יום הדין של איטליה
אחרי ההפסד (1:0) לשוודיה במשחק הראשון של פלייאוף העלייה למונדיאל, הסקוודרה אזורה נמצאת עם הגב אל הקיר ותנסה לנצח הערב (21:45) את יריבתה בגומלין. גם אם איטליה תעפיל לגביע העולמי ברוסיה, המאמן ג'אמפיירו ונטורה צפוי לעזוב, וסיכוייה להשיג משהו בטורניר נמוכים מאוד
"המחשבה שאיטליה לא תהיה במונדיאל אפילו לא עברה לי בראש", אמר ג'אמפיירו ונטורה, מאמן נבחרת איטליה, לפני המשחק בשטוקהולם מול שוודיה ביום שישי.
מונדיאל בלי איטליה זה כמו פיצה בלי רוטב עגבניות. כמו קפוצ'ינו בלי חלב. בקיצור: אין חיה כזאת.
אבל אחרי ששוודיה ניצחה 0:1, איטליה נכנסה לחרדה. לפתע כולם מבינים שהבלתי אפשרי עשוי להיות אפשרי, בעיקר בגלל היכולת. איטליה לא נראתה טוב לאורך כל הקמפיין. התבוסה 3:0 לספרד הציבה להם מראה מול העיניים. התיקו 1:1 מול מקדוניה והניצחונות העלובים על ישראל ואלבניה, הוכיחו שהנבחרת פשוט לא מספיק טובה.
ועדיין, כשהגרלת הפלייאוף סידרה לאיטליה את שוודיה, כשמשחק הגומלין בסן סירו, האוהדים נשמו לרווחה. שוודיה, ועוד בלי זלאטן איברהימוביץ', נראתה כנבחרת שאיטליה צריכה לעבור. ואז הגיע משחק הבלהות ב"פרנדס ארנה". נכון, לאיטלקים היו הזדמנויות, מתיאה דרמיאן בעט לקורה והשער שכבשה שוודיה היה חצי עצמי.
האיש הלא נכון בזמן הלא נכון
ונטורה דיבר לאחר המשחק על "חוסר מזל", אולם כל מי שראה את 90 הדקות יודע שהיה שם הכל חוץ מחוסר מזל. שוודיה הייתה נחושה יותר, אגרסיבית יותר ומסוכנת יותר. איטליה הציגה את אחד ממשחקיה הנרפים בשנים האחרונות, דווקא כשעל הכף מונח הכרטיס למונדיאל.
הפרשנים חתכו את ונטורה והאשימו אותו בהפסד וביכולת. הם לא הבינו מדוע לא כלל בהרכב את ז'ורז'יניו, הקשר הנפלא של נאפולי, שנשאר על הספסל. הם לא הבינו מדוע סטפן אל-שעראווי, שנמצא בכושר מדהים ברומא, לא היה בסגל. וכאשר אנדראה בלוטי הוחלף נכנס במקומו דווקא אדר, החלוץ הכושל של אינטר.
התמיהה הגדולה ביותר הייתה כאשר מרקו וראטי הוחלף ובמקומו נכנס לורנצו אינסינייה – אבל בתפקיד של קשר דפנסיבי. אינסינייה, השחקן המוכשר ביותר בדור הנוכחי של הכדורגל האיטלקי, הוא קיצוני שמאלי שצריך לאיים על השער. אינסינייה עצמו לא הבין מה פשר התפקיד שקיבל.
בדקות הסיום, כנראה מרוב בלבול, ונטורה שכח לבצע חילוף שלישי כדי לנסות ולהבקיע שער שוויון, והשאיר את מנולו גביאדיני על הספסל. אולם האמת היא שלהאשים את ונטורה זה בדיוק כמו להאשים את הש.ג. בכיבוש המוצב. האשמים הם אלו שמינו אותו מלכתחילה.
ליורו 2016 הגיעה איטליה עם סגל שנחשב לאחד הבינוניים בהיסטוריה של הנבחרת. אבל בראש המערכת עמד מאמן מוכשר וכריזמטי, אנטוניו קונטה. הוא הצליח להוציא מים מהסלע והציב נבחרת איטלקית טקטית, חכמה ולוחמת. איטליה ניצחה את ספרד בשמינית הגמר והפסידה ברבע הגמר לאלופת העולם גרמניה רק בדו קרב פנדלים.
