טקס ראשון, 35 שנה לאסון צור: "כל הבניין קרס עליי"
אחרי מלחמת לבנון הראשונה אירעו בעיר צור שני פיצוצים בהם נהרגו עשרות חיילים, אנשי משמר הגבול ושב"כ ועשרות לבנונים. מאז לא התקיים כל אירוע להנצחתם. "הגיעה העת לדאוג באופן הולם להנצחה ראויה ולדעת מה בדיוק אירע שם", אומר בנו של אחד הפצועים
"גם עכשיו זה מצמרר לראות את הבניין העצום והגדול הזה. הייתי בקומה שישית, קומה אחת לפני אחרונה, והוא קרס על כולנו, שבעים חיילים שמצפים לחילוץ. אותם שבעים חיילים נפחו את נשמתם באותו בניין ארור בפיצוץ שאירע בנובמבר 1982 בלבנון הארורה".
כ-35 שנה לאחר אסון צור הראשון נערך היום (ה') לראשונה בהר הרצל בירושלים טקס הנצחה לחיילים ולאנשי השב"כ שנהרגו בו, ובאסון צור השני שהיה כשנה לאחר מכן. את הטקס יזמו ילדי הדור השני לאסון, ליאור ביטון, אודליה אלבו-שוויצר ויעקב שטרן. בטקס השתתפו שר התקשורת איוב קרא, השר צחי הנגבי, סגן שר הביטחון אלי בן דהן, האלוף יוסי בכר, מפקד משמר הגבול יעקב (קובי שבתאי), בני המשפחות השכולות וניצולי האסונות.
את הדברים בראשית הכתבה אמר דובי איכנולד, מנכ"ל "ידיעות ספרים", שהיה בבית הממשל הצבאי בעת הפיצוץ, וניצל. זה היה האסון הראשון (11.11.82), אחד הקשים ביותר שחוותה מדינת ישראל. באירוע נהרגו 91 אנשים, בהם תשעה אנשי שב"כ, 34 חיילי מג"ב ו-33 חיילי צה"ל, בעקבות פיצוץ שגרם לקריסת בניין הממשל הצבאי בעיר צור בלבנון. האסון השני אירע כמעט שנה לאחר מכן (4.11.83) אחרי שמכונית תופת התפוצצה סמוך למפקדת משמר הגבול וצה"ל בצור. באסון נהרגו 60 בני אדם, בהם שלושה אנשי שב"כ, תשעה חיילי צה"ל ו-16 שוטרי מג"ב. בשני האסונות נהרגו גם עשרות עצורים לבנונים שהוחזקו בשני הבניינים.
איכנולד נזכר עוד: "הבנתי ישר שאני לכוד. הצעקות, האימה שהייתה מסביב, הגיהנום, חרחורי הגסיסה, בקשות עזרה, הכל לאט לאט התפייד במשך השעות ואנשים פשוט נחנקו ומתו. אני חשבתי שחטפנו איזה טיל בקומה שלנו, לא הבנתי שכל הבניין קרס עליי. היה מספר קטן מאוד של ניצולים מהבניין".
עד היום השלטון טוען שזה היה פיצוץ שנבע מבלון גז.
"אני חושב שסיפור בלוני הגז באמת מסמל את מלחמת לבנון הראשונה על כל הדיסאינפורמציה שהייתה שם. אני חושב שזה מסמל את המבוכה, איך שהגענו לשם ואיך שיצאנו משם אחרי 18 שנות הבוץ הלבנוני. הגיע הזמן להכריע בסיפור".
"יקירנו מקבלים הכרה לגבורתם"
ליאור ביטון, שאביו מרדכי (מוטי) נהרג באסון, אמר בטקס: "כל יום כאן בלעדיך שובר את ליבי. זה רק נראה שהכל רגוע אבל בפנים מתחוללת סערה. זה רק נראה כאילו שנפרדנו אבא, אבל בלילות אתה עדיין מבקר. הזמן לא מרפא את הכאב, חלפו 35 שנה מאז האסונות ששינו לרבים את החיים מהקצה לקצה. המלחמה הייתה קשה ואכזרית, השמיים נפלו ולא חזרו להיות כשהיו. אין דרך שיכולה לנחם אותנו על האובדן. אני מסתכל על תמונתך כאילו הזמן עצר מלכת. אבא שלי אותו עלם צעיר, ואני אבא לא אותו ילד בן שש שהשארת. הטקס הזה הוא ביטוי של החוב המוסרי של המדינה כלפי מי שמסרו את חייהם עבורה. היום לראשונה מזה 35 יקירנו מקבלים הכרה לגבורתם, סוף סוף הם זוכים להיכנס לזיכרון הקולקטיבי של מדינת ישראל".
