בלי תרופות: הדרך להפיג כאבים בגוף בעזרת מחשבה
בלי כדורים, תופעות לוואי, פרוצדורות, מניפולציות או דקירות. גישת "להסביר כאב" מציעה אסטרטגיה שונה לחלוטין לטיפול בכאב. כל מה שתצטרכו לעשות כדי להפיג את הכאב העיקש שלא נותן לכם מנוח זה פשוט להבין שמדובר באשליה שהמוח שלכם מייצר
באחד מפרקי הסדרה "האוס" מתמודד גיבור הסדרה, ד"ר האוס, עם ההתמכרות שלו למשכך הכאב האופיאטי ויקודין. למען האמת, הכאב הטורדני ברגלו הוא חלק בלתי נפרד מדמותו המיוסרת והצינית, ובלי הוויקודין שיפיג אותו האוס הופך להיות אדם עוד הרבה פחות נעים. יותר מזה, אפילו הביצועים יוצאי הדופן שלו בתחום אבחון מחלות חמקמקות מוטלים בספק באותו פרק שבו הוא מחליט להיגמל מהוויקודין וחווה את תסמיני הגמילה שמאפיינים סמים קשים, לא לפני שהציק לרוקח והתעקש שיספק לו את הכדורים שלו, ממש כמו כל מכור כבד.
אז נכון, האוס הוא אולי דמות פיקטיבית, אבל השפעת הכאב על תפקודו וההתמכרות שלו למשככי גמילה מציאותיות לחלוטין. לא מעט מטופלים שסובלים מכאב ממושך ועיקש מכירים את המסלול התרופתי הזה שמתחיל באקמול ואדוויל, אבל מהר מאוד עובר לתותחים כבדים יותר כמו אטופן וארקוקסיה, ובהמשך למשככי כאב אופיואידיים ולאחרונה לקנאביס. אצל חלק ניכר מהם המסלול מלווה גם בניסיונות להתמודד עם הכאב בעזרת עיסוי, דיקור, טאי צ'י, וואטסו, אוסטאופתיה ועוד שיטות משלימות.
אם גם אתם בתחילתו או בעיצומו של מסלול הכאב הזה, ולמרות כל הניסיונות והמאמצים הכאב מסרב להרפות, מלווה אתכם בעקשנות רבה יום-יום שעה שעה ופוגע קשות באיכות החיים שלכם, אולי כדאי שתנסו את הבשורה החדשה בתחום הטיפול בכאב: שיעור בביולוגיה של הכאב, או בשמה הרשמי של הגישה: "להסביר כאב".(EP) Explain Pain -
איך בדיוק הכאב המטריד הזה יכול להתפוגג אם תשבו ותשננו חומר על חיישנים, עצבים, סינפסות, מערכת העצבים המרכזית והפריפריאלית והאונה הקדמית? את האסטרטגיה הזאת להפגת כאב ינסו להסביר לכם דורון כהן ותמר שגיא, פיזיותרפיסטים שהתמחו ב-EP במכון Neuro Orthopaedic Institute) NOI) שבו היא פותחה באוסטרליה, ומי שתרגמו והוציאו לאור את "להסביר כאב", הגרסה העברית לספר המסביר את עיקרי השיטה ושקריאתו עשויה להביא מזור לכאבכם ולהחזיר את חייכם למסלולם.
עובדה מס' :1 כאב הוא עבודת פרשנות של המוח
לדברי כהן ושגיא, הרעיון שעומד מאחורי "להסביר כאב" הוא בדיוק המשמעות של צירוף המילים הזה. "אם תלכו לפיזיותרפיסט, רופא או מטפל בכאב שישתמש בכלי הזה, מה שתקבלו ממנו, פרט לשיטות האחרות שבהן הוא נעזר, זה חומר לימוד בצורת ספר, תרגילים, וידאו או כל שיטת הוראה אחרת", הם מסבירים, "ומה שתלמדו זה מה קורה לכם בגוף ובמוח בזמן כאב. ההסבר הזה הוא האמצעי הטיפולי של הגישה ויש לו אפקט טיפולי משמעותי".
