"הפסקנו לשתוק וכך אנו מחנכות את בנותינו". ראשות עיר על הטרדות מיניות
בעקבות גל החשיפות של הטרדות מיניות התכנסו באולפן ynet חמש נשים העומדות בראש רשות מקומית. "הטרדה הייתה דבר נורמטיבי. באנו להגיד: לא עוד", הן אומרות. "כשהחברה נותנת לזה לגיטימציה, אישה כבר לא מפחדת כמו בעבר". צפו בפאנל המלא
על רקע גל החשיפות בנושא ההטרדות המיניות וקמפיין metoo#, שמקבל לאחרונה נפח רב בשיח הציבורי בעולם בכלל ובישראל בפרט, התארחו הבוקר (יום א') באולפן ynet חמש נשים העומדות בראש רשויות מקומיות בארץ כדי לדון בנושא: ראש המועצה בני שמעון, סיגל מורן; ראש המועצה המקומית גני תקווה, ליזי דלריצ'ה; ראש עיריית יהוד-מונוסון, יעלה מקליס; ראש המועצה האזורית יואב ד"ר מטי צרפתי-הרכבי; וראש עיריית אור יהודה ליאת שוחט.
מורן: "נדמה שאין אישה שלא נתקלה בהטרדה מינית כזאת או אחרת. אני באופן אישי לא יכולה לציין אירוע קיצוני במיוחד, אבל זו שאלה של הגדרה. הסיבה שאנחנו כאן, כמו התופעה שקורית בתקופה האחרונה, היא שזאת נורמה. בשיח, בטח פעם אבל לצערנו גם היום, זה דבר נורמטיבי. אנחנו באנו לכאן להגיד: לא עוד. לא יכול להיות שזו תהיה הנורמה".
צרפתי-הרכבי: "השינוי המהותי שקרה בחברה הוא שהנשים הפסיקו לשתוק. מה שאני לא הוצאתי החוצה כנערה, כצעירה, כחיילת, כסטודנטית שחוותה הטרדות - היום אנחנו מהר מאוד מגיבות. אולי כך גם חינכנו את הבנות שלנו, וזה השינוי: אנחנו לא שותקות".
שוחט: "אני עדיין חושבת שזה לא מספיק, כי גם היום, כשנשים נחשפות ומציגות את מה שהן עברו, עדיין החברה בישראל או מפקפקות באמינות שלהן או טוענת: מה נזכרתן עכשיו? יש שינוי, אבל הוא לא מספיק".
דלריצ'ה: "אני חייבת להגיד שבעיניי כלום לא השתנה. המציאות לא השתנתה. הטרידו בעבר ומטרידים גם היום. הדבר היחיד שהשתנה זה המציאות התקשורתית. היום מדברים על זה יותר. זה נותן אומץ. זו תופעה חיובית שמעודדת נשים לצאת החוצה. אבל עדיין מאוד קשה לאישה להתוודות או לספר, והדבר היחיד שהשתנה זה שהיום אישה מוטרדת יכולה לכתוב גם פוסט בפייסבוק, וזה יעזור לה הרבה יותר מהר לצאת החוצה ולספר".
מקליס: "נשים רכשו ביטחון ביכולות שלהן ובמסגרת החברתית שלהן ובעוצמות שלהן והן יכולות לחשוף עכשיו את הדברים שהן מתמודדות איתם. ברגע שיש את הכוח הזה, אישה יכולה להתמודד הרבה יותר בקלות. כשהחברה כולה נותנת לזה גם לגיטימציה, אז אישה כבר לא מפחדת כמו בעבר לחשוף את עצמה לסיטואציה הלא-נעימה הזאת".
- הטרדה מינית יכולה לקרות גם בעמדת הכוח שאתן נמצאות בה? כלומר, גם כראש עיר, כראש מועצה, יכול להיכנס מישהו לחדר ולשכוח איפה הוא נמצא?
דלריצ'ה: "חוק הטרדה מינית מדבר יותר על כפופים בעבודה. כשאתה בעמדת מפתח, מן הסתם הנושא הזה יורד. זה יותר שפה לא יפה, והשיח קיים עדיין".
- מועצה או עירייה זה מקום מאוד היררכי. יש אנשים מקבלים הנחיות והם מבצעים. עד כמה הטרדות מיניות נפוצות במקומות האלה? יש ניצול לרעה של סמכות כלפי העובדות, למשל?
דלריצ'ה: "אני יכולה לתת דוגמה מהארגון שלי. כשאישה מנהלת את הארגון, כולו רגוע בנושא הזה. יש קודים של ניהול ובניהול הנשי אין אלמנט של כוח. יש אלמנטים של איכות ושיח".
צרפתי-הרכבי: "אני חושבת שבארגון שמנוהל על ידי אישה יש פחות הטרדות מיניות, כי מובן שהמנהל או הראש לא תהיה טולרנטית. לא יהיו שום עצימת עין, שום העלמה, שום טיוח. כי אנחנו נשים וכולנו חווינו".
- את אומרת שכמעט רוב חייך הבוגרים נתקלת בזה.
"לאחרונה פחות או בכלל לא, למעט הערות, אבל כאלה שנוגעות לשוויון בין המינים. היום אם אני שומעת הערות כמו 'מה פתאום את מתמודדת לראשות מועצה?', או 'למה את לא במטבח?'. אז הטרדה או לא הטרדה, אני לא יודעת. אבל בהחלט יש רמיזות סביב אי-שוויון".
לפנייה לכתב/ת 
