החבר'ה הטובים / עידו אשד
צעיר, מרענן ובעיקר מרגש - הניצחון על אסטוניה סימן עידן חדש בנבחרת, אחרי שנים של דיכוי הכדורסלן הישראלי. כמה סמלי שעל הקווים עומד עודד קטש שעוזר לכולם להשתחרר מהכבלים
לאוהבי ומטיפי כדורסל ישראלי שכמוני, משחק הפתיחה של נבחרת ישראל החדשה היה אירוע מרגש מאין כמותו, הרבה יותר מערכו המקצועי הטהור, ולכן גם קשה לנתח אותו בעין מקצועית טהורה. ליד כל שגיאה יש חיוך, על כל תיקון יש היי פייב, על כל ביקורת קטנה יש "אבל" גדול. ככה זה כשאוהבים.
והנבחרת הזו בנויה בראש ובראשונה על אהבה. אהבה למשחק, אהבה לחברים לקבוצה, אהבה למאמן, ומחויבות לדגל.
במשך העשור האחרון ראינו נבחרות קטנות מאירופה בקו עלייה, בונות עצמן על שחקנים צעירים, כישרונות עולים, גאווה לאומית ומשחק רגשי. באליפות אירופה האחרונה, בבית התל אביבי, התרשמנו מאוד מגיאורגיה ואוקראינה, ששיחקו כדורסל קבוצתי וחכם, וקשה היה שלא לקנא ברוח ובחיבור. והנה, כל כך מעט זמן אחרי כן, מעמידה נבחרת ישראל סגל צעיר, חדש, מרענן, שנושא דגל של שינוי במבנה, בסגנון, באווירה ובחוויה. החבר'ה הטובים של קטש.
אחרי שני עשורים של גזילת ישראליות בליגה על ידי האינטרסים של מכבי תל אביב (ומאוחר יותר הפועל ירושלים) על ידי הגדלה מוגזמת של מספר הזרים, רק עבור הצלחה (ולרוב כישלון) באירופה, עלתה אתמול בכחול לבן הנבחרת של שורדי הגזל ומתנגדי השלטון. באופן לא סמלי היה שם רק נציג אחד של מכבי תל אביב. באופן סמלי מאוד הוביל אותה מאמן שגם הוא סבל מאוד במכבי תל אביב, כמאמן בתחילת דרכו, אבל שרד כדי לספר, והוא כולו לב ותבונה, וחופש, ושחרור מכבלים ומוסכמות שתפקיד מאמן הנבחרת השית על קודמיו.
ראינו את הקפטן גל מקל, שחקן שהלך נגד הכפייה שניסתה לשים עליו מכבי תל אביב והגיע לשתי אליפויות מולה וגם ל-NBA, מקבל את סרט הקפטן ומוביל את הילדים. ראינו את ריצ'רד האוול, שגם הוא התנגד לכפייה המכביסטית והלך להפועל אחת ואז להפועל שנייה, משחק כדורסל חופשי, משוחרר ומשתף. ראינו את תמיר בלאט, נצר למשפחה מכביסטית מפוארת שבחר בהפועל, רגע אחרי שחשבנו שגמר את העונה, נותן משחק בכורה של ותיק, וממלא לפחות באופן ראשוני את מה שכל כך חסר לנו עדיין, הקליעה מרחוק. והכי מרגש היה אבי בן שימול, שמאז שקלע שתי נקודות בגמר היורוליג במדי מכבי תל אביב ב-2004, נדד בליגה, השתפר והתבגר, הפך למנהיג, והנה זכה לעדנה ותרם משמעותית.
האווירה המעט סוריאליסטית שנלוותה למשחק, עם השעה המוקדמת, ביום שישי, באולם הפועל, הזכירה לרבים מהנוכחים את משחקיה המופלאים של הפועל תל אביב בימי שישי באוסישקין. תוסיפו לכך את הסגל החדש, עם כל כך הרבה הופעות בכורה לשחקנים צעירים, ועל כל זה התלבש הכדורסל של עודד קטש. המאמן לא חשש להשתמש במשחקו הראשון בשיטות הגנה והתקפה שלא נראו בנבחרת יובלות. מצ'-אפ זון, חילופים אוטומטיים, ריצה בכל הזדמנות, משחק מעבר כאסטרטגיה. היינו כחולמים.
בוודאי שזה קל יותר נגד אסטוניה. בוודאי שנהדר לנצח כשיש את האוול, יתרון יחסי מכריע במשחק נגד קבוצה אקס-סובייטית עם קו קדמי חלש. בוודאי שיהיה קשה יותר נגד יוון. אבל זו הדרך הנכונה, והגישה הנכונה, וזוהי הפלטפורמה שעליה תתפתח התרבית החדשה שרוקח עודד קטש, וממנה יצמחו הכוכבים הבאים שלנו.
הייתי מאוד שמח אם מסגרת הנבחרת הזו תמשיך ותתאמן יותר, כי אם מה שראינו הושג רק בארבעה ימי אימון, יש למה לצפות. ולכל המלהגים "אין ישראלים" ומצדיקים את גדודי הזרים בנציגותינו באירופה, אני אומר "נה". על משחקים כמו שראינו ביום שישי אוהדים רבים מוכן לשלם ממון רב, גם בימי חמישי. זה טוב, וזה שלנו.
לפנייה לכתב/ת 