כוחו של הידע בהקשר הבריאותי אינו מפתיע, וידוע שהוא עשוי לסייע למטופלים בכל מיני מחלות ומצבים. כך למשל, רופאים רבים נוהגים ללוות את הטיפול בסוכרת, באסתמה ואפילו באפילפסיה בהסבר על מה שמתרחש בגוף. הידע הזה עוזר למטופל לדעת מה קורה לו בגוף, להתמיד בטיפול התרופתי, לעקוב אחר מצבו ולהאמין שצפויה לו הקלה.
אבל למרות הדמיון, תפקידו של ההסבר הביולוגי בתחום הכאב שונה במקצת, וזאת בגלל התפקיד העצום שממלאות האמונות והמחשבות שלנו ביצירת הכאב. "הרציונל של 'להסביר כאב' מבוסס על כך שכאב אינו זהה בהכרח לפגיעה ברקמות. כאב הוא פרשנות של המוח", מסבירים כהן ושגיא, "ולכן התפיסה של המצב, האמונות שלנו על הכאב והידע שלנו על המתרחש במוח ובגוף כשחשים כאב עשויים להשפיע ישירות על חוויית הכאב".
-אתם יכולים אולי לתת דוגמה שתמחיש למה הכוונה בתפקיד שממלאת התפיסה ביצירת הכאב?
"אחת הדוגמאות המובהקות לכך שלא תמיד כשכואב לנו יש נזק ברקמות היא כאב באיברי פאנטום. 70% מהאנשים שכרתו להם יד או רגל ממשיכים להרגיש כאבים, עקצוצים וגירודים באיבר הכרות - מצב שבו ברור לחלוטין שלא מדובר בנזק לרקמה מכל סוג שהוא".
כהן ושגיא מספרים שמפתחי גישת ,EP פרופ' לורימר מוזלי, מומחה למדעי המוח והעצבים, וד"ר דיוויד באטלר, שהתמחה בחינוך ובפיזיותרפיה, לא הסתפקו בדיווחי המקרים על כאב באיברי פאנטום, אלא ערכו ניסויים שהוכיחו שאנשים מסוגלים לחוש כאב גם כששום דבר אינו מתרחש בגופם. באחד הניסויים הם הראו שיש אנשים שמדווחים על כאב ביד תותבת שמניחים ליד גופם, ויש אפילו כאלה שחשים כאב ביד של איש אחר שאשליה אופטית גורמת להם לחשוב שהיא שלהם.
ויש גם מקרים הפוכים, כלומר אלה שבהם אנו אמורים לחוש כאב באיבר מסוים, אבל אנחנו לא. כך לדוגמה, ידועים מקרים של אנשים שהגיעו בגיל מבוגר לצילום שגרתי וגילו שיש להם קליע בגוף שכנראה נמצא שם כמה עשורים מאז שירותם הצבאי אבל הם לא הבחינו שחדר לגופם. אחרים הגיעו לחדר המיון כשסכין תקועה בגופם בלי לדווח על כאב דרמטי.
נוסף על אלה, יש רבים שצילום גב מראה אצלם על דיסק פרוץ או נזק לעצבים אך הם מעולם לא התלוננו על כאב גב. והדוגמה הנחמדה ביותר של צמד הפרופסורים היא אולי זו של שחקן כדורגל שקבוצתו מסתערת עליו ומפילה אותו לרצפה לאחר שהבקיע גול - וכל מה שהוא חווה זה התעלות ושמחה. אדם אחר שאותה קבוצה הייתה מסתערת עליו ברחוב היה ודאי אץ לבית החולים כדי לטפל בחבלות ובכאבים.
עובדה מס' :2 כאב הוא אשליה
אם כן, מהו כאב אם לא נזק לרקמות? ובכן, לפי פרופ' מוזלי, כאב הוא אשליה בדיוק כמו אשליות אופטיות. במקרה הזה המוח מייצר את האשליה כשיש לו מידע שמשהו מאיים על קיומנו, ולפרשנות הזאת הוא מגיע לאחר עיבוד של שלל גירויים. אחד מסוגי הגירויים הוא המידע שמגיע מהאיברים על צריבה, דקירה, פציעה או דלקת, אבל כדי שהמוח יפרש שמדובר בסכנה יש צורך בגירויים נוספים. בין הגירויים האלה נמצא מידע על הסיכון שמהווה הפגיעה ברקמה, מה ההשלכות שלה, מה ההקשר שבו נוצרה והאם יכולים להיות לה גם יתרונות.
