חושבים מחוץ לקופסה
שנה וחצי אחרי הפירוק והשקיעה בלאומית אוהדי מכבי נתניה שוב נהנים מכדורגל אטרקטיבי, נזהרים לא לפתח אשליות, ויש גם מי שעדיין בודקים כל שבת את המרחק מהקו האדום
אוהדי מכבי נתניה פוחדים להתלהב יותר מדי. שילוב של עין הרע עם הצלקות מטראומת הירידה המשפילה ב-2016, בתוספת מבט מפוכח שנבנה ב-35 שנים נטולות תואר, עושים משהו לבנאדם ששם חולצה שחורה-צהובה ועולה ליציעי האצטדיון הנתנייתי.
ועכשיו, כשהקבוצה שלהם רצה למעלה, משחקת את הכדורגל שהפרשנים מגדירים "הכי יפה בליגת העל", וגופי מחקר מפרסמים שהיא כרגע השישית באירופה בממוצע הבעיטות למסגרת – הם קצת נלחצים ומסתכלים בזהירות לצדדים. מנסים לזהות מאיפה תבוא המכה.
אספנו חמישה אוהדי נתניה כדי לשמוע איך זה מרגיש. אלי חטב (72), עופר גלאם (44), אתי שמעוני (61), רועי שאול (37) ואהוד אוחיון (37).
גלאם פותח בווידוי: "אנחנו רואים את כל הכתבות בעיתונים ובאתרים ומפחדים. לא רגילים לדברים האלה. פתאום מנתחים את השחקנים שלנו, את שיטת המשחק שהכניסו דראפיץ' וברדה, שמים לנו כותרות על המרעננת הרשמית והכדורגל הכי יפה, וזה בעייתי מבחינתנו. הלו, מאיפה זה בא עכשיו? מה זה יעשה? איזה טוב יביאו כל הכתבות האלה? אנחנו לא רוצים להתרסק במשחק הבא. מלחיץ, אבל נראה לי שצריך להתחיל להתרגל לזה".
שאול: "כדורגל הכי יפה? לי זה הכי טבעי. חוץ מאשר בתקופות של ראובן עטר, תמיד הרגשנו את זה. אתה הרי משוחד, כמו עם הילדים שלך, שאתה בטוח שהם הכי יפים בעולם. מבחינתי הכי טבעי שנתניה משחקת הכי יפה בליגה. מה שלא טבעי זה שאנחנו רצים ככה בצמרת. אוהדי נתניה נולדו לסבול. קמים בבוקר פסימיים. כשאוהדים שמעו שבאים להתראיין לעיתון, ישר אמרו לי להגיד 'נתניה יעמיק' נגד מנחוס. יש לנו בעלים שהוא מאמין מספר אחת בדברים האלה".
חוץ מהחרדות, מה מאפיין אוהד מכבי נתניה?
גלאם: "ביציע אתה רואה שלושה דורות. יש את הדור הוותיק שראה אליפויות, 'נתניה ועוד 15' וכל החגיגה ההיא. יש את דור המדבר, שנמצא בתווך ולא ראה אליפויות, אלא רק שמע עליהן כילד קטן ומושך ככה כבר 30 שנה. בינתיים הוא רואה עליות וירידות, עצוב-שמח, ולא טעם שום תואר. ויש את הדור הצעיר, שרואה עכשיו את ההצלחה. היציע מתעורר, כמויות הצופים גדלות, ואלה אותם ילדים שנמשכים להצלחה".
אוחיון: "הרבה מהם ילדים של הדור שסבל במדבר. פתאום יש לו ילדים משל עצמו, אז הוא מביא אותם למגרשים וזה חלק מההתעוררות. נוצר חיבור יפה עם בעלים שבא מתוך הקהל, קבוצה מעניינת, כיפית, סוחפת. אתה יכול לנצח, יכול להפסיד, אבל תמיד יש כדורגל. אנחנו נהנים".
