"אופירה וברקוביץ'": כמו מערכון ארוך של "ארץ נהדרת"
בתוכניתם החדשה, שתרגמה את הזוגיות הרדיופונית הוותיקה למסך הקטן, עסוקים אופירה אסייג ואיל ברקוביץ בעיקר בלעשות פארודיה על עצמם. פרשנותם לענייני השבוע ניתנת כרגיל בלי להקשיב יותר מדי למרואיינים או אחד לשני. בין השורות - ספק אם תמצאו גם אלמנט מעניין או ענייני. קבלו את הבלאגן שלכם לשבת
בסוף התוכנית החדשה שלהם, כשאופירה אסייג ואיל ברקוביץ' עוברים לקטע ממערכון בכיכובם ב"ארץ נהדרת", אני מבינה מאיפה הגיעה תחושת הדז'ה וו, אף על פי שמעולם לא הקשבתי לתוכנית הרדיו שלהם. אין ספק, הרגע צפיתי במערכון הכי ארוך של "ארץ נהדרת" שנמשך שעה ושייבה, ואם חושבים על זה עוד קצת, אני לא אתפלא אם משם קשת שאבו את הרעיון להעביר את שניהם למסך. קצת כמו האגדה על מנכ"ל ערוץ 10 שראה את לונדון וקירשנבאום מתווכחים במסדרון והחליט לתת להם תוכנית. "כן", הם המהמו לעצמם אגב צפייה ב"ארץ". "למה לא בעצם? זה זה בהחלט נראה כמו משהו שיכניס אנשים בכיף לאווירה של שבת". והנה קיבלנו את אסייג וברקוביץ' מעבירים שעה בלעשות פארודיה על עצמם.
ומי אמר שקשת לא מדברים על אלכס גלעדי? לאיל ברקוביץ' יש דעה נחרצת בעניין בוער והוא לא חושש להביע אותה. דעתו המנומקת של הוד תבונתיותו היא שזה מבאס אותו שהוא צריך לחשוב - כי באמת איזה בר דעת ידרוש מברקוביץ' לחשוב? - לפני שהוא מדבר עם אשה. הוא רוצה להרגיש חופשי ולזרום ולצחוק ולרוץ על גבעות ירוקות בגשם הראשון עם נשים, וזה עצוב מאוד שעכשיו הוא צריך לעצור את עצמו. ובשביל מה? בשביל פעילות מינורית כמו חשיבה. מה גם שחשיבה אצל ברקוביץ' מניבה בעיקר תובנות כמו "ראש הממשלה צריך להרוויח מאה אלף דולר בחודש" ו"למה צריך לחקור ראש ממשלה בזמן שהוא ראש ממשלה, אי אפשר לחכות שהקדנציה תיגמר?", אז אולי זה אינטרס של כולנו שזה יקרה כמה שפחות.
כמו דידי הררי שמשדר מולם בערוץ 13, אסייג וברקוביץ' הגיעו עם רזומה ארוך טווח מהרדיו, אלא שבניגוד לתוכנית הרכה של הררי הם מגישים מעין תוכנית בוקר בערב. גם תוכנית הספורט שלהם ברדיו ממילא פלשה להרבה תחומים אחרים, ובטלוויזיה הגושפנקא להתדיין על נושאי היום היא רשמית. החל מהטרדה מינית (תודה לעורך שהביא את גל אוחובסקי שהחזיק את הדיון הזה בשיניים ומנע ממנו להפוך לפארסה מוחלטת), ראיון עם מיכל דליות על חינוך ילדים (האם לחנך את הילד להחזיר? ומה עם "סופר נני", להחזיר?), ראיון עם שר האוצר, משה כחלון, שכולו גליצ'ים ושיגועים ומתמודדת מ"מאסטרשף" שהגיעה לאולפן כדי לחתוך ביף וולינגטון וללכת. נדמה לי שסך כל זמן המסך של המרואיינים שכן הצליחו להשחיל מילה ללַהֶגֶת של אסייג וברקוביץ' עמד על חמש דקות נטו.
אני מבינה את הצורך - של שני הערוצים - למלא זמן מסך, וגם את הצורך להביא תוכן זול שיאפשר לשניהם להחזיק את הראש מעל המים. אני מעריכה את הניסיון להביא למשבצת הזו משהו שונה שיענה על שני הקריטריונים ושאינו תוכנית בישול. אבל גם אם אפשר ללמד את ברקוביץ' ואסייג להקשיב קצת למרואיינים שלהם או אחד לשני, אני בספק אם אפשר להשתיל לדיבור שלהם אלמנט דעתני או מעניין. ברקוביץ' הוא פרובוקטור בשקל. אולי כטכניקה מודעת לשאיבת תשומת לב, אולי הוא באמת מאמין במה שהוא אומר. אין לי מושג. אסייג היא לא בשר ולא חלב, היא שם בתפקיד המרימה להנחתות של ברקוביץ' שנותנת לו קונטרה מדי פעם אם צריך. הזוגיות שלהם עובדת (בכל זאת היו להם עשר שנים לתרגל אותה) אם קקפוניה בערב שבת זה הקטע שלכם. והיי, לפחות אף אחד שם לא עשה קידוש!
