לפטר או לא לפטר, זו השאלה
המאמן כמעט תמיד ישלם את המחיר על רצף הפסדים ויילך הביתה. השאלה הגדולה היא האם זה משתלם לטווח הארוך? רועי אשל בדק את הנושא וחזר עם כמה תובנות מעניינות מאוד
בעונת 2016/17 עבדו בליגת העל 25 מאמנים שונים, רק חמש קבוצות מתוך 14 נשארו עם אותו המאמן לאורך כל העונה וחמש קבוצות העמידו שלושה מאמנים שונים במהלכה. אם אתם חושבים שהעונה שעברה היא חריגה במספרים שלה טעות בידכם, הנתונים מעידים שמאז עונת 2009/10 קיים מספר דו ספרתי של שינויי מאמנים בליגה במהלך העונה.
לא מדובר רק במנת חלקו של הכדורגל שלנו. גם בליגות הגדולות בעולם מתחלפים מאמנים פעמים רבות במהלך העונה ואף בקבוצות הגדולות ביותר, אבל האם החלפתו של האיש על הקווים בהכרח עוזרת לקבוצה לצאת לדרך חדשה ולהגיע ליעדים שהציבה לעצמה? תשובות מיד.
תסמונת המאמן החדש מורגשת בשיא עוצמתה מיד לאחר החילוף. עם בואו של בוס חדש לקווים, כל השחקנים, מאלו שמסיימים 90 דקות בכל משחק ועד אלו המביטים במשחקים מהיציע, מבינים שמתחילים מחדש. רמת המוטיבציה באימונים ובמשחקים של כל הסגל עולה באופן כמעט אוטומטי במטרה להרוויח נקודות אצל הבוס. לעתים גם עצם השינוי, ללא כל קשר פרסונלי לאדם שמגיע לתפקיד, מספיק כדי להפיח רוח מחודשת בקבוצה.
לצורך הדוגמא נתבונן במקרה רנה מולנסטיין וגיא לוזון. ההולנדי הגיע לחיפה אחרי שנים של עבודה תחת פרגוסון, אבל לא הצליח להעביר את המורשת בישראל והשיג רק 43 אחוזי הצלחה, כאשר שיא השפל היה תבוסה ליריבה העירונית, הפועל חיפה, 3:0 שהובילה לפיטוריו.
מי שיעקב שחר החליט שיחליפו הוא גיא לוזון (שהתפטר מהפועל ת"א באותה עונה), וההשפעה הייתה מיידית. בחמשת המשחקים הראשונים של לוזון במכבי חיפה הקבוצה השיגה 1.8 נקודות למשחק לעומת 0.8 בחמשת המשחקים האחרונים של מולנסטיין. לסיפור לוזון עוד נחזור בהמשך אבל האם זה מקרי? לא ממש.
מנחם קורצקי, שהחליף את לוזון בהפועל ת"א המתפרקת, השיג בתקופת זמן זו (5 משחקים ראשונים) 1.6 נק' למשחק לעומת 0.4 במשחקיו האחרונים של לוזון באדום. בצד הצהוב של ת"א סיפור דומה גם כן - שוטה ארבלדזה פוטר אחרי 1.6 נק' למשחק, ואחריו התחלה חדשה של ג'ורדי קרויף עם 2.6 למשחק ו-8 ניצחונות רצופים.
אז מה קורה בטווח הקצר הבנו, אבל מה עם הטווח הארוך? כאן הסיפור נעשה מעניין יותר. מחקר סטטיסטי שנערך ע"י כלכלן הולנדי על הליגה המקומית בין השנים 2004-1986 השווה בין קבוצות שהחליטו להיפרד מהמאמן כאשר הגיעו לשעת משבר, ובין קבוצות שנשכו שפתיים בימים הקשים והחליטו להמשיך איתו.
