בדיקת באלאנס / על ניצחון מכבי ת"א מול חימקי
נבן ספאחיה נאלץ לתמרן בין הרכב הגנתי להתקפי, ובניצחון 69:77 על חימקי מוסקבה הוא הצליח למצוא את האיזון הנכון. וגם: למה המאמן קורא לשחקניו בשמם המלא?
בעונה כל כך ארוכה ועמוסה שחווים מועדוני היורוליג מאז השינוי ל-30 משחקים בליגה הרגילה, כל משחק מגלה לנו עוד נדבך מהעבודה המורכבת של בניית קבוצה וניהולה לאורך השנה. במשחק אמש (חמישי), במקביל לניצחון החשוב מאוד על חימקי 69:77, התגלו מספר צירים שלאורכם נעה מכבי תל אביב ועליהם היא מנסה למקם את עצמה. גם ברמה האסטרטגית העונתית, כדי למצוא את זהותה, אבל פעמים רבות גם בפעולות ספציפיות בדקות המכריעות, כדי לנצח משחקים.
בראש ובראשונה בלטה אתמול ההתלבטות לגבי ההרכב ההגנתי או ההתקפי. הבסיס הוא תמיד ההגנה, ומכבי פתחה בהגנה אישית לוחצת רצחנית, גישה מעולה למשחקי חוץ. היא לקחה את שבד כפרויקט לשיתוק, והיממה את חימקי שנראתה תשושה מהמסע והתבוסה ביוון. באותם רגעים, ג'ון דיברתולומאו קיבל קרדיט בלתי נגמר למרות חולשתו ההתקפית המתמשכת, כל זמן שתוכנית שבד עבדה. מייקל רול נהדר בהתקפה אבל לא מזיז רגליים מהר מספיק בהגנה. מה עושים?
איתי שגב, אולי בלחץ ההנהלה (על פי חוגים מקורבים), עלה בחמישייה ונתן משחק של קפטן ותיק - עושה הכל עבור הקבוצה, שומר ועוזר בצבע, נלחם בריבאונד, מזנק על כדורים שאחרים רק מתכופפים אליהם. הוא הרבה יותר יעיל מפרחוסקי (שמתחיל לצערו להזכיר אחד, מאיק צירבס) וזה כבר ייצור בעיה לקטש שלא זימן אותו לסגל הנבחרת. וכן, יש משמעות לעובדה שהקפטן הישראלי משחק 20 דקות. זה נותן קמצוץ לגיטימציה לכל העסק להיקרא מכבי "תל אביב", ולהתיימר לייצג את ישראל באיזו שהיא דרך.
אבל בהתקפה, שגב ודיברתולומאו בעיתיים. שגב לא קולע אפילו עונשין, ג'ון די לא יכול לקנות סל, וגם דיאנדרה קיין שהוא שומר גארדים מצוין לא מצליח לפתח התקפה. ספאחיה נע כל המשחק בין הרכב הגנתי לצורך התקפי. לשיאו הגיע באמצע הרבע השלישי, כשאחרי עלייה הגנתית אנמית מחדר ההלבשה, הורץ חילוף משולש שהחזיר את שגב וקיין, נתן בוסט להגנה. עם כמה עצירות, חטיפות וריבאונד, נוצרה ריצה של 0:11 למכבי והוחזרה השליטה במשחק.
ציר נוסף הוא בין המשחק הסוליסטי לקבוצתי, ונדמה שמכבי מבינה אותו ומתעסקת בו רבות. בעיקר מדובר בשני הגארדים המובילים, נוריס קול ופייר ג'קסון, שמנסים לפרוץ ולעתים מפרקים את המשחק הקבוצתי. העניין הוא ששיטת המשחק, במיוחד בהיעדרו של גבוה דומיננטי, לא מצליחה לייצר סלים רבים בהתקפה המסודרת. וכאן נכנס לפעולה פייר ג'קסון, שבמספר מהלכים אישיים מבריקים ברבע השני יצר למכבי את מרווח הביטחון שלה.
חשוב מאוד שיהיו לקבוצה שחקנים שיכולים לעשות סל לבד, אבל הדרייב העצום של ג'קסון להוכיח את עצמו מביא אותו להשתוללות מוגזמת, וספאחיה עובד כל הזמן לאזן ולהרגיע אותו, ולהחזיר את מכבי למשחק הקבוצתי. מחפש באלאנס.
בעבודתו של ספאחיה, ניכר הספקטרום שנע מתכנית המשחק המסודרת ועד לתגובות כירורגיות לאירועים במהלכו. בסופו של דבר ספאחיה ניהל את המשחק טוב מאוד: גם בהכנה המנטלית, כשמכבי עלתה חדה וממוקדת, בניגוד למצב הרגשי השטוח מול אנאדולו אפס, וגם בתגובות הטובות במהלך המשחק, עם חילופים טובים ובזמן, והצבת הרכבים נכונים מול הרוסים.
מולו, ברצוקאס התעסק הרבה עם השופטים (ובצדק, שיפוט שמכבי תקנה בכל משחק חוץ), אבל לא הפעיל מספיק את קבוצה שלו, שהגיעה לשיא של 11 החטאות רצופות משלוש בסיום, ללא ביקור בצבע כלל. ספאחיה הצליח לעשות את כל זה תוך ניצול יפה של הספסל, כשרול וג'קסון משחקים 28 דקות, וכל השאר רק 21 ומטה. ועדיין תחת ניסונות האיזון האלה, מכבי הצליחה לנצח בריבאונד, מסרה 22 אסיסטים וייצרה 20 איבודים ליריבה. חשוב במיוחד בעונה צפופה ומעייפת.
נקודה מעניינת ביחסי המאמן והשחקנים התגלתה בפתיחת השידור, בו קיבלנו הצצה לתדרוך של ספאחיה לקבוצה לפני המשחק.
מתברר שספאחיה קורא לשחקנים בשמם המלא, כולל שם המשפחה, בגוף שלישי... "פייר ג'קסון ישחק כאן", "נוריס קול יהיה מוכן מהספסל", "מייקל רול ייצא לקליעה מהפינה". זו הפעם הראשונה שאני שמעתי תדרוך כזה. זה נשמע יותר כפרשן ולא כמאמן. בדרך כלל בשלב כזה של העונה מאמן קורא לשחקנים בשמם הפרטי, ולפעמים בכינוי חיבה לחלקם. מאוד מוזר, מאוד לא אישי.
ולהבדיל, בראיון בסיום המשחק, כשנשאל "כמה קשה היה לשחק נגד גארד ברמה של אלכסיי שבד?" ענה ספאחיה: "אנחנו מכירים את אלכסיי כבר מזמן..." נראה שיש מקום לשיפור ביחסים גם בציר הזה. אבל יחסית לעונות הקודמות, וגם אבסולוטית, מכבי יכולה להיות מרוצה מאוד מהמקום שבו היא נמצאת לקראת הרבע השני של העונה.
לפנייה לכתב/ת 