קונטה הודיע עוד לפני היורו כי הוא עוזב לצ'לסי. בהתאחדות האיטלקית חיפשו מחליף והחליטו משום מה על ונטורה. זו הייתה החלטה מוזרה, שהרי מדובר במי שאימן במשך כמעט 40 שנה בעיקר קבוצות קטנות והתארים היחידים בהם זכה היו אליפות הליגה הרביעית והשלישית. אז נכון, היו לו חמש שנים סבירות עם טורינו, אבל מכאן ועד לקבל את אימון הנבחרת, המרחק גדול.
זה מוזר, שכן איטליה מייצרת את המאמנים הטובים בעולם. בעונה שעברה זכו איטלקים באליפות בשלוש מחמש הליגות הבכירות באירופה. בנוסף, בשבע השנים האחרונות זכו ארבעה איטלקים שונים באליפות הפרמייר-ליג.
הכל מתחיל בראש הפירמידה
ולמרות זאת ההתאחדות בחרה במאמן אפור, שבינואר הקרוב יהיה בן 70. לא בטוח שזה קשור, אבל צריך להבין מי האיש שעומד בראש הפירמידה של הכדורגל האיטלקי, וזה שמינה את ונטורה. הכירו את קרלו טאבקיו בן ה-74, נשיא ההתאחדות האיטלקית, אשר ב-2014 אמר על הקשר הקמרוני של לאציו, ג'וזף מינאלה, ש"לפני כמה שנים הוא עוד אכל בננות".
אופ"א השעתה את טאבקיו לחצי שנה על הערותיו הגזעניות ולמרות זאת שנה לאחר מכן צצו הקלטות שלו כשהוא משמיץ יהודים והומוסקסואלים. מי שחושב שהפרשיות פגעו בו טועה בגדול. טאבקיו נבחר לפני חצי שנה לקדנציה שנייה כנשיא ההתאחדות.
למרות שהליגה האיטלקית היא הצמודה ביותר העונה מבין כל הליגות הבכירות באירופה, אי אפשר להתעלם מהעובדה שגדלים בה מעט מאוד כישרונות מקומיים. בטח בהשוואה לעבר. כשאיטליה העפילה למונדיאל ב-1998 החלוצים שלה היו רוברטו באג'יו, אלסנדרו דל פיירו, כריסטיאן ויירי ופיליפו אינזאגי. בסגל לא נכללו ג'נפרנקו זולה, רוברטו מאנצ'יני, פרנצ'סקו טוטי, פבריציו רבאנלי, וינצ'נצו מונטלה ופאולו די קאניו.
האם אפשר להשוות את העושר הזה עם הדלות של הסגל הנוכחי? כן, צ'ירו אימובילה ואנדראה בלוטי הם חלוצים טובים, אבל הם לא ברמה של אלו שהוזכרו בפסקה הקודמת. אף קבוצה איטלקית לא זכתה בליגת האלופות מאז 2010, וגם אז אינטר זכתה כשבהרכב שלה הופיעו 11 זרים. אף קבוצה איטלקית לא הגיעה לגמר הליגה האירופית מאז 1999.
האלופה, יובנטוס, סיימה לפני שבועיים את המשחק מול ספורטינג ליסבון בליגת האלופות כשבהרכבה רק שלושה איטלקים: ג'יג'י בופון בן ה-39, אנדראה ברזאלי בן ה-36 וג'ורג'יו קייליני בן ה-33. שלושתם גם משחקים בהרכב הנבחרת. מדוע? מהסיבה הפשוטה שגם בגילם הם עדיין הכי טובים. בופון, ברזאלי ודה רוסי הם שלושת השרידים האחרונים מהנבחרת שזכתה בגביע העולם ב-2006.
נכון, הייתה לאיטליה הבלחה אחת ביורו 2012 עם ההעפלה לגמר, אולם ספרד הביסה אותה 0:4 והורידה אותה מייד לקרקע. בשני המונדיאלים האחרונים איטליה אפילו לא עברה את הבתים, וזה לאחר שבשמונת המונדיאלים הקודמים היא הוכתרה פעמיים כאלופת העולם, פעם אחת הפסידה בגמר ופעם אחת סיימה במקום השלישי.