התוצאות מאוד מפתיעות (או שלא?). על פי המחקר הקבוצות שנפרדו מהמאמן וגם אלו שהחליטו להישאר עם האיש על הקווים, עברו בסופו של דבר את אותן התנודות ביכולת ללא כל קשר לשינויים. כלומר, הקבוצות שפיטרו את המאמן הגיעו בסופו של דבר לאותו מקום בטבלה אליו היו מגיעות אילו היו נשארות עם הקודם.
דייויד סאלי, אחד ממחברי ספר הסטטיסטיקה "משחק המספרים", מסביר שמסקנה זו מגיעה מתופעה ידועה בסטטיסטיקה שנקראת רגרסיה לממוצע, המדברת על כך שאחרי היוצא מן הכלל יגיע בסופו של דבר הכלל. במילים פשוטות יותר, הוא טוען שקבוצות שחוו ירידה משמעותית ביכולת, יחזרו בסופו של דבר לאותה היכולת ללא קשר אם יחליפו או לא יחליפו את המאמן.
כדי לראות איך התיאוריה מתחברת לליגת העל, נחזור שוב לסיפור לוזון ומכבי חיפה. אחרי שאדי המוטיבציה של הזעזוע התפוגגו, מכבי חיפה וגיא לוזון דעכו ביחד איתם. בתשעת המשחקים הבאים (אלו שבאו לאחר חמשת הראשונים), לוזון וקבוצתו השיגו שני ניצחונות, תיקו, ושישה הפסדים, מה שהוביל אותם ישר אל המקום השישי בתחתית הפלייאוף העליון - רגרסיה לממוצע כבר אמרנו? אם את מולנסטיין הוחלט לפטר בגלל 43 אחוזי הצלחה ב-22 משחקים, לוזון השיג ב-14 המשחקים שנותרו 38 אחוזי הצלחה.
יחד עם זאת, בכדורגל כמו בכל דבר אחר, לכל כלל יש יוצא מן הכלל. קרו גם מקרים בהם קבוצות פיטרו מאמנים במהלך עונה והדבר דווקא מאוד סייע להן. ריאל מדריד לדוגמא החליטה בינואר 2016 לפטר את רפא בניטס ולמנות במקומו מאמן בראשית דרכו העונה לשם זינדין זידאן. העונה ההיא הסתיימה נפלא מבחינת הספרדים עם זכייה בליגת האלופות, כשזידאן הופך לראשון שעושה זאת גם כשחקן, גם כעוזר מאמן (של אנצ'לוטי) וגם כמאמן ראשי, ועוד בעונה הראשונה שלו במקצוע.
אז נכון, עד כה אנחנו מבינים שהחלפה של מאמן היא בדרך כלל לא מה שיפתור את הבעיות בקבוצה ולעתים היא אפילו חסרת משמעות, אבל יש מקרים בקבוצות שבהן הדבר פשוט חייב להיעשות. אנו שומעים פעמים רבות על קבוצות בהן המאמן "איבד את חדר ההלבשה". בדרך כלל במצבים כאלה אין דרך חזרה. אם מאמן אחד לא משדר על אותו גל עם סגל שכולל מעל 20 שחקנים, את מי יותר קל להחליף?
כנראה שהתשובה לשאלה האם לפטר מאמן שנמצא עם קבוצתו במשבר תהיה כמו בהרבה מצבים אחרים בחיים – תלויה בסיטואציה. זה תלוי גם ביכולותיו המקצועיות של המאמן, גם במעמדו בקרב השחקנים שהוא מנהיג ובעיקר במידת האמון של הנהלת הקבוצה ביכולתו של האיש על הקווים להביא את הצמיחה מחדש שתוארה קודם לכן.
אז בפעם הבאה שהקבוצה שלכם מפסידה, גם אם זה כבר שלוש פעמים ברצף, גם אם ארבע, רגע לפני שאתם פותחים בשירה הידועה שקוראת למאמן להתפטר, עצרו רגע לחשוב - האם זה שווה את זה? אם חשבתם על זה והגעתם למסקנה שכן, לכו על זה, המעמד שלו כבר יתערער מעצמו וההמשך ידוע מראש.
לפנייה לכתב/ת 
