כמו האסיסטים של סאמרס, מה שתדלק את ההנחה של הצופים שסאמרס היא הכוכבת האמיתית. השיא הגיע כשסאמרס התראיינה ב "60 דקות" על הפיכתה לכוכבת הבלתי מעורערת של הסדרה, ממש כמו המודל שלה, פארה פוסט, כולל פוסטרים, בובות ושאר מרצ'נדייז רווחיים. המתח על הסט הפך לבלתי נסבל.
למרות כל אלה הצליחה "שלושה בדירה אחת" להחזיק בטופ במשך ארבע עונות. ההצלחה דירבנה את המפיקים להוליד לסדרה ספין אוף שישחזר את ההצלחה, והפור נפל על הרופרס, בעלי הבית מלמטה. פל, שגילם את סטנלי, סירב. הוא העדיף ובצדק להמשיך בלהיט בטוח מאשר להסתכן במשהו חדש. המפיקים התעקשו והוא סחט מהם הבטחה שאם ה"רופרס" נכשלת הוא חוזר לעמדתו כבעל הבית האימפוטנט. ה"רופרס" נכשלה, בין היתר כי אי אפשר לבנות עונה שלמה שתתבסס על העובדה שבני הזוג אינם משתגלים, אבל המפיקים לא עמדו בהבטחתם ופל נפלט החוצה. החליף אותו דון נוט, קשיש עם חיבה לבגדים פסיכדליים ונשים.
תחילת הסוף
המשבר העיקרי שבישר את תחילת הסוף הגיע באמצע העונה החמישית, כשסוזן סאמרס, מסוחררת מהיותה הכוכבת שחלמה להיות ומלאת אמביציה למקסם את הרווחים מהסיטואציה, הודיעה שהיא פותחת את החוזה שלה למו"מ נוסף. בעונה החמישית היא ודויס קיבלו 30 אלף דולר לפרק, וריטר קיבל יותר. סאמרס דרשה מהמפיקים לקבל שכר הזהה לשכרו של גבר במעמדה ההוליוודי – 200 אלף דולר לפרק.
המפיקים סירבו וסאמרס פתחה בשביתה איטלקית – לאחר ששברה את הצלעות במהלך צילומים לטונייט שואו היא החלה להיעדר מצילומי העונה השישית. התסריטים שוכתבו כשהמורווח העיקרי הוא נוט, אליו התנקזו כל השורות השובבות והטובות שסאמרס הותירה אחריה. ABC עדיין התעקשה להשאיר אותה בסדרה אבל התסריטאים כבר החלו לכתוב אותה החוצה מהתסריט. כריסי נאלצה לעזוב את העיר כדי לטפל באמא שלה, והתפקיד שלה הצטמצם בשיחות טלפון בהן היא מקטרת על זה שכולם עושים כיף בלעדיה. הקטעים האלה צולמו בנפרד, כשסאמרס מגיעה למשרד מבודד ומוגנבת אל הסט כדי שלא תפגוש חלילה אף אחד מצוות ההפקה והשחקנים. במקביל החלה ההפקה לחפש בלונדינית מחליפה.
ההיעדרות של סאמרס הבהירה עד כמה הנוכחות שלה הייתה חיונית – "שלושה בדירה אחת" יצאה מעשר התוכניות הכי נצפות, דבר שקרה רק פעמיים בעבר בפרקים שסאמרס לקחה בהם חלק. ABC לא ויתרה והערימה על סאמרס תביעות שחיסלו כל סיכוי שלה להתפרנס במקום אחר. היא נעלמה לעשור שלם והמציאה את עצמה מחדש כבעלת הזכויות על מכשיר לחיטוב הירכיים שהפך אותה לאדם עשיר עוד יותר.
ביאושה מצאה ההפקה מחליפה לסאמרס – ג'נילי הריסון – שלא הצליחה – כפי שאיש גם לא ציפה ממנה – לייצר את המתח המיני שדרשה הסדרה. הוא הודחה לשולי הסדרה ובמקומה לוהקה פריסיליה בארנס, בתפקיד האחות המתוחכמת והמעט מטורללת, טרי אלדן. העובדה שהדמות היתה אינטליגנטית והניסיון של בארנס כשחקנית החזירו את הרייטינג לימים הטובים, אבל בארנס הייתה אומללה. היא ביקשה לעזוב אבל ההפקה איימה שתקנוס אותה עד עפר. בארנס נשארה באומללותה. שלוש השנים שהיא הגדירה כשלוש השנים הנוראיות בחייה היו גם אלה בהן קיבלה הסדרה את הביקורות הטובות ביותר שלה אי פעם.
בעונות השביעית והשמינית והשמינית כבר אי אפשר היה להתכחש לגסיסתה של "שלושה בדירה אחת". באחד הראיונות המאוחרים שלו משחזר ריטר איך באחד הפרקים השלישייה מנסה להסתיר חתול מבעל הבית. "נזכרתי שבאחד הפרקים הראשונים ג'ק, ג'נט וכריסי ניסו להסתיר כלבלב מבעל הבית, והבנתי שזה הסוף". המפיקים עוד ניסו להימלט מהספינה הטובעת על קרש הצלה בצורת עוד ספין אוף – ג'ק טריפר עובר לגור עם החברה שלו ומתעמת עם האבא הדעתן שלה. בחוסר הרגישות המאפיין אותם הם הקריבו את שני הפרקים האחרונים של "שלושה בדירה אחת", וצילמה אותם על סט אחר כדי שיהוו אקספוזיציה לסדרת הבת.
זה כבר לא עזר. "Three is a Crowd" בוטלה לאחר עונה אחת דלת רייטינג ו"על טעם ועל ריח" חודשה במקומה. הטלוויזיה של תחילת האייטיז החלה להשתנות ונטתה לכיוונן של הדרמות בנות השעה וסדרות ששילבו אקשן והומור כמו "The A Team". "ספינת האהבה" ו"Happy Days" התחלפו ב"שושלת" וב"דאלאס" ותור חדש של טלוויזיה החל.
