ביקורת סרט - "סה לה וי!": צפוי אך מהנה
חתן יהיר, מלצר גמלוני וחתונה שבה כל מה שיכול להשתבש - משתבש. הקומדיה החדשה של יוצרי "מחוברים לחיים", "סה לה וי!", מבוימת כראוי ומהנה, אך אל תצפו לשחזר את ההצלחה של סרטם המוצלח ועתיר הפרסים
הצלחתו המדהימה של "מחוברים לחיים" (2011) אמורה הייתה להפוך את צמד הבמאים/תסריטאים אוליבייה נקש ואריק טולדנו לדמויות מפתח בקומדיה הצרפתית העכשווית. 6 שנים מאוחר יותר נראה כי הם לא הצליחו למנף את ההצלחה לרצף של שוברי קופות. סרטם הבא "סמבה" (2014) הרוויח כשליש יותר מעלות ההפקה, וכעת בסרטם האחרון "סה לה וי!" (Le Sens de la fête), הפער בין עלות ההפקה לרווחים הפך זניח.
אי ההצלחה של "סה לה וי!" מצערת למדי. מבחינה מבנית זוהי קומדיית אנסמבל דינמית שלא פשוט להשיג בה איזון בין הדמויות והקווים העלילתיים. ההצלחה בכך מעידה על המיומנות המתפתחת של הבמאים והופכת את הסרט לקומדיה ראויה לצפייה.
עוד ביקורות קולנוע:
- "רצח באוריינט אקספרס" - רכבת שדוהרת לשומקום
- "פלא" - הנאה והתרגשות לכל המשפחה
- "ליגת הצדק" - הכישלון היה צפוי
העלילה המתרחשת במהלך יום ולילה של חתונה, מעלה השוואה בלתי נמנעת ל-"החתונה" (1978) - קומדיית האנסמבל הלא מספיק מוערכת של רוברט אלטמן. אלטמן השתמש בסיטואציית החתונה כדי ליצור מיקרוקוסמוס סאטירי של החברה האמריקאית. נקש וטולדנו מהדהדים בסרטם את צרפת הרב תרבותית אך יהיה מוגזם לייחס לסרט משמעות אלגורית. מה שמעניין אותם הוא הסיפור האישי של הדמויות שעומדות מאחורי הפקת האירוע, והתקווה למהלך חיובי בחייהם כפרטים – כמו גם בקבוצה המשותפת של העובדים שאליה הם משתייכים.
במרכז נמצאת דמותו של מנהל חברת האירועים מקס (ז'אן-פייר בכרי), גבר לא צעיר שחי שנים רבות מדי את הלחצים הכרוכים בעבודה. בנקודה בה מתחיל הסרט אנו למדים כי הוא מחפש קונה לעסק שלו. זוהי דמות של מקצוען קפדן, אך גם של אדם היודע לכבד את עובדיו (עד כמה שהוא מסוגל לספוג התנהגויות לא מקצועיות מצידם).
ביום המוצג בעלילה החברה של מקס מרימה חתונה מפוארת בטירה צרפתית מהמאה ה-17. החתן פייר (בנג'מין לוורנה) מתגלה כטיפוס יהיר ולא נעים המאוהב יתר על המידה במילותיו ורעיונותיו. הטירה מפוארת אך ספק אם היא ערוכה לאתגר הטכני של האירוע. מקס נאלץ להתמודד עם כמות בלתי אפשרית של תקלות בעוד פייר לוחץ אותו יותר ויותר. המוטו המנחה את מקס "אנו צריכים להסתגל" עומד בפני אתגר רציני.
יחסיו של מקס עם אשתו מעורערים אך גורל הנישואים טרם נחרץ. השתהות זו משפיעה על חברתו ג'וסיאן (סוזן קלמנט) שמאבדת את סבלנותה. משום שהיא עובדת בחברה של מקס היא מחליטה לנצל את אירוע החתונה כדי לגרום לו לקנא.
מתחת למקס נמצאת נבחרת של עובדים שלכל אחד מהם יש את הבעיות שלו. יד ימינו היא אדל (איי האידארה) הנוטה לפתוח פה גדול על מי שמעצבן אותה. ואין מי שמעצבן אותה יותר מאטיין או די.ג'יי ג'יימס (ז'יל ללוש) הזמר והבוס של הלהקה שאמורה להנעים את זמנם של האורחים. קל לצפות כי רגש התיעוב ההדדי בין השניים יכול גם להתפתח לכיוונים שונים בתכלית.
אדל שכרה לעבודת מלצרות חבר בשם סאמי (אלבן איבנוב), טיפוס לא חכם במיוחד בעל ניסיון אפסי במה שיידרש לעשות. הפשלות שלו במהלך הערב יעמידו בסכנה את האירוע. ג'וליאן (וינסנט מקיאן) הוא מלצר מנוסה ומשכיל יותר אך גם הוא ילקה בהתנהגות לא נאותה. הוא מגלה כי הכלה הלנה (ג'ודית צ'מלה) היא מישהי שבה היה מאוהב, וקל להתרשם שרגש זה טרם חלף.
צלם האירוע גאי (ז'אן-פול רוב) נותר נאמן לפילם בעידן של מצלמות סלולריות. מקס הוא האחרון שעוד מוכן להעסיק אותו, ועל טובה זו גאי גומל לו באכילה מופרזת מהפטיפורים של האורחים, ובניסיונות למצוא פרטנרית זמינה מבין אורחות החתונה.
מקבץ הדמויות מציג שלל תקלות – באוכל, בתפעול הטכני של האירוע, בהתנהגות הלא נאותה של אנשי הצוות אחד כלפי השני ומול האורחים. מנגד, ישנם גם עובדים זוטרים מסרי לנקה שהם גם נגנים. פריט מידע שמעלה השערות הגיוניות למדי לגבי מה שיקרה בחלקו האחרון של הסרט, ושל הניסיון של הסרט לומר דבר מה בזכות הערך של הרב תרבותיות.
קשה לומר ש"סה לה וי!" מצליח להפתיע או ליצור מהלך בעל ערך רעיוני משמעותי. מה שיש בו הוא תפעול מיומן של המהלכים העלילתיים, ובחירה מוצלחת של שחקנים בכמעט כל תפקיד בסרט. זו לא קומדיה גדולה אך היא קולחת ומהנה.
