מקיגל וממתקים לקינואה ועדשים
האוכל הגרוע שאוכלים במגזר החרדי מדיר שינה מעיניה של לאה ברזל, שפית המתמחה באוכל בריא. היא מבינה את האילוצים התקציביים, מכירה מקרוב את ארוחות השבת הכבדות ואת חלוקת הממתקים בחגים ואירועים, אבל טוענת שיש דרך אחרת: "כאנשים דתיים זה ממש מצווה לשמור על הגוף ועל מה שאנחנו מכניסים אליו"
אשת הברזל: חרדית ממודיעין עילית אחראית על מהפכת התזונה שקטה שעוברת על הציבור החרדי - מקיגל וממתקים לקינואה ועדשים. לאה ברזל, שפית המתמחה בבישול בריא, לקחה על עצמה משימה לשנות את הרגלי התזונה במגזר החרדי והיא מבלה בכל הארץ עם המטבח הנייד שלה ומפיצה את בשורת הבריאות.
לאה ברזל. רוב המגזר לא מכיר אופציות בריאות
שומר, על שום מה?
לאה ברזל הייתה מורה כמו רבות מהנשים החרדיות, ואפיה ובישול היו אצלה תחביב לשעות הפנאי. "אני זוכרת איך מגיל צעיר אהבתי לבשל. בעבודה הנוכחית שלי שתי האהבות התחברו, האהבה ללמד והאהבה לבשל".
ההתחלה לא הייתה ממש "בריאה" - בטח לא בהתאם לסטנדרטים הנוכחיים של ברזל: "לימדתי הכנת פטיפורים וכאלה, אבל אז חוויה אישית שלי הובילה אותי לעולם מזון הבריאות. הייתי אמא לילדים והרגשתי חסרת כוחות, שאין לי כוח לתפקד בעבודה ובבית. רציתי להיות המורה הכי טובה, האמא הכי טובה, בת הזוג הכי טובה, אבל זה פשוט לא עבד. הרגשתי חסרת כוח ואז החלטתי לשנות את התזונה שלי מקצה לקצה והשיפור היה מדהים".
בשלב מסוים ראתה ברזל כי טוב, והחליטה להעביר אט אט את המשפחה כולה אל המזון הבריא. "אמרתי שאני לא אבשל סיר אחד לי וסיר אחד להם. אז התחלתי לקחת קורסים בבישול בריא, נכנסתי למטבחים מקצועיים, בישלתי, למדתי. התחלתי לייצר מקינואה ומחלווה אוכל שלא נופל בטעמים שלו מאוכל לא בריא והילדים אכן אכלו ונהנו. הבנתי שהידע הזה צריך לעבור הלאה, עשיתי סדנאות בבתים של אנשים, גופים שונים הזמינו אותי להעביר סדנאות כאלה ויש הרבה מאוד עבודה".
יש הבדל בין האופן שבו מכינים ומבשלים אוכל בריא סתם, לבין עבודה מול קהל דתי או חרדי?
"חד משמעית כן. בכל מיני מקומות שמזמינים אותי, בציבור החרדי והדתי, הנושא של כשרות הוא קריטי. אני למדתי בכל מיני מקומות שלא היו כשרים ולא כל החומרים שהשתמשו בהם היו בהכשר או הכשר גלאט. למי שמזמין אותי חשוב שאני אלמד באופן שיתאים להם מבחינת ההכשרים. קחי לדוגמה דברים כמו כרוב ניצנים, הוא מזון מאוד בריא אבל אין אותו ברמה של נקי מחרקים, אז זה לא נכנס למטבח. מצד שני יש דברים שכן אפשר להשתמש בהם, אבל אנשים נמנעים כי הם לא יודעים איך לצרוך אותם באופן שיהיה כשר מבחינה דתית, כמו איך בודקים קיטניות למשל. זה מידע שאני בסדנאות שלי מנגישה להם על הדרך".
ברזל נתקלת במחסומי ידע תזונתי כשמדובר באוכלוסייה חרדית. "שואלים אותי הרבה בסדנאות מה זה שומר? מה הטעם של זה? מה זה קינואה? הן מריחות, טועמות, לומדות איך אפשר להכין מזה סלטים שלא כוללים חומוס-טחינה. רובן לצערי לא מכירות בכלל את האופציות האלה. אם הן לא קראו על זה בעיתון, והן לא, הן לא ידעו".
"אומרים לי הכול יקר"
אחד המיתוסים שברזל מנסה להפריך הוא שהכנת אוכל בריא דורשת זמן ועולה לא מעט כסף.
"זה לא סוד שהציבור החרדי מתאפיין במשפחות גדולות, מה שאומר שארוחות צריכות להיות גם מותאמות לתקציב. מאוד קל להכין ג'אנק פוד בכמויות גדולות ובזול, אבל עם אפס ערכים תזונתיים. כשמדובר במשפחות גדולות ואימהות עובדות זו התוצאה. מה שאני עושה במתכונים שלי זה לתת המון קיצורי דרך. אפשר ללמוד איך לעשות אוכל בריא בצורה קלילה ופשוטה. אנשים רואים מול העיניים איך בחמש דקות עושים אוכל גם בריא וגם טעים.
