התחפשתי לגבר הכי מבוקש באתר ההיכרויות
איך נשים מתנהגות באתרי היכרויות כשניצב מולן פרופיל של חתיך מזוקן, שנון ונטול חולצה? האם ייתכן שגם אנחנו חוטאות בכל הדברים שאנחנו מרבות להתלונן עליהם? למשך שבוע שלם הפכנו את ענבל לעידו בר - גבר מושך, בעל עומק, תוכן ושנינות, וחיכינו לראות מה יקרה עכשיו
סלח לי, אבינו שבשמיים. מחלי לי, ליידי קארמה, והכנס אותי תחת כנפיך, אדון קופידון, כי החטא שעליו אני עומדת להתוודות הולך לעצבן לא מעט אנשים ובעיקר נשים, אך דעו כי הכול נעשה לשם שמיים, למען האיזון הקוסמי והניסיון לענות על שאלת מיליון הדולר: מה נשים רוצות כשזה מגיע לאהבה?
יותר מדי גברים שהבטיחו להיות המכסה לסיר שלי ובסוף התגלו בעיקר כפטיש ללב שלי - הביאו אותי לתובנה חשובה: אם אני רוצה למצוא את הפרינס צ'רמינג שלי, אני צריכה להפוך לפרינס צ'רמינג כדי להבין מה באמת אנחנו הנשים רוצות, איך אנחנו מתנהגות כשאנחנו מוצאות את מה שחיפשנו, ולמה לעזאזל אהבה לא יכולה להגיע עם טכנאי ושירות לקוחות, כדי שיהיה למי להתלונן.
אז במשך שבוע הגשמתי לעצמי את הפנטזיה הרומנטית והייתי החצי השני המושלם שלי: עידו בר - האלפא מייל החלומי של אוקיי קיופיד. הייטקיסט שנון, ספונטני וחתיך, בן 36 מתל אביב. 1.85 סנטימטרים של קוביות, זקן, גיטרה, פטיש לקרמבו וכלבה הורסת בשם קארמה. השילוב המושלם בין הגבר האורבני המחוספס להיפסטר הפוסט-מודרני. זה שלא מפחד ללכלך את הידיים שלו עם הכלים בכיור או לקפד את ראשו של מקק אימתני, ומצד שני יסמס לך טקסטים שנונים עם טיזינג עדין ויחכה לך במיטה עם בוקסר משוקולד, סתם כדי לראות אותך נמסה ומחייכת במקביל.
הנסיך שהפך לגרגמל עם חתול
זה לא סוד שנשים באתרי היכרויות חוות לא פעם אינטראקציות מוזרות, שלא לומר הזויות, עם שלל "נסיכים" פוטנציאליים שמצליחים להגדיר בכל פעם מחדש את גבולות הביזאר מחד גיסא והדושיות מאידך גיסא. שיטוט אקראי בשלל קבוצות פייסבוק וכתבות במדור הזה בדיוק יגלה כי לא חסרים סיפורי זוועה בכל הקשור לסצנת הדייטים. גם אני חוויתי - לא פעם וגם לא חמש - את התענוג המפוקפק בקבלת "דיק-פיק" עוד לפני שבכלל ניהלו איתי שיחת חולין של חמש דקות.
טעמתי גם אני את טעמו המופלא של הריגוש בהצעותיהם של גברים להיות העבדים שלי (דבר שדווקא היה יכול להיות נחמד, אם נגיד היו מציעים לעשות ספונג'ה בפינות הקשות מתחת למיטה, לנקות את הביוב או לדאוג לקניות בסופר), ואפילו זכיתי להצעות עבודה מרגשות בסגנון "דרושה מוצצת בהונות מקצועית", שזה כמובן היה החלום שלי מאז שאני זוכרת את עצמי. בקיצור, לא פעם ולא פעמיים הפך הוורוד המתוק של הרומנטיקה לחמישים גוונים של שחור בעיניים, ואת מקומו של הנסיך המושלם עם הסוס תפס גרגמל עם החתול.
אין ספק שבחירת התמונות והטקסט כשפותחים פרופיל היא קריטית. זה לא סוד שנשים וגברים כאחד חוטאים ב"תסמונת ביונסה" ופשוט עושים "טו דה לפט" לכל מי שלא בא להם טוב בעיניים, עוד לפני שבכלל קראו שורה אחת של מלל. בחורה שתעלה תמונה שיש בה מעט עור חשוף, מחשוף או בגד שמדגיש את האנטומיה הנשית - תזכה לרוב להצפה של הודעות, אך חלקן הגדול יהיו בוטות, יעבירו ביקורת על המתירנות המינית שלה (לכאורה), ינתחו את אופייה ואת הסיבות לרווקותה ובמקרים קיצוניים גם יהיו תוקפניות על גבול האלימות המילולית.
