טעויות שעושים בפענוח ציורי ילדים
פענוח ציורי ילדים נראה לפעמים כמו משהו פשוט, אבל הציור לא תמיד מספר את הסיפור האמיתי. פסיכולוג ילדים מסביר על טעויות אפשריות ומייעץ להורים איך להימנע מהן
יותר ויותר הורים ואנשי חינוך מסתקרנים ורוצים להבין מה אפשר ללמוד על אודות הילד מתוך ציוריו. מה כה מיוחד בציורי הילדים, שהם מעוררים עניין כמעט בכל מי שיש לו מגע וקשר עם ילדים?
אנשים שהוסמכו לאבחן ילדים, ובעיקר פסיכולוגים ומאבחנים בתחומי ליקויי למידה, משתמשים בציורי ילדים ומכירים בחשיבותם. ובכל זאת, אף שהציורים הם כלי אבחון מקצועי, השימוש בהם אינו סגור ומוגבל בחוק כמו בכל שאר המבחנים, שאותם מורשים לערוך רק אנשים שהוסמכו להם.
במילים אחרות, פענוח ציורי ילדים הוא הכלי האבחוני היחידי שכל אדם רשאי להסתייע בו. לכן הוא אמצעי זמין וחיוני עבור הורים, גננות ומורים המעוניינים לאבחן ילדים (גם אם אין להם כל הכשרה או הסמכה).
מניסיוני, המבחן עשוי לתת מידע רבגוני והוליסטי על הילד, אולי יותר מכל מבחן פסיכולוגי אחר, והוא קל מאוד לביצוע. אם הילד מצייר ברצון ובעניין, אין הכרח בהנחיות נוספות, ורק חשוב לזכור כלל בסיסי: רצוי שלא ליידע את הילד שאתם מעוניינים לאבחן אותו, ללמוד עליו מתוך ציורו.
אולם, אין זה פשוט כלל להפיק ממבחן זה את המידע הנכון והרלוונטי. קל מאוד להגיע מהסתכלות בציור למסקנות דמיוניות ושגויות, שהן מוטעות ומטעות. לכן, כדי להימנע מפגיעה בילד ולוודא שהמבחן יהיה אפקטיבי, יש לנקוט משנה זהירות באבחון ציורים וגם לכבד את פרטיותו של הילד.
הנה כמה מקרים שבהם הפענוח והאבחון נראים פשוטים, אבל גם קל מאוד לשגות בהם:
מה לומדים מהציור של גלעד בן השש על מוכנותו לכיתה א'?
ניתן להבחין כי הדמויות שצייר חסרות שיער, זרועות, כפות ידיים וכפות רגליים – ואלה דווקא דברים שמצופה כי יופיעו בציורים של בני גילו. המאבחן עשוי להסיק כי חסרה לילד הבשלות הנדרשת לעלייה לכיתה א'. אולם לפי היכרותי עם הילד ועם משפחתו, גלעד מפותח ופיקח בהתאם לבני גילו. ובכן, מה הטעה את המאבחן?
עיון נוסף בציור יראה כי לילד יש קשיים בתחום הגרפי. פשוט קשה לו לצייר, ולכן ציורו אינו משקף נכונה את רמת מוכנותו. מכאן, כלל מעשי ראשון לכל אבחון של ציורי ילדים: לפני שמסיקים מהציור איזושהי מסקנה לגבי התפתחותו ואישיותו של הילד, יש לבדוק אם יש לו קושי בעצם הפעילות הגרפית.
הנה דוגמה נוספת: מאבחן ציורים שלא ידע דבר על אודות יוחאי בן השבע התבקש לחוות דעה על מצבו של הילד לפי ציורו:
המאבחן זיהה כי יוחאי ככל הנראה מאוים וחש כציפור הנמלטת מסכנה גדולה. אולם ההיכרות עם הילד הבהירה כי הוא ילד בטוח בעצמו, שתלטן ולעיתים תוקפני. כלומר, ככל הנראה דווקא חיית הטרף היא שמבטאת אותו בציור.