טוענים שדירוג פיפ"א לא אומר הרבה, ובכל זאת בספטמבר ירדה איטליה למקום ה-17 בעולם, הגרוע בתולדותיה. כעת היא במקום ה-15. וזה קורה עשור אחרי שב-2007 היא הייתה ראשונה.
תלמדו מהאנגלים
באיטליה נהגו בעבר לזלזל בנבחרת אנגליה ובמיעוט הכישרונות שמייצרים במולדת הכדורגל, אולם בשנה האחרונה זכתה אנגליה באליפות העולם עד גיל 17 ובאליפות העולם עד גיל 20. באנגליה הסיקו מסקנות והחלו לעבוד נכון בגילאים הצעירים. ומה באיטליה? הנבחרת כלל לא העפילה למונדיאל עד גיל 17 ובאליפות עד גיל 20 הפסידה בחצי הגמר ל...אנגליה.
בחזרה לנבחרת הבוגרת ולמשימה העומדת בפניה הערב. היו באיטליה קולות שקראו לפטר את ונטורה ולמנות מאמן חדש - אולי קרלו אנצ'לוטי, שכרגע אינו מועסק - לקראת הגומלין מול שוודיה. למרות שאין שום היגיון בצעד היסטרי שכזה, עצם העובדה שהרעיון עלה ואף נדון מעיד על רמת הפאניקה.
כן, איטליה רועדת ומשקשקת לקראת המשחק הגורלי הערב (שני, 21:45). ההיסטוריונים מעלים באוב את כישלונות העבר: ההפסד מול צפון אירלנד ב-1958, שבגללו איטליה לא העפילה למונדיאל, וההפסד לצפון קוריאה במונדיאל 1966 באנגליה.
אחרי התיקו המביש מול מקדוניה, השחקנים הוותיקים כינסו אסיפת חירום בינם לבין עצמם, בלי מעורבותו של המאמן. ונטורה אמר כי הוא ידע על כך והאסיפה התקיימה על דעתו. מישהו מעלה על הדעת אירוע ביזארי שכזה בתקופתו של קונטה או מרצ'לו ליפי?
לאף אחד אין ספק שגורלו של ונטורה נחרץ. גם אם איטליה תצליח במשימה ותעפיל לרוסיה, יהיה בקרוב מאמן חדש לנבחרת. התחושה היא שכרגע אין לו השפעה על המתרחש. במשחק בשוודיה הוא נראה עומד על הקווים בהלם מוחלט.
החלום של בופון
כשאיטליה שיחקה בפעם הקודמת בשלב הפלייאוף היא צלחה אותו, בקושי. זה היה לקראת המונדיאל של 1998 והיריבה הייתה רוסיה. המשחק הראשון נערך במוסקבה על השלג. השוער ג'אנלוקה פליוקה נפצע ובמקומו נכנס לשער בופון בן ה-19, להופעת הבכורה שלו.
זו הייתה הופעה הרואית של השוער הצעיר שמיד הציל שער בטוח כשעצר בעיטה של אלייניצ'ב. המשחק הסתיים ב-1:1 ובגומלין בנאפולי היה זה קזיראגי שהבקיע את שער הניצחון הדרמטי. איטליה ניצחה 0:1 והעפילה למונדיאל. הערב איטליה חייבת יותר משער אחד כדי לעבור את שוודיה.
בופון חולם לשחק בקיץ הבא ברוסיה בגיל 40 ולהיות הראשון בהיסטוריה שמשתתף בשישה מונדיאלים. זה אמור להיות אקורד הסיום לקריירה המופלאה שלו. הוא מקווה מאוד שהמשחק הערב, ה-175 בקריירה שלו, לא יהיה האחרון במדים הלאומיים.
אבל גם אם הסקוודרה אזורה תתעשת, תעמוד בלחץ, תנצח ותחגוג את העלייה כל הלילה, הבעיות שמלוות את הכדורגל האיטלקי בשנים האחרונות לא ייעלמו. לשם כך יצטרכו לעשות שם שינוי מחשבתי דרמטי. וכרגע לא בטוח שיש באיטליה את האנשים שמסוגלים לעשות זאת.
לפנייה לכתב/ת 
