לקפוץ על ההזדמנות

ראש בראש. ארווינג ודוראנט(צילום: getty images)

השינויים המשמעותיים שנעשו בסגל, הפציעה של גורדון הייוורד במשחק הראשון, שני משחקים בשני לילות רצופים אחרי משחקי ההכנה הסתמיים ונסיעה ארוכה שלא עזרה למנוחה. כל אלה פעלו לרעת הסלטיקס ב-18 וב-19 באוקטובר.

התנאים הקיצוניים הובילו לשני הפסדים בצמד משחקי הפתיחה מול קליבלנד ומילווקי. ברגע שהטירוף נרגע לרגע והיה לבראד סטיבנס ולשחקניו זמן לנשום, הכל השתנה. אחרי ה-102:109 בברוקלין הסלטיקס כבר ברצף של 13 ניצחונות ומשדרים עוצמה ששווה מסע עד הסוף.

משדרים עוצמה. בוסטון נהנית מכל רגע(צילום: AP)

בצד השני של ארה"ב, כל העולם חשב שגולדן סטייט השתפרה הקיץ ושתפרק את הליגה בדרך לעוד אליפות. אבל כמו בוסטון, משהו לא הסתדר בהתחלה. אולי נפילת המתח אחרי התואר, אולי קושי מנטלי לענות באופן מיידי על הציפיות.

התוצאה הייתה שני הפסדים בשלושת המשחקים הראשונים, אבל גולדן סטייט ניצחה ב-10 מ-11 משחקיה הבאים ומובילה את המערב. הלילה (03:00) הקבוצה המוליכה את מדד היעילות ההתקפית (116.1 נקודות) תגיע לבוסטון לקרב מרטיט מול הראשונה במדד היעילות ההגנתית (95.8 נקודות). ולא מן הנמנע שגולדן סטייט עוד תחזור לבקר באותו אולם השנה.

הווריורס שכחו מזמן מפתיחת העונה המגומגמת(צילום: AFP)

כמו רוח נעורים

המספרים שהשגנו מראים את השוני בין הקבוצות, שמתחדד בגלל שאחת היא צעירה מתפרצת והשנייה מבוססת, אבל במקרה הנוכחי של השתיים שהציבו את עצמן כמועמדות מוקדמות להגיע לסדרת הגמר, מעניין יותר לדבר על הדמיון. והוא נובע מהאנרגיות של הווריורס והסלטיקס, הגישה המקצוענית אבל הצעירה שמקדשת קבוצתיות והנאה.

במהלך שלוש שנות היריבות בין קליבלנד לגולדן סטייט, שלא נראה שיימשכו, אי-אפשר היה למצוא הקבלה כזו. קליבלנד היא קבוצה אינטנסיבית מדי בגלל הלחץ המוגזם שלברון ג'יימס יצר. גם ברגעים היפים שלה היה קשה למצוא כיף טהור, אלא בעיקר מחשבה אינסופית על המטרה. כישלונות יצרו לחץ (כמו מה שקורה מוקדם העונה).

אבל לבוסטון כיף כרגע, כי היא משחקת כדורסל יוצא מן הכלל עם המון חבר'ה צעירים שאוהבים להיות בסיטואציה הזו, ולגולדן סטייט כיף תמיד, כי היא מצאה חיבור נדיר של כוכבים נטולי אגו שממציאים מחדש את מה שאפשר לעשות עם הכדור. כשהגנת בוסטון המצוינת תנסה להאט את הווריורס, היא גם תחשוב על הדברים היפים שהיא מסוגלת לעשות בצד השני. וזה מה שהופך את היריבות המתפתחת לעניין מסעיר. יריבות ספורטיבית שתהיה מתובלת בהרבה קסם.

איזה כיף בבוסטון. ארווינג עם מוריס(צילום: AP)

על פניו, אפשר היה לדמיין סיטואציה בה קיירי ארווינג ילמד משהו מלברון ויגיע מעמדה לוחצת מדי לבוסטון. אליפות היא מטרה ברורה עבורו, אבל השאלה המעניינת יותר הייתה בנוגע לכמה ינסה למשוך את המשחק אליו כדי להפוך לסופרסטאר המוביל שהוא שואף להיות.

