הכירו את הגלידה החדשה: בצק עוגיות לא אפוי
זה נראה כמו גלידה, מוגש בגביע כמו גלידה ואפילו התוספות דומות. תכירו את הלהיט החדש שמשגע את ניו יורק - בצק עוגיות לא אפוי
בין שלל הכתרים שנקשרו לה, ניו־יורק היא גם בירת ההמצאות הקולינריות של העולם, בעיקר בתחום המתוקים (ע"ע הקרונאט, אותו קרואסון אפוי ומושחת כפליים, שתורי ענק המתינו לו עם לידתו). ולכן לא מפתיע שהטרנד הבא נולד דווקא ברחובותיה: דוכן לממכר בצק עוגיות. לא עוגיות, אלא בצק עוגיות. כמו זה שהילדים שלכם זוללים כשאתם מכינים עוגיות, ואתם נוזפים בהם שלא יישאר מספיק לעוגיות עצמן.
למקום קוראים DŌ (מעין קיצור סלנגי למילה Dough, שפירושה בצק), והוא נמצא בדאון טאון ניו־יורק, באזור גריניץ' וילג'. אם לא בא לכם להגיע עד לשם ולעמוד בתור, המוצר המוזר נמכר גם בשלל חנויות פופ־אפ צבעוניות שצצות ברחבי העיר חדשות לבקרים. במגזין "גלאמור" כבר הגדירו את התופעה במילים הבאות: "קאפקייקס ומקרונים, פנו מקום. אובססיית הקינוחים החדשה שלכם היא בצק עוגיות בטוח לאכילה".
הרעיון לעסק החדשני נבט במוחה של כריסטין טומלין, שכבר בילדותה נהגה לבלות שעות במטבח עם אמה, מחברת ספרי בישול ואופה מקצועית. "בילדותי בסנט לואיס הייתי מבלה שעות בלהסתכל על אימי, שהייתה מכינה דברים טעימים למשפחה. כאחת עם תשוקה תמידית למתוק הפכתי לעוזרת שלה לענייני אפייה", היא מספרת, ומוסיפה כי נהגה לאכול כמויות מסחריות של בצק עוגיות כל אימת שהזדמן לה.
הרעיון לעסק הנוכחי נולד במהלך חופשת בנות שבילתה טומלין בפילדלפיה. היא קנתה שם בצק עוגיות מוכן קפוא בשפופרת, מסוג הדברים שנמכרים היטב בכל סופר באמריקה, ובאופן חתרני החליטה לזלול אותו כמו שהוא, בלי לאפות. "אי אפשר להתכחש לרכות, למתיקות ולטעם של הבצק כשהוא עוד בקערה", היא חורצת.
האמריקאים, כמה צפוי, התעלפו על ההמצאה הגאונית. אחרי הכל, מדובר באומה חובבת עוגיות, אז למה לא לחבב גם בצק עוגיות? מול החנות הניו־יורקית החלו להשתרך תורי ענק של מקומיים ותיירים שבאים לדגום את הפלא. מוכרים בכובעי קסקט בצבעי פסטל מעמיסים להם בגביע בצקים בשלל טעמים, מבראוניז ועד חמאת בוטנים, והשמחה רבה.
ועכשיו נשאלת השאלה האם בכלל בריא לאכול בצק עוגיות לא אפוי, המכיל ביצים חיות. על כך משיבים קברניטי המקום – לגמרי בריא. הביצים, הם מסבירים, עוברות תהליך פיסטור, וגם חימום שהורג כל סיכוי לסלמונלה או לבקטריות אחרות. בתיאבון.
הכתבה פורסמה במוסף "מסלול" של "ידיעות אחרונות"
לפנייה לכתב/ת 