יותר מכך, ההבנה שכאב הוא אשליה שמייצר המוח ולאו דווקא עדות לנזק ברקמות היא עצמה סוג של מידע שהמוח מביא בחשבון. למעשה, זאת בדיוק הסיבה לכך שהגישה יכולה לסייע למוח שלכם (או לכם, אם אתם מעדיפים) להבין שאיתות הכאב איננו בהכרח עדות למשהו נוראי שמתרחש בגב, בבטן או ברגל שלכם, וכך להפחית את הסיכון שהוא יפעיל את מערכת ההתרעה, כלומר ייצר כאב.
על פי הגישה, בדיוק מכיוון שהכאב הוא אשליה שהמוח מייצר, לידע ולמידע יש יכולת להשפיע על עוצמתו. סקירת מחקרים של הקוקריין (ארגון חוקרים בלתי תלוי שסקירות המחקרים שלו נחשבות למהימנות ביותר) מלמדת אמנם שלא מדובר בשיטה שעוצמתה שקולה לקנאביס, אבל כשמתייחסים למקרים פרטיים ולא לנתונים סטטיסטיים,יש אנשים שהגישה הפכה את חייהם מחיים מלאי ייסורים לחיים מלאים ופעילים.
כהן מספר על מטופל שהגיע אליו עם כאבי גב שהקרינו לרגל אחרי עשור שבו עבר שני ניתוחי גב שלא הצליחו וסבל מכאבים עזים שהפריעו לו לישון בלילה וגרמו לירידה של ממש בתפקוד היומי שלו. אחרי סדרת שיעורים על כאב, השינה השתפרה, עוצמת הכאבים ותכיפותם פחתו, והאיש חזר לתפקד.
"הגישה מתאימה במיוחד לכאבים שלא תואמים את חומרת הפגיעה ברקמות", מחדדים כהן ושגיא. "למשל, כאבים שמופיעים פתאום בלי שום סיבה נראית לעין, כאבים שלא מתיישבים עם הפציעה (נחתכת באצבע וכואבת לך כל הגפה), ובפרט כאבים מתמשכים.
כאב עיקש שמציק הרבה אחרי שהפציעה התחוללה, אחרי שהדלקת עברה ואחרי שהצלקת הגלידה, אינו נובע יותר ממסר שמגיע מהרקמה אלא הוא תוצר של סוגי מידע שונים שמגיעים למוח ואינם קשורים לפציעה. פעמים רבות הסיבה העיקרית לכאב היא עלייה ברגישות לכאב שהתחוללה בעקבות התקף הכאב".
פרופ' מוזלי מסביר כאבים עיקשים כמצב שבו העצבים, שהתאמנו זמן מה בהעברת מסרי סכנה, נהיו כל כך מיומנים וזריזים במלאכה, שהם עושים זאת במהירות וביעילות וגורמים למוח לייצר אזהרת כאב גם בגלל דברים פעוטים. למעשה, ככל שהכאב הולך ומתמשך, הקשר בינו למצב הרקמה הולך ומתרופף. במצבים האלה, כאמור, הסיכוי להטבה באמצעות הכלי ההסברי גבוה יותר. ברשימת הבעיות הרפואיות שהן מועמדות טובות לטיפול באמצעות הגישה נמצאות: סוכרת (הגורמת לתסמונות כאב שונות), פיברומיאלגיה, תסמונת התשישות הכרונית, דלקת מפרקים ניוונית, דלקת מפרקים שגרונית, כאבי גב תחתון, צליפת שוט ומרפק טניס.
בעיה נוספת עם הקושי בהערכת היעילות של הגישה, כמו גם בשאלה "איך להשתמש בכלי", היא שבניגוד לתרופה מקופסלת, שממנה יורו לכם לקחת טבלית או שתיים, פעם או פעמיים ביום, כאן קשה לדעת איך מגדירים "מנה" ומאיזו רמה "החומר פעיל". "הכלי ההסברי יעיל ביותר כשמי שמלמד את החומר הוא איש מקצוע שמומחה בטיפול בכאב ומשלב את הגישה עם כלים נוספים", מסבירים כהן ושגיא. "מעבר לכך, רצוי שהחומר יועבר במפגשים של אחד על אחד, שבהם המטפל מתאים את הידע למקרה האישי של המטופל בצורה מעניינת".
