האוקיינוס הנסתר של אנקלדוס
ממצאים חדשים מהירח של שבתאי מעידים שכנראה היו בו מים נוזליים מתחת לפני השטח במשך מאות מיליוני שנים, בזכות כוחות גאות ושפל
המשימות של חלליות שנשלחות אל האזורים הרחוקים של מערכת השמש מספקות תוצאות מעניינות לפעמים אחרי שנים רבות. במאמר שהתפרסם לאחרונה בכתב העת Nature Astronomy הראו החוקרים שהאוקיינוס שמתחת למעטה הקרח של אנקלדוס, אחד הירחים של שבתאי, מכיל כנראה מים נוזליים במשך מאות מיליוני שנים ואולי יותר - פרק זמן ארוך מספיק להיווצרות חיים. על פי המודל שהציעו, כוחות של גאות ושפל בין שבתאי לליבה של אנקלדוס מייצרים חום ששומר על מים נוזליים מתחת לפני השטח.
עוד כתבות באתר מכון דוידסון :
הכול על מדע באפליקציה של מכון דוידסון - להורדה באייפון ובאנדרואיד
אנקלדוס, שנקרא על שם אחד הענקים מהמיתולוגיה היוונית, הוא הירח השישי בגודלו של שבתאי. בשנת 2005 נכנסה החללית קסיני (Cassini) למסלול סביב שבתאי וצילמה מקרוב את מערכת הירחים והטבעות שמקיפים את כוכב הלכת.
פני השטח של אנקלדוס עשויים קרח, והוא אחד הגופים הלבנים ביותר במערכת השמש, כלומר מחזיר את רוב אור השמש שפוגע בו. למרות הטמפרטורה הנמוכה על פני השטח, שעומדת על מינוס מעלות צלזיוס בזמן היום, קסיני צילמה גייזרים מתפרצים באזור הקוטב הדרומי של הירח, דבר שמעיד שהטמפרטורות מתחת לפני השטח הרבה יותר גבוהות. על פני השטח אפשר לראות שברים ואזורים חלקים ללא פגיעות מטאוריטים, שמעידים על יצירה של קרח חדש ופעילות גיאולוגית.
מכאן עולה שמתחת למעטה הקרח של אנקלדוס קיים כנראה אוקיינוס של מים נוזליים, אך לא היה ברור מאין מגיע החום שמונע מהמים לקפוא. כוחות גאות ושפל שפועלים על מעטה הקרח, או על ליבה עשויה סלע (שקיימת לפי התיאוריה במרכז אנקלדוס) לא מייצרים די חום בשביל לשמור על אוקיינוס נוזלי. גם התפרקויות של חומרים רדיואקטיביים בליבה לא יספקו את מידת החום הדרושה.
במאמר החדש הציגו החוקרים הדמיות של זרימת חומר, מעברי חום, וכוחות גאות ושפל. המסקנה העיקרית היא שהליבה של אנקלדוס עשוייה מסלעים נקבוביים או ממינרלים ספוגים במים, שנעים בהשפעת הכבידה של שבתאי ויוצרים חיכוך, כמו חול רטוב שנמשך מצד לצד. החיכוך הזה בתוך הליבה הוא מקור החום שמאפשר למים להישמר במצב צבירה נוזלי ואפילו להתפרצויות גייזרים מאזור הקוטב הדרומי, שם הקרח אמור להיות דק יחסית.
במודל הזה, האוקיינוס הנוזלי שמתחת לפני השטח של אנקלדוס היה יכול להתקיים במשך מאות מיליוני שנים ואולי יותר. האם בזמן הזה התקיימו גם התנאים הדרושים להיווצרות חיים? התשובה תתגלה כנראה רק בדור הבא של החלליות לשבתאי, שיחקרו לעומק את ההרכב הכימי של המים בגייזרים ומתחת לקרח באנקלדוס.
גיא ניר, דוקטורנט במכון ויצמן למדע וכתב באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי
לפנייה לכתב/ת 
