החיזור אחרי סעודיה: ישראל בוחרת בקיצוניות
הבחירה ביחסים עם ריאד עתידה לעצב את ההווה והעתיד של ישראל באזור. ואם כך, במה בוחרת ישראל כשהיא נועלת את עצמה בסלון עם הסעודים שנוהגים לכפות את השפעתם עם כוח ברוטלי, כסף ואיסלאם קיצוני?
בפרק השנים עשר של ספרו, "שלושה בסירה אחת", מספר ג'רום ק. ג'רום על תלאותיו של האדם המחפש לעצמו חדר פנוי בזמן שהוא חולק בית עם זוג מחזרים צעיר.
עוד חדשות מעניינות מהעולם בדף הפייסבוק של דסק החוץ
פתאום גילינו את סעודיה
/ פרופ' אלי פודה
לא דמוקרטית, מודרנית. מתיחת הפנים של סעודיה
/ ד"ר ירון פרידמן
"האם הייתם פעם בבית שבו נמצא זוג מחזרים? זה לא קל. אתה חושב שתלך לשבת לך בסלון ואתה ניגש לשם. כשאתה פותח את הדלת נשמע רעש חד, כאילו מישהו מחזיר משהו במהירות, וכשאתה נכנס אתה מגלה את אמילי ליד החלון, מביטה בעניין רב בצדו השני של הרחוב, ואת החבר שלך, ג'ון אדוארד, בקצה השני של החדר כשכל נשמתו מרותקת לדיוקנאות קרובי המשפחה של אנשים אחרים.
"אוי!" אתה אומר, ונעצר ליד הדלת, "לא ידעתי שיש כאן מישהו".
"באמת! לא ידעת?" אומרת אמילי, בקרירות, בטון שמבהיר שהיא לא מאמינה לך... אתה מספר להם על משהו שהיה בחדשות וחולק איתם את דעותיך על השאלה האירית, אלא שזה לא מעניין אותם. כל מה שיש להם להגיד בכל נושא הוא, "מה אתה אומר?", "באמת?", "כן" ו"אהה". ואז, אחרי עשר דקות של שיחה בסגנון הזה, אתה מתגנב אל הדלת, מתחמק החוצה, ומופתע לגלות שהדלת נסגרת מיד מאחוריך וננעלת מבלי שנגעת בה כלל".
ברור שמשהו קורה, אבל אסור להגיד
מילותיו של ג'רום משקפות באופן מדויק את מערכת היחסים המתהווה בין ישראל לבין סעודיה. ברור שמשהו קורה, אבל אסור להגיד. לא האירועים הספציפיים הם העניין, אלא סמיכותם וריבויים. ריאיון של הרמטכ"ל רב אלוף גדי איזנקוט לאתר סעודי, משלחת ישראלית שתיסע או לא תיסע לאליפות שחמט בריאד, דיבורים חוזרים ונשנים על "צירים מתונים" ומתווי שלום אזוריים, ואפילו טענותיו של מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה על כך שסעודיה התחננה שישראל תפציץ בלבנון - כל אלו יחד מאפשרים גם למי שאיננו חשוף לחומרים מודיעיניים להניח ששלב הגישושים הופך במהירות לשלב החיזורים.
אבל החיזור ההדדי הזה איננו סתם מעצבן, כמו אצל הזוג של ג'רום. החיזור הזה משקף בחירה מדינית-פוליטית מודעת ומובהקת מצדה של ישראל. הבחירה הזו עתידה לעצב את ההווה והעתיד של ישראל בחזית האזורית. ואם כך, במה בוחרת ישראל כשהיא נועלת את עצמה בסלון עם הסעודים?
ראשית, ישראל בוחרת בהמשך הבידוד מרצון. מערכת היחסים של הסעודים עם שכניהם מבוססת על התעלמות או על כפייה. לעתים הם כופים את נוכחותם באמצעים צבאיים ברוטליים (כמו בתימן), לעתים בכסף (כמו בלבנון או במפרץ). אין לסעודים בעלי ברית שווי ערך. בחירה בחזון אזורי כמו זה של סעודיה מעידה על כך שישראל מבקשת להמשיך את מדיניותה הנוכחית ואף להעצים אותה. לא צפוי לישראל עתיד באזור שמבוסס על חיים משותפים ואפילו לא על מערכה מתמשכת. מה שלא יעלים הבידוד תכריע המלחמה.
ישראל עשויה לגלות שעלתה על רכבת הרים
שנית, ישראל בוחרת בחוסר יציבות מתמשך. החיים הסעודיים על החרב בשילוב הבידוד מרצון וההסתמכות על עוצמה קשה הביאו את הממלכה למצב גרוע. הסעודים מסובכים בתימן, מגמגמים במפרץ, בסוריה ובלבנון, ומתקשים בינתיים במימוש התוכניות מרחיקות הלכת של המלך (לעתיד) מוחמד בן סלמאן. גם חזונות ההפרטה והרפורמה באיסלאם מקרטעים עוד לפני שנפרטו לפרטים מעשיים.כרגע נדמה שמוחמד בן סלמאן מתעניין בעיקר בביצור שלטונו ובנטרול הענפים המתחרים והמאיימים של המשפחה המלכותית. גם אם תיכון הממלכה בידיו, הוא כבר איבד רבים מן האיזונים והבלמים שהיו בידי קודמיו. בסעודיה כיום אתה בעד המלך או שאתה נגדו. המצב הדיכוטומי הזה עומד במתח מול ה-DNA הסעודי, שהוא קהילתי ושמרני ויציב. המתח הזה טוען ומסבך כל החלטה של הסעודים. המאזן הבעייתי למדי של בן סלמאן עד כה לא מבשר טובות להמשך. ישראל שתרתום את עגלתה לסוס הסעודי תגלה שעלתה בעצם על רכבת הרים.
לסיכום, הבחירה בסעודיה היא בחירה בקיום אזורי מבודד, קיצוני ובלתי יציב. מתבקש לומר שהסעודים נלחמים באיראנים ולכן יכולה ישראל להתגבר על אבני הנגף שהזכרתי. הטיעון הזה שווה התייחסות נפרדת, אבל אפשר להסתפק ולומר שאם חזונה של ישראל באזור קשור אך ורק למאבק באיראן, הרי שישראל צפויה להיכשל. אף מאבק, גורף ככל שיהיה, לא יכול לבדו להצדיק מדיניות ארוכת טווח וחפצת חיים. החיים מורכבים יותר מכל עימות אחד ובודד, וזה נכון גם במזרח התיכון ביחס לישראל ולאיראן.
אפשר להעלות על הדעת סיבות נוספות לחיזורים בין ישראל לבין סעודיה, אבל לא זה הזמן ולא זה המקום. כעת חייבים להתפכח משרעפי "האביב האזורי" שמוצג לישראלים ולסעודיים ולהביט נכוחה בהשלכותיה של המדיניות הישראלית המודעת. אין דבר דחוף מדיון ציבורי בנושא הזה, דיון שמכיר בנחיצות קיומה של ישראל באזור ובסכנות שאורבות לו באמת.
ד"ר אורי גולדברג הוא מומחה לתיאולוגיה פוליטית בעולם השיעי מן המרכז הבינתחומי בהרצליה ועמית מחקר בפורום לחשיבה אזורית
לפנייה לכתב/ת 
