החיים בפריפריה: "אין הרבה יתרונות בלגור בקצה המדינה"

"אין הרבה יתרונות בלגור בקצה המדינה". מדד הפריפריה שפרסמה אתמול (ה') הלמ"ס הדגישה עוד יותר את הפער שבין תושבי המרכז לתושבי הצפון והדרום, אבל בסופו של דבר לא חידש דבר לאלו שחווים את הקשיים באופן יומיומי. עם זאת, חלקם מתנחמים: "אצלנו יש שלווה ורוגע, אין פקקים וצפיפות".

הדעות בקרב תושבי אילת, העיר שמדורגת במקום הראשון במדד הפריפריה, חלוקות עד כמה זה יתרון לגור במקום כל כך פריפריאלי. שושי ברדריאן, מנהלת סניף בנק לשעבר בעיר, אמרה ל-ynet: "אני באופן אישי מאוד אוהבת את זה שאילת בפריפריה. אחת ההחלטות שלי לא לעזוב את העיר וזה עלה לי במחיר של עבודה זה בגלל שהיא עיר מנותקת משאר חלקי הארץ, אתה חי באיזושהי בועה שאתה לא חווה אותה במקום אחר".

ברדריאן הוסיפה: "המרחק יצר לנו איכות חיים ברמת ההתנהלות היומיומית שלנו. בתקופות שבהן המצב הביטחוני לא טוב, אז גם כאן היינו בעצם מנותקים. איפשהו אנחנו חיים בבועה והבועה הזאת טובה".

ברדריאן. "אתה חי באיזושהי בועה"(צילום: ורד סלע)

"יש הבדלים ברוב המחירים בגלל המע"מ, הדלק יותר זול, אנחנו מגיעים בתוך העיר ממקום למקום תוך דקות. באיזו עיר אפשר לצאת מהבית חמש דקות לפני החוגים של הילדים ולחזור לאסוף אותם אחרי שעה כאשר סיימו?".

עם זאת, גם היא מודה שיש חסרונות במרחק הגדול ממרכז הארץ: "כדי לבלות עם הילדים בהצגות ילדים בחנוכה צריכים לנסוע עד מרכז הארץ וזו הוצאה מאוד גדולה על לינה בבית מלון ונסיעות".

סיבוני. "פה באילת אין לנו לאן ללכת"(צילום: מאיר אוחיון)

גם עבור רוברט סיבוני, יזם נדל"ן ותושב העיר כבר יותר מ-40 שנה, המרחק מהווה קושי גדול: "אני נאלץ לנסוע הרבה כדי לקדם פרויקטים במרכז הארץ עם משקיעים, יזמים ובעלי הון שמוכנים לבוא ולהשקיע באילת. הטיסות היקרות הן מעמסה כלכלית וגם שאר הדברים יקרים, כמו למשל שימוש גבוה בחשמל באילת, בקיץ בגלל החום ובחורף בגלל הקור".

"גם במזון יש מוצרים שיותר יקרים משאר הארץ בגלל עלויות תובלה. באזור גוש דן, הערים קרובות ויש להם לאן ללכת, פה באילת אין לנו לאן ללכת", הוסיף סיבוני.

עם זאת סיבוני מוצא גם נחת בעיר: "יש לנו חוסר במובנים מסוימים כתוצאה מהמרחק, אבל יש לנו גם את היתרון שלנו, את השלווה והרוגע שיש באילת, אין לנו צפיפות ופקקים".

החסרונות בלהיות פריפריה אינם נמצאים רק בדרום, גם בצפון הארץ מרגישים אותם. איתן דוידי ממושב מרגליות, שנמצא במקום ה-41 במדד, מרגיש גם הוא את הקשים: "אין הרבה יתרונות בלגור בקצה מדינת ישראל".

דוידי. "מכאן אתה מרגיש בצורה ברורה שמדינת תל אביב בבועה"

"אני לא מדבר על מצב ביטחוני או על הקור בחורף", אמר דוידי. "אני מדבר על נגישות לתרבות, לתיאטרון או מוזיאון. כל הדברים האלה לא נגישים לך. כל דבר שאתה רוצה והוא מעבר לשגרתי נמצא במרכז הארץ. אלה שני עולמות שונים. מכאן אתה מרגיש בצורה הברורה ביותר שיש את מדינת תל אביב בבועה ויש את הצפון".

עם זאת, גם הוא מעיד כי איכות החיים בפריפריה גבוהה יותר מבמרכז: "האנשים פה שונים לחיוב. מבחינת חמימות, היכרות, פרגון ועזרה הדדית. גם הקצב היומי פה הוא שונה ואיטי יותר, אז האנשים נינוחים יותר".

ראש המועצה האיזורית ערבה תיכונה, אייל בלום, חושב שתוצאות המדד מעוותות. לדבריו הערבה התיכונה היא האזור הכי פריפריאלי בישראל, יותר מאילת. "כל שירות שתושב הערבה התיכונה צריך לקבל הוא חייב לנסוע שעה וחצי לאילת או לבאר שבע. אני חושב שהערבה יצאה מקופחת במדד הזה".

רועי, בעל משק חקלאי בצופר, נוסע בממוצע פעם בשבוע עד לאילת או באר שבע לפעמים בשביל קניות, שירותים ממשלתיים או בשביל לראות רופא. לא מדובר בבעיה היחידה שלו. המרחק גובה ממנו, ומשאר תושבי המועצה, גם מחיר כלכלי: "מחירי המוצרים והשירותים שמגיעים לערבה הרבה יותר יקרים ממקומות לא פריפריאלים. המחירים בצרכניות, ואפילו בסופר הקטן בעין יהב, הרבה יותר יקרים, בין היתר בגלל הצורך להביא את המוצרים לערבה".

בלום. "הערבה יצאה מקופחת במדד הזה"(צילום: גלעד לבני)

תוצאות המדד עוררו זעם בקרב רועי: "הערבה התיכונה צריכה להיות בראש במדד ולא במקום השלישי. אילת, שמדורגת ראשונה, היא עיר ויש בה הרבה יותר שירותים מאשר אצלנו".

ראש המועצה בלום: "משרדי הממשלה משתמשים במדד הסוציו-אקונומי ופחות במדד הפריפריה וזה יוצר קיפוח מתמשך לאזרחים שחיים בפריפריה הרחוקה. הרבה מאוד מהשירותים שלכל תושב במדינת ישראל יש חמש דקות מהבית – אנחנו צריכים לנסוע בשבילם שעה וחצי".