מה הסיבה לטעות באבחון? במקרים רבים אי אפשר להסיק מתוך ציורו של הילד עם איזו מהדמויות הוא מזדהה. וכאן הכלל השני החשוב באבחון ציורים: אל תנסו להיות קוסמים ולנחש, אבחנו תמיד כפי שעושה כל פסיכולוג באבחונו: ראשית למדו מהי בעייתו של הילד ומהו הרקע שלו. רק על סמך אלה אבחנו את ציורו.
קראו עוד:
- אב ובתו בקניון, היא חייבת לשירותים. מה עושים?
- קשב וריכוז: 10 עצות לחיים קלים יותר
- "יש דרך לטפל בילדים, והיא לא בפייסבוק"
אורן בן השמונה הגיע אליי לאבחון עקב מקרה קשה שאירע לו: כלב הזאב האהוב שלו נבח והפריע לשכנים. הם הזמינו פקח של העירייה, וזה הגיע כשאורן שיחק לבדו עם הכלב בחצר. הפקח שאל בחביבות אם זה הכלב שלו, וכשנענה בחיוב הגיש לכלב נתח בשר מורעל והלך. כעבור זמן קצר התפתל הכלב מכאבים ומת לעיני הילד.
הילד מדוכדך, וההורים מבקשים ייעוץ. כאן סיפור המקרה ידוע ומוכר, והשאלות הן כיצד חווה אורן את האירוע, איך הוא מרגיש לגביו ואיך הוא מבין את מה שקרה. במילים אחרות: יש לשמוע את הסיפור גם מפיו של הילד. אולם אורן לא רצה לדבר על המקרה העצוב. במקום זאת הוא שמח לצייר, וצייר לאט ובתשומת לב את כלבו. הנה ציורו:
הכלב מהלך בנעלי בית ("הוא בן בית"), פניו דומים לפני אדם ("עבורי הוא יצור אנושי"), גופו חום-סגול ומצוירים בו מעין זרדים, והרעמה והזנב אדומים כלשונות אש ("אני חש זעם רב על מה שקרה לו"). אולם אם נחדל מלנתח את הציור ונביט במעין רפיון בדמות הכלב העומד על הגבעה כמכלול, נבחין כי אין לו שווי משקל, הכלב כאילו נסוג ועוד מעט הוא ייפול אחורנית.
נראה שהחלק הקדמי, הצוואר והראש, כאילו אינו מצויר בשלמותו. שיטת הגרפו-דרמה מלמדת אותנו להתבונן בציור כמכלול באופן יצירתי, אקטיבי, ולגלות - אולי חבויה בו אמירה נוספת. והנה הציור כפי שהתגלה לי כעת:
בפענוח בדרך הגרפו-דרמה אני מסכם את האמירה של הילד כאילו דבריו שלו: "הנה הכלב היקר שלי, בן משפחתי. פתאום הגיע איש רע וטרף אותו לנגד עיניי". דמות האדם נחשפה רק עם שינוי אופן ההסתכלות. מתברר מכאן שהילד מתמודד גם עם האובדן וגם עם השרירותיות והרוע האנושי שחדרו פתאום לחצר ביתו.
הגרפו-דרמה מחפשת בציור את האמירה הנסתרת, זו ה"מתפלחת" לתוך הציור למרות שגם הילד עצמו אינו מודע לה. כמעין מסר מוסווה שהתגנב מבין המחשבות התת-מודעות.
ומכאן כלל נוסף וחשוב מאוד בפענוח ציורי ילדים: לעיתים חבויה בציור הגלוי אמירה חשובה החושפת את עולמו של הילד. לכן בנוסף לאבחנה המנתחת והמפורטת חשוב לרכוש גם את היכולת להסתכלות הקשובה והיצירתית בציור כמכלול. דרך הסתכלות חדשה וייחודית זאת היא שיטת הגרפו-דרמה.
ד"ר יונתן שתיל, פסיכולוג ילדים ומשפחה, הוא מחבר הספר החדש "פענוח ציורי ילדים - מה מספר לנו הילד בציוריו? " בהוצאת איפבליש
מה המשמעות של צביעה לא מדויקת של הילד? הנה ההסבר:
לפנייה לכתב/ת 