עוד לפני הטקס סיפר ביטון: "החוסר שלי הוא יומיומי, עם השנים אתה לומד לחיות עם זה, אבל זה תמיד מלווה אותך יד ביד. מהיום שזה קרה לא אמרתי את המילה 'אבא' אף פעם. נפל לי האסימון כשהבת שלי נולדה, הסטירה הכי גדולה שקיבלתי הייתה כשהיא קראה לי בפעם הראשונה 'אבא'. התיישבתי ולא יכולתי לעמוד, וזה בלשון המעטה".
השר איוב קרא מכיר את הבניין שבו היה הפיצוץ הקטלני: "אסונות צור תפסו אותי כשהייתי קצין צעיר וקיוויתי לקריירה צבאית מזהירה", סיפר קרא בטקס. "הייתי אמור לחזור לישון באותו בניין, שכבר לא ראיתי. זה מקרה שלא אשכח לעולם, איבדתי את אחד החברים הקרובים שלי. זה סרט האימה שפתאום האנשים הכי קרובים אליך נעלמו. ראוי וגם נכון להפוך את הטקס הזה לטקס ממלכתי".
ההחלטה הסופית לצאת למאבק להכרה באסון כפעילות חבלנית עוינת ולקיים פעילות הנצחה, נפלה ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל בשנה שעברה. אודליה אלבו-שוויצר, בתו של ישראל-דב שוויצר שנפצע קשה באסון הראשון וישתתף בטקס היום, אומרת: "ללקיחת האחריות של מדינת ישראל על נסיבות האירוע יש ערך מוסף עבור המשפחות השכולות ועבור הניצולים. 35 שנה לא התקיים טקס אזכרה, לא הוקמה אנדרטה ולא הכירו באסון כפעילות חבלנית עוינת. אנחנו, הדור השני, דורשים את חשיפת הפרוטוקולים מתיק החקירה של האלוף זורע ואת החומרים מהארכיונים. לאחר שנים ארוכות בהם חללי ונפגעי האסון לא קיבלו את המקום הראוי להם, החלטנו שהגיעה העת והשעה להשיב את זכרם ולכבד את מורשתם".
אודליה מוסיפה כי היא מוקירה ומעריכה את התגייסות משמר הגבול לתמיכה במשפחות. "לבני הדור השני יש קשר ופינה חמה ומחבקת לאורך השנים עם משפחת מג"ב. אנו גאים להיות חלק ממשפחת מג"ב ואנו מוקירים את היחס החם שנותן לנו כוח להמשיך הלאה".
"האסון די נשכח בתודעה הציבורית"
יעקב שטרן שאביו, סרן (במיל') ועו"ד יהודה שטרן נפצע באירוע באופן קל, מספר: "כילד גדלתי על הסיפור של אבא, שהיה קצין ממשל צבאי בצור והיה קבור שעות מתחת להריסות הבניין באסון צור הראשון. בדרך נס הוא חילץ את עצמו ויצא בפצעים קלים, ופעמים רבות שאלתי אותו 'מה היה שם'? הגיעה העת, במיוחד עבור משפחות החללים וחיילים שנפצעו שם, לדאוג באופן הולם להנצחה ראויה ומתמשכת ובנוסף - לדעת מה בדיוק אירע שם. אני מקווה מאוד שהממשלה תחליט על פתיחת הארכיונים וחשיפת כל החומרים השופכים אור על נסיבות האסון בצור".
שטרן מוסיף: "ב-35 השנים האחרונות האסון די נשכח בתודעה הציבורית ואני שמח שהייתה לנו, בני הדור שני, הזכות להוביל וליזום את אירוע ההנצחה שיתקן ולו במעט את השכחה הציבורית. יפה עשתה מערכת הביטחון שנענתה לפנייתנו. אגף משפחות והנצחה, סגן שר הביטחון שסייע בכך, ובמיוחד מג''ב ראויים למילה טובה על הדחיפה הרבה שלהם".
איכנולד מסכם ואומר ש"מבחינתי הגיבורים היום הם אותם ילדים, ואני מקווה שאותן משפחות ש-35 שנה לא קיבלו את ההכרה ואת המורשת שהוריהם נפלו שם בלבנון, יקבלו בהיכל הנצחה היום של חללי צה"ל בהר הרצל בירושלים סוג של הכרה וסוג של ביטוי, כי זה אסון גדול שקרה".
לפנייה לכתב/ת 