אבל הנתונים המוקדמים של קיירי מעודדים עבור בוסטון. הוא קולע הרבה פחות לעומת העונה האחרונה בקליבלנד (20.6 מול 25.2 נקודות), אבל נראה כמו הרכז שמעולם לא היה עבור הקאבס – אחראי, שקול, מוכן לתת מעצמו בשביל לקדם את הצעירים.

ואלו, כמובן, שני השחקנים שנבחרו במקום השלישי בשני הדראפטים האחרונים, ג'יילן בראון וג'ייסון טייטום. רוח הנעורים שלהם מתפרצת. בראון הוא שחקן הגנה מעולה, טייטום בן ה-19 הוא פורוורד רבגוני שמוביל את הקבוצה עם 49 אחוזים משלוש. הם הפנים של הכדורסלן החדש, אתלט ענק שאין לו עמדה ויודע לעשות הכל.

מלהיבים. בראון וטייטום(צילום: AP)

אפילו זקן השבט אל הורפורד (31), שבשנה שעברה הראה סימני ירידה, חזר לימים הדומיננטיים שלו. מאמן ברוקלין קני אטקינסון התלהב: "הוא השתנה, והמאמן פתוח מספיק כדי לתת לו אחריות. אני יודע שאל היה רעב לחיבוק שהוא מקבל בבוסטון".

מאמן צעיר ומוערך, ילדים שיהיו סופרסטארים, כוכב בשיאו ועוד מנהיג מנוסה. זה נראה מספיק כדי לעבור את לברון וקליבלנד. הבעיה היא מה שקורה במערב.

הקבוצה של ההווה

מאמן גולדן סטייט סטיב קר קרא השבוע לבוסטון "הקבוצה של העתיד במזרח", מה שקל להגיד בזמן שאתה הקבוצה של ההווה בליגה.

דוראנט בטירוף. מי יכול לנצח אותם? (צילום: AP)

האויבת הגדולה ביותר של גולדן סטייט היא גולדן סטייט בעצמה, כפי שראינו בסדרת הגמר לפני שנתיים בה הפסידה לקליבלנד. הייתה שם שחצנות, קצת ניסיון לעשות דברים בצורה יפה במקום יעילה. העונה החולפת הוכיחה שהיא למדה את השיעור שלה. עכשיו רק נשאר לשמור על מומנטום.

החוכמה במחשבה שמאחורי הבנייה של הווריורס היא לאתגר את הטובים ביותר להיות טובים יותר. קחו לדוגמה את קווין דוראנט. עם מספרי החסימות הטובים בקריירה (2.2) הוא מדורג שלישי בליגה. הוא גם מוסר מצוין וקולע טוב מתמיד מבחוץ.

חלק מהתרבות שנוצרה בקבוצה שייכת גם לרוטציה הארוכה של הספסל הטוב בליגה. יש שם לא מעט שחקנים שיכולים לפתוח בשקט בכל קבוצה אחרת, אבל מה שהם רוצים כרגע זה להיות חלק מקומונת הכדורסל הזו.

כולם רוצים להיות בקומונה. גם כספי(צילום: gettyimages)

עומרי כספי הדגים זאת בצורה הטובה ביותר כאשר אמר אתמול בראיון

ל"סן-פרנסיסקו כרוניקל": "בהחלט יש סיכוי שאחתום גם בקיץ הבא על חוזה מינימום, זו בכלל לא שאלה. לא התחלתי לשחק כדורסל בשביל כסף".

כל קבוצה שואפת להגיע למקום הזה, בו שחקנים טובים בוחרים ליהנות אצלה, גם בתפקיד קטן ועבור פחות כסף, ובכך עוזרים לשמר את ההצלחה. אולי זה גם יקרה בבוסטון יום אחד. בינתיים, גולדן סטייט היא עדיין השליטה – והיא מגיעה למזרח כדי להוכיח את זה.