עובדה מס' :3 כאב הוא מערכת סופר-מורכבת
על פי "להסביר כאב", למידע יכולה להיות השפעה משככת כאב, אבל האם יש תקווה שתפיקו "עזרה ראשונה" כבר מהמידע שמופיע בכתבה? ובכן, על פי המומחים נדרש יותר מאשר עיון בתקצירים, ובכל זאת ניתן לכם על קצה המזלג קצת מהסילבוס. מי יודע, אולי למיחושים קלים גם תקציר עשוי להספיק.
המבוא של "להסביר כאב" מציג את השחקנים העיקריים שמעורבים ביצירת כאב ומציג בפניכם את החיישנים קולטני הסכנה שממוקמים בקצות תאי העצבים ההיקפיים. החיישנים האלה רגישים לטמפרטורה (כווייה), ללחץ (צביטה) או לכימיה (צריבת סרפד). הם מעבירים את המידע באמצעות כימיקלים עד לתאי העצב של מערכת העצבים המרכזית, וזו מעבירה את המידע למוח.
אבל כאן מתחיל החלק שמאפשר מרחב תמרון גדול יותר. סביב העצב העולה למוח מתרוצצים עוד המון כימיקלים שונים שמגיעים ממקומות שונים ומעבירים מסרים - והשקלול שלהם הוא שיקבע איזה מידע יקבל המוח שלכם בסופו של דבר.
חלק מהמסרים שמגיעים ל"אזור המפגש" בין העצבים המגיעים מהפריפריה לעצב העולה למוח מקורם במוח עצמו. חלקם מגיעים מאזורי זיכרון וקוגניציה ומשדרים את רמת המסוכנות של האותות המגיעים מהחיישנים - האם הדקירה או החום הזה נובעים ממגע עם סרפד, מחבת חמה או מגע עם חומר כימי? כשהמוח מפרש את המצב כ"מסוכן" הוא מפריש כימיקלים אחרים שמגבירים את רמת הכאב, ולכאן מצטרף מידע נוסף שישוקלל בהמשך - רמת הסכנה שיש באיום עליכם באופן אישי. זו עשויה לשנות את הפרשנות לכאב וכפועל יוצא מכך גם את עוצמתו.
כך למשל, פציעה באצבע תגרום כאב רב יותר לכנר מאשר לרקדן; חצ'קון יגרום לכאב רב יותר לפני דייט ראשון; כאב צפוי נחווה כעוצמתי פחות מכאב מפתיע; והמצב הכלכלי של אדם במדינה שבה טיפולי השיניים יקרים משפיע על עוצמת כאב השיניים שהוא חש. ואם לחזור לרגע לדוגמה של שחקן הכדורגל שהבקיע גול, זהו חלק מההסבר לכך שכששחקני הקבוצה קופצים עליו, הוא לא חווה כאב כמו שחווה אותו אדם שבריונים ברחוב קופצים עליו. יתרה מזאת, זאת אחת הסיבות שבשלה לימוד הביולוגיה של הכאב יכול לגרום למוח להבין שהכאב שאתם חווים אינו "סכנה" ולשלוח כימיקלים שיתמודדו עם הכימיקלים שמגיעים מהמערכת ההיקפית.
דבר אחר שיכול לסייע לכם להשפיע על תפיסת הסכנה של המוח, וכך גם על רמת הכאב, הוא הידיעה שיש הרבה גורמים, לא כולם קשורים לנזק ברקמה, שיכולים לגרום למסרי הסכנה להישלח אל המוח. לעתים אחרי תקופה של כאב, המוח גורם לייצור מוגבר של חיישנים שיכולים לגרום להעצמת מסרי הסכנה. אין ספק שהגישה החדשה מאתגרת את הדרך שבה התרגלנו לחשוב על כאב ועל הפגתו, ובכל זאת "להסביר כאב" מציעה אפשרות נטולת תופעות לוואי להתוודע לנבכי הכאב, לפרק את מהלכיו המתעתעים, לעמעם את אותות הסכנה המיותרים, וכך להשיג הקלה שמקורה בשליטה בהבנה של המנגנון המורכב הזה ששמו כאב.
צפו: פיתוח חדש מצליח להפחית כאבי מיגרנה - דרך הסמארטפון
לפנייה לכתב/ת 