חטב: "אני הזקן בחבורה. ראיתי אליפויות, ראיתי תארים וזה היה שיגעון. אלו היו שנים מהממות. קבוצות היו פוחדות להגיע לנתניה וכבר בכביש החוף היו סופרות שני שערים. איך ממשיך לבוא עכשיו קהל? זה הטירוף, החיידק של מכבי נתניה. אני משכתי את הבן שלי, שהפך לאוהד שרוף, הוא הביא את הבן שלו, והיום אני יושב ביציע עם הנכד שלי. עד השנה האחרונה עוד ישבתי ביציע של כל המשוגעים".
שמעוני: "אני גדלתי במושב בצפון ומגיל 15 אוהדת נתניה. זה היה בתקופה של 'נתניה ועוד 15', ואז סחבתי את האחים שלי להיות אוהדי הקבוצה. לאחד האחים שלי קראנו על שם מוטל'ה שפיגלר, אחד על שם מושיקו גריאני, ואני הייתי בקשר של מכתבים וטלפונים עם האחים עודד וגדי מכנס. אפילו כשהיינו במצב לא טוב, המשכתי לבוא למשחקים. אי אפשר להחליף קבוצה. זה הלב שלי, האהבה".
שאול: "אני אוהד מתחילת שנות ה-90. אז הייתה לנו מין קבוצה בינונית שלא שאפה לכלום ולא היה בה שום דבר מיוחד. זה גם מה שהבריח את הקהל. הירידה ב-1995 הייתה אירוע טראומטי. לאט-לאט התחיל להיבנות דור חדש של אוהדים, שחקני נוער עלו לבוגרים, ובעלייה של 1999 ראית במגרש הרבה שחקני בית. חלק גדול מהקהל של היום זה דור אוהדים שנבנה בעלייה ההיא".
אחרי הפירוק, הירידה הביזיונית וכל מיני דמויות מוזרות שעברו במועדון והותירו אדמה חרוכה, היה ברור שהקבוצה הזו זקוקה לסוג של נס. רק לא להיעלם מהמפה או לדשדש שנים ארוכות בליגת המשנה, כפי שקרה למשל להפועל פ"ת.
חטב: "השנתיים האחרונות הן טירוף. יש לנו בעל בית שהוא מלאך שירד מהשמיים, לקח את מכבי נתניה ואנחנו על הסוס".
שאול: "המעבר מדורון אוסידון לאייל סגל הוא מבחינתי מעבר מאבדון לתקומה. מהמקום הכי נמוך למקום הכי גבוה".
גלאם: "כשנגמרה העונה הקודמת ועלינו ליגה, כשכל משחק זה הצגה וגולים, התבאסנו בשביל הילדים שלנו. הרגלנו אותם לכזה טוב בלאומית, ועכשיו צריכים להתחיל הכל מלמטה בליגת העל. בונים קבוצה חדשה, ואיך נסביר לילדים שמה שהם ראו שנה שלמה כבר לא קיים ומעכשיו מקבלים בראש. והנה אנחנו מתעוררים לכזו עונה, עם משחקים יפים וגולים, וזה לא שונה מאשר בשנה שעברה. אותה שיטה, אותם גולים ואותו כדורגל כיפי".
אוחיון: "אנחנו כרגע בחלום. שלא יעירו אותנו ויהיה בסדר. מי שיגיד לך שהוא האמין שככה נשחק בליגת העל – הוא שקרן. הרי מדובר בסגל שברובו שיחק בלאומית, הרבה שמות אלמוניים. מי הכיר קודם את עלי מוחמד או קוגבניה? בקיץ כל האוהדים היו מודאגים ואמרו: 'לא הביאו חיזוק', 'הסגל על הפנים'. והנה מתברר שהצוות המקצועי יודע את העבודה".
חטב: "דראפיץ' גאון, ולצידו ברדה שהוא אמן ספורטיבי. הם בנו לנו קבוצה לתפארת".
אם אתם ילד בן 10 שתולה פוסטר בחדר – מי זה יהיה?
חטב: "אני הייתי שם את עלי מוחמד. בשבילי הוא השחקן מספר 1 בנתניה. בונה את כל המשחק, רץ, חוטף כדורים, מסוגל לעבור חמישה-שישה שחקנים ולתת מסירה לגול".