"במשפחות שכן מקפידים על אוכל בריא, רואים ילדים פחות חולים, פחות ביקורים אצל רופא שיניים והיתרונות ברורים. אני שומעת נשים שמספרות שהן מכינות ביומיום אורז, תפוחי אדמה ותירס כשאני מדברת על חלבונים וירקות אומרים לי שהכול יקר.
"אני מלמדת איך לשלב פירות וירקות ולהכניס קיטניות. זה גם לא יקר, גם טעים, גם מעשיר ומוסיף חלבון. זה עניין פשוט של ידע וזה השירות שאני נותנת להם".
ארוחת שבת בריאה
חלק מההתאמה לדבריה של ברזל טמון באורח החיים הדתי הכולל גם ארוחות שבת עשירות. בחוברת המתכונים בשם "ניהול המטבח לבית היהודי" שכתבה ברזל והפיקה עם עיריית ירושלים במסגרת הפרויקט "ירושלמים בוחרים בריא", היא מדגימה איך מכינים חלות בריאות ואיך מכינים ארוחת שבת מסורתית שגם נשענת על עקרונות המטבח הבריא.
לדבריה, "ברור שהרבה יותר בריא לא לגעת בעוגות, אבל אם מכינים לפחות שידעו איך להמיר מרכיבים לא בריאים למרכיבים בריאים, כמו שמן במקום מרגרינה וקמח מלא במקום קמח רגיל. אני נותנת כללים להמרות כדי שיהיה אפשר להפוך בקלות מתכון לא בריא לבריא".
"הגננת התבלבלה"
אך בעוד המשפחות ויחידים לומדים ומפנימים את המסר הבריאותי, מוסדות החינוך מציבים אתגר משלהם לחזון של ברזל: "עשיתי לילד מסיבת בר מצווה בכיתה, מטעמי חיסכון, אומרים מראש להורים איזה אוכל להביא כדי שזה לא יתפתח לתחרות וקנאה. זה רעיון מקסים אבל התוצאה היא שהילדים יושבים ואוכלים פחמימות ו'סלטים' שזה חומוס וחמוצים. מנה ראשונה בורקס, קוגל אטריות ותפוחי אדמה ולקינוח גלידה. זה מושלם מבחינתם ולי זה כואב, אין ירקות אין חלבונים.
"יש הרבה ימי הולדת, ומסיבות וילדים מקבלים כמויות אדירות של ממתקים וחטיפים ברמה בלתי נתפסת. כל אמא תגיד את זה. אבל יש אוזלת יד. יש ארוחה חגיגית בגן? אז יתנו לילדים לחם לבן עם ממרח שוקולד ויוסיפו סוכריות קישוט למעלה. הבת שלי, בת חמש, כחלק מתוכנית הלימודים למדה על פירמידת המזון וכשהגננת עשתה להם עוד ארוחה עם שוקולד אמרה לי הילדה, 'אני חושבת שהגננת התבלבלה, היא אמרה לנו שסוכריות ושוקולד זה ממתק והיא הביאה לנו את זה כארוחה'. אפילו היא כבר הפנימה ששוקולד זה לא אוכל".
יש מה לעשות עם זה?
" כן, בהחלט. אני מעבירה השתלמויות ומלמדת גם גננות ומורות על בריאות ותזונה ושימוש תחליפים אחרים, במקום ממתקים. צריך להפסיק לייצר את הקומפורט פוד ולהפוך שוב ושוב את האוכל לנחמה ופיצוי".
"בהתחלה הייתה התנגדות מוחלטת" היא מודה בכנות. "היום כבר יש שינוי, ולא רק כי מבינים שזה רע, אלא מבינים איך אפשר לעשות דברים אחרת".
מצד שני, גם היא מודה שיש בעיות שאפילו היא, עם כל הרצון הטוב, לא יכולה לפתור. "רוב הבנים אצלנו אוכלים במסגרות לימוד ושם יש להם בעיה תקציבית קשה. היה לי חזון להיפגש עם אנשים בממשלה ולעזור לפנימיות וישיבות לתת לילדים אוכל בריא. דיברתי בעצמי עם ראשי ישיבות שאמרו לי 'כל האוכל זה תרומות מה שאנחנו מקבלים וזה מה שאנחנו מבשלים. כמעט לא קונים כלום'. מה זה תרומות? או סוג ב' או מוצרים שעוד מעט פג התוקף שלהם וזה עצוב מאוד. הם רוצים אבל לא יכולים. לאכול בריא זה משהו שכאנשים דתיים זה ממש מצווה, לשמור על הגוף ועל מה שאנחנו מכניסים אליו".
לפנייה לכתב/ת 