נשאלת השאלה: האם גברים "זוכים" ליחס דומה מנשים? האם גבר שיעלה תמונת פרופיל ללא חולצה (או פנים) יזכה למטח של הודעות מחפיצות מנשים שיפנו אליו עם טקסטים בוטים או יציעו לו הצעות מיניות? האם מי שישקיע מעט יותר בטקסט ולא יסתפק בשורה לקונית יזכה לקבל הודעות יותר מושקעות מנשים שינסו להשוות ולהרשים אותו? והשאלה האחרונה שביקשתי לבדוק - האם אנחנו חוטאות באותם הדברים שאנחנו מתלוננות עליהם? כלומר, פותחות פרופיל גנרי לחלוטין ופונות לגברים בפנייה סתמית מתוך מחשבה שהכריזמה שלנו תרעיד את עולמם ו"ישמח חתני" יתנגן בליבם?
זה הרגע שבו עידו נכנס לתמונה: מטרת העל הייתה ליצור דמות של גבר שיהיה מושך, אך גם ישדר שיש לו תוכן, עומק, שנינות ויכולת לנהל שיחה של ממש, מעבר למראה החיצוני שלו. לכן הושקעה גם מחשבה ב"טקסט המכירה" שלו כדי לבחון אם זה אכן משהו שמשפיע על כמות ואופי הפניות מצד נשים.
"אפשר להזמין אותך לקרמבו?"
פחות מעשר דקות אחרי שפתחתי את הכרטיס של עידו כבר היו לו קרוב למאה לייקים ועשרות הודעות. לא אשקר, הופתעתי לרעה וגם קצת התאכזבתי לגלות שאחוז גבוה מהנשים שפנו אליו כלל לא טרחו להשקיע בהודעה הראשונית שלהן והסתפקו ב"היי" גנרי או ב"מצאת חן בעיניי" (שהן כמובן הודעות לגיטימיות, אבל סביר להניח שחלקן הגדול ייוותרו ללא מענה). קליק מהיר על הכרטיסים של רוב הנשים שפנו אל עידו חשף שלמרות שאנחנו נוטות להתלונן על פרופילים משעממים וריקים כמעט מתוכן - אנחנו חוטאות בכך לא פעם בעצמנו.
שבוע וחצי של פניות מיותר מ-200 נשים, ויותר מ-50 אחוז מהכרטיסים הכילו במקרה הטוב שלוש תמונות ושתי שורות של טקסט בנאלי לחלוטין. היה ניכר שרבות ממי שפנו אל עידו עשו זאת בעיקר בגלל התמונות שלו, שכאמור הציגו גבר מושך מאוד, וכללו גם את התמונה המתבקשת ונטולת החולצה. מי שטרחו לקרוא גם את הטקסט שעמל עליו עשו שימוש בפיק-אפ ליין שחזר על עצמו שוב ושוב והתייחס לאהבה שלו לקרמבו ("גלה לי את הסוד לאכילת קרמבו" או "מזמינה אותך לקרמבו, עליי!"), מה שללא ספק היה הקלף המנצח שלו, כך נראה.
אלו שכן השקיעו בפנייה קצת יותר אישית - דאגו שעידו ידע שהן קראו את הכרטיס שלו באמת ועד הסוף, החמיאו לו על השנינות וחוש ההומור שלו וכללו רפרנסים לתוכן המושקע שבולט בנוף הכרטיסים הסתמיים. מכל מקום, שמחתי לגלות שלמרות שהיה נדמה שהמראה החיצוני של עידו הוא שגרר התלהבות מצד הנשים שפנו אליו (לפחות בכל הקשור למספר הפניות), בכל 200 ההודעות שנחתו באינבוקס שלו לא הייתה הודעה אחת שכללה טקסט בוטה, רפרנסים מיניים, תמונות גסות או הצעות מגונות.
באשר לחתך הגילים, אופי הנשים, זהותן, המקצוע שלהן או כל סממן מזהה אחר - לא באמת היה כזה. עידו, כך נדמה, היה להיט בקרב נשים מכל הארץ, בכל טווח הגילים שהגדיר. גבוהות, נמוכות, מקועקעות, מלאות, רזות, מכל קשת הקצוות התעסוקתית, גרושות ורווקות. בקיצור, עידו היה כמו פיתה בדוכן פלאפל. היה בו קצת מהכול שהתאים, כך נראה, כמעט לכל אחת.
היה שלום, עידו בר
חשוב לציין שמטרת הניסוי הייתה אחת: לבחון תופעה חברתית-תרבותית בסצנת הדייטים. אומנם עידו בר הוא פרופיל פיקטיבי, אבל התופעה שביקשנו לבחון באמצעותו היא אמיתית לחלוטין. בשום נקודת זמן בה הפרופיל של עידו היה פעיל באתר, הוא לא יצר שיחה עם הנשים שכתבו לו או השלה אותן באשר להתפתחות אפשרית של איזשהו קשר או יצירת מפגש מעבר ליקום הווירטואלי. בתום תקופת הניסוי נמחק הכרטיס שלו מהאתר והוא חדל מלהתקיים.
לא אשקר. לשברירי שניות שכחתי שעידו הוא בעצם אני ומצאתי את עצמי קצת מתאהבת בו. הוא באמת הגבר המושלם, אבל הוא כזה כי יצרתי אותו ככה וכי הוא מושלם לפי ההגדרות שלי לאהבה. צריך לזכור שאף פעם אין מאה אחוז התאמה, ולא משנה מה יבטיחו לכם. בינתיים - היה שלום, עידו.