שמעוני: "אביב אברהם. הוא צעיר מוכשר, שרץ ונותן את כולו לטובת המועדון. כל הכבוד שמזהים את התרומה והחשיבות שלו, ועכשיו החתימו אותו על חוזה לשלוש שנים".
אוחיון: "אם הייתי צריך לתלות פוסטר זה ערן לוי. מעבר לכך שהוא שחקן גדול, עדיין יש לו את התשוקה והרעב והוא תמיד רוצה לנצח. הוא מנהיג שמחבר את השחקנים, שיריב עם השופט ועם היריבים, וככה משדר לחברים – תהיו רגועים, אני במגרש ואני אלחם עבורכם. מעבר לזה שהוא גאון כדורגל שמוסר כדורים וכובש גולים שבשבילם באים למגרשים. בנתניה יש מסורת של שחקנים שפורחים דווקא פה. זה היה עם עטר, איציק זוהר. יש פה משהו, שאוהבים את השחקנים המופרעים והמרגשים".
שאול: "אני גם הולך על ערן. לפני שבוע שאלתי את הבן שלי, בן שבע וחצי, שאלה דומה: אתה יכול להצטלם אבל רק עם שחקן אחד, מי זה יהיה? אמר לי ערן לוי".
למרות שדיא סבע בכושר שיא וכובש שבוע אחרי שבוע?
"כן, קודם ערן, אחר כך דיא. תשמע, הוא הדבק של הקבוצה".
אז עכשיו הם שוב נהנים מכל רגע, אבל נזהרים לא לחיות באשליות. פנטזיונר אחד לא מוציא מכלל אפשרות אליפות, האופטימים המושבעים מדברים על פלייאוף עליון, אבל יש גם מי שעדיין בודקים כל שבת את המרחק מהקו האדום.
עד לאן יכולה נתניה להגיע העונה?
שמעוני: "אני מקווה שנהיה בין מקומות 2 ל-5. מספיק, לא?"
חטב: "אני אומר 1 עד 4, אם השחקנים ימשיכו באותם רצון ונשמה כולם ביחד, ואם יביאו חיזוק טוב בינואר".
אוחיון נבהל: "לא צריך מקומות 4-1. איך אנחנו אומרים? חסרות לנו עוד 14 נקודות להישארות בליגה. תן לי את זה ותודה רבה. אחרי זה יהיה בסדר".
פוחדים שהחגיגה תתפוצץ לכם בפנים?
"אנחנו הרי נתניה ולך תדע, יכולים פתאום להוריד לנו נקודות על זה שאנחנו משחקים יפה. אי אפשר לדעת".
שאול: "לדעתי אנחנו קצת קופצים מעל הפופיק בכל הדיון על מיקום. אנחנו בסך הכל במקום חמישי".
אז אתם מסתכלים על מה עשו בשבת עכו ורעננה, או מה עשו באר-שבע ומכבי ת"א?
"ברור שמסתכלים למטה, קודם כל. אנחנו זוכרים מאיפה באנו ומה יכול לקרות. זה שאנחנו כנראה, טפו-טפו-טפו, נישאר בליגה העונה – זה כבר הישג מטורף".
גלאם: "תן לנו את האליפות של הפלייאוף התחתון, אנחנו מבסוטים".
בגמר גביע המדינה לפני שלוש שנים אוהדי נתניה הביאו לר"ג כ-20 אלף איש. זו התקרה?
גלאם מתקומם: "היו שם 24 אלף אוהדים".
שאול: "בוא נגיד ככה, אם נגיע השנה לגמר
יהיו שם 30 אלף".
גלאם: "מה זאת אומרת אם נגיע? אנחנו נגיע. תזכור מה שאני אומר לך. השנה מכבי נתניה בגמר גביע המדינה, תרשום".
והפעם היא תזכה בו?
"להמר על הזוכה זה כבר יותר מדי מנחוס. בכל זאת, אנחנו אוהדי נתניה".
לפנייה לכתב/ת 
