ביקורת סרט - "הפורצת": בין אגדה לפרסומת סמויה
ב"הפורצת", סרטה החדש של הגר בן אשר, מהדהדת נוכחותה המרשימה של ליהי קורנובסקי כתלמידת תיכון שפולשת לבתים אחרי שאמה עזבה. ההישג המשחקי לא מחפה על עולם דימויים מעורפל ומאתגר לצפייה, שלא אחת נראה כמו פרסומת מרשימה בלי יותר מדי אמירה
כאשר אישה צעירה עומדת זמן רב מדי מול כלוב של צ'יטה, קשה שלא להיזכר במלודרמת האימה הקלאסית, "אנשי החתול", של ז'אק טורנר מ-1942. שם ייצג הטורף החתולי מיניות נשית מודחקת וחרדה מפני מגע אינטימי. בסרטה החדש של הגר בן אשר, "הפורצת", נוכחת אמנם הגיבורה הצעירה זמן ממושך מול ברדלס אצילי שבו היא מטפלת בגן החיות, והדימוי המשותף של נערה-חתול ענק מלווה אותו לכל אורכו.
בן אשר הפתיעה את הקולנוע הישראלי בסרטה הראשון, בעל השם המתגרה "הנותנת" (2012), בו גילמה היא-עצמה דמות פרובוקטיבית של אם חד-הורית. כבר בו ניכרו, לצד התעוזה, נטייתה לעצב גיבורה שהיא על הגבול שבין ממשות ופנטזיה, ויכולתה לעצב מערכת דימויים שנהפכים למרכז הסרט הרבה יותר מאשר היבטיו הנרטיביים. מבחינה זו, "הפורצת", שמתרחש על רקע הנופים המרהיבים של דרום מדבר יהודה, הוא סרט מופשט אף יותר מקודמו, ואם הוא מעורר אי נוחות מסוימת הרי זה משום התחושה שדימוייו מחפים על רפיון רעיוני.
עוד ביקורות קולנוע:
"פלא": הנאה והתרגשות לכל המשפחה
"סוף טוב": כשבמאי גדול לא מחדש, וזה בסדר
ליהי קורנובסקי (סדרת הטלוויזיה "יומני החופש הגדול"), שמלווה בנוכחותה המרשימה כל סצינה בסרט, מגלמת תלמידת תיכון השבה יום אחד אל ביתה בערד ומגלה שאמא איננה. במקומה היא מוצאת שם את בעל הדירה המאיים שתובע את שכר הדירה שלו. בהמשך, מישהו פורץ לדירה ומותיר מאחור הרס (אולי דימוי לקריסת מושג הבית והביתיות שחווה הגיבורה פה) - מה שמביא את הנערה להחלטה להפוך לפורצת בעצמה.
פורצת משונה בהחלט, אגב כך. מדירה אחת היא סוחבת מכשיר שמיעה (עוד דימוי, שמאז "לילה אמריקאי" של טריפו לא נעשה בו שימוש סמלי כ"כ), אותו היא עונדת מפעם לפעם לאוזנה. בדירה אחרת היא מתחבאת ונעשית עדה לדו-שיח בין בני זוג במשבר (אסף קורמן ולירון בן-שלוש), ומדירה נוספת היא סוחבת מזון.
בין לבין היא פוגשת בגיאולוג גרמני (רונלד זרפלד), מומחה לרעידות אדמה, ביטוי סימבולי של אותו קיום נשי מעורער אותו מתאר הסרט, ושנתינותו בסרט היא אחד מאותם אילוצים של קופרודוקציות זרות. הקשר בין השניים מעורר אי-נוחות מסוימת בשל כוונותיו המעורפלות של הגבר המבוגר לגבי הנערה (שעל גילה הוא אכן תוהה), ואי-הנוחות הזו מתממשת בסצינה מטרידה ופרוורטית באמת שמגיעה בהמשך הסרט.
דמות גברית נוספת בסרט היא זו של גבר רוסי העובד במפעל סמוך (ולדימיר פרידמן), ואשר אליו פונה הנערה בחיפושיה אחר אמהּ. אנו יודעים שיש לו בת ושהוא מתגורר בסביבה - הגיבורה מגיעה אל ביתו ומציצה פנימה - אך זהותו אינה ברורה כלל ועיקר. הוא עוד אחת מאותן דמויות אב שבהן היא נתלית (הגיאולוג הוא הדמות האחרת), בחיפוש אחר פיסה של קרקע יציבה נוכח היעדרות האם שאליה היא שבה ומתקשרת, מותירה לה הודעות במשיבון - אך ללא כל מענה.
במישור אחד, "הפורצת" הוא סרט שעניינו חיפוש אחר בית. זה בולט בעיקר בסצינות שבהן הגיבורה נעשית עדה-לרגע לחיים של אחרים - הזוג שהוזכר לעיל או אישה ישנה שקוראת לפתע בשמה של בתה - ונדמה כאילו היא פורצת בעיקר כדי לחוש לרגע תחושה של בית, ולהתמודד עם הטראומה של אובדן מושג הבית שלה. במישור אחר, זהו סרט על נערה-אישה צעירה שצריכה לשרוד לבדה בסביבה הממוקמת באופן קונקרטי וסמלי על גבול השממה הפראית, מוקפת זכרים שאינם אלא חיות טרף.
בן אשר היא קולנוענית מוכשרת, ולזכותה ייאמר שעולם הדימויים שהיא מעמידה על המסך (בסיוע הצלם המצוין עמית יסעור) בהחלט מאתגר את הצופה. לעיתים זה נדמה אמנם יותר כסרט פרסומת (לרגעים אתה מצפה שאיזה סלוגן יופיע על רקע תמונת הנערה עם הצ'יטה), ולא פעם הסמליות משתלטת על הסרט (נו, מכשיר השמיעה ההוא) - אבל קשה להתעלם מכוחן של כמה מהתמונות בו, ובעיקר מהופעתה של קורנובסקי שנדמית כמו גיבורה אבודה מעולם מסויט של אגדה אפלה.
