הזירות החשובות בחינוך לא מושקעות
מדוע קיימת אדישות וחוסר תקצוב כלפי תנועות הנוער והמכינות הקדם צבאיות, למרות שבוגרים מדווחים עליהם כמשפיעות ומרכזיות בהתפתחותם? בכנס לאוטמן שיתקיים ב-26.12 ידונו בנושא בהרחבה. מאמר דעה
בדיונים על איכות החינוך בישראל נדונות בדרך כלל בהרחבה סוגיות הקשורות במערכת החינוך הפורמאלית כגון הישגי התלמידים, הצפיפות בכיתות, הצורך במבחני הבגרות, ועוד. בשנים האחרונות, דומה שנושא החינוך מעסיק יותר ויותר הן את אזרחי המדינה והן את מקבלי ההחלטות בכנסת, בממשלה וברשויות המקומיות.
למרבה הצער, לא נראה שמתקיים דיון ער, ואיננו עדים לאותם גילויי אכפתיות של הורים כלפי מערכות החינוך הבלתי פורמאליות ככלל (וכלפי החינוך הערכי בפרט), שנתפסות לעתים קרובות כתוספת חביבה, שאינה הכרחית לחינוך הילדים ובני הנוער.
האדישות היחסית כלפי תנועות הנוער וארגוני הנוער, ובהמשך שנות השירות והמכינות הקדם צבאיות, והתקצוב הנמוך שלהן, אינם עולים בקנה אחד עם העובדה שבוגרים רבים שעברו במערכות הללו מדווחים עליהם כמשפיעות ומרכזיות בהתפתחותם האישית והאזרחית, ועם העובדה שמערכת החינוך הפורמלית אינה מסוגלת להעניק לתלמידיה את הפעילויות, השיטות וההשפעה שנותנות להן המערכות הבלתי פורמאליות. עם זאת, מעניין לראות כי בשנים האחרונות יש גידול במספר המשתתפים במסגרות הללו.
למסגרות הבלתי פורמאליות יתרונות הנובעים מאופיין המאפשר פעילות אקטיבית, עצמאות והעצמה של בני הנוער, חינוך לערכים של אחריות, מעורבות אזרחית וסולידריות, ומודל נגיש יותר של מחנכים ודמויות להזדהות.
למרות זאת, עד היום, אין תפיסה מסודרת ומעוגנת של המדינה לגבי שילוב תנועות הנוער וארגוני הנוער, שנות השירות והמכינות, במסלול החינוך הכולל. העדר תפיסה רחבה ומכילה למסגרות אלה וייחוס חשיבות מועטה למסלולים הללו באים לידי ביטוי גם בתקצוב.
מתוך כ-57 מיליארד שקלים, תקציב החינוך לשנת 2017, רק כרבע אחוז - 0.25% - מוקדש לתנועות הנוער ולארגוני הנוער.
יתרה מזאת, מנתוני מועצת ארגוני הנוער עולה כי חניך בארגון נוער או תנועת נוער מתוקצב על ידי מדינת ישראל בכ-10% מעלותו בפועל. כלומר, כדי לפתוח את שעריהן לבני נוער בפריפריה הגיאוגרפית והחברתית, בהן ההורים והרשויות המקומיות מתקשים לשלם את יתרת העלות, נאלצים הארגונים להסתמך על גיוס פילנתרופיה או להמנע מלהפעיל תכניות במקומות המוחלשים יותר. התוצאה היא שרק 25-30% מהילדים בישראל נוטלים חלק בפעילות ערכית של ארגון או תנועת נוער, ובעקבות זאת אנו עדים לפערים, מעבר לפערים הלימודיים, גם במידת המעורבות האזרחית, בתחושת הסולידריות ובמדדים נוספים.
ממחקר שנעשה לאחרונה על ידי הראמ"ה (הרשות הארצית למדידה והערכה) עולה כי היקף החברות בתנועת נוער עולה ככל שהרמה החברתית-כלכלית של הסביבה שבה גדל/ה הנער/ה גבוהה יותר. בקרב תלמידים הלומדים בבתי ספר ברמה חברתית-כלכלית גבוהה, שיעור החברים בתנועות נוער עומד על 32%. לעומת זאת, בבתי ספר ברמת ביניים רק 18% מהתלמידים חברים בתנועת נוער, ובבתי ספר ברמה חברתית-כלכלית נמוכה עומד שיעורם על 13% מהתלמידים בלבד.
בשנות השירות והמכינות המצב אינו שונה - התקצוב הכולל שלהן הוא כ-0.2% מתקציב החינוך, ונראה שכיום רק כחמישית מאלה המעוניינים בתכניות שנת היג', יכולים לקחת בהן חלק, ומרביתם מגיעים מהשכבות החזקות יותר בחברה.
יש כאן החמצה גדולה. חיזוק היסודות האזרחיים, הדמוקרטיים, הערכיים בהתפתחותם של ילדינו, נשען במידה ניכרת על החינוך הבלתי פורמאלי, שם יש עיסוק מוצהר ואינטנסיבי בסוגיות של אחריות, התנדבות, קשר לקהילה, ומנהיגות. במסגרות הבלתי פורמאליות יש פוטנציאל לעסוק בתכנים של פיתוח סובלנות, קשר עם הקבוצות האחרות בחברה הישראלית, ואולי אף יצירת מפגש אמיתי.
על המדינה לעודד ולתקצב את הפעילות הבלתי פורמאלית ולאפשר לכל מי שרוצה ליטול בה חלק, להשתתף ולהנות מזירות חינוכיות חשובות אלה.
פורום דב לאוטמן בחר להקדיש את כנס 2017 לחינוך הבלתי פורמאלי ותפקידו בחינוך לדמוקרטיה ושותפות (הכנס יתקיים ב-26 בדצמבר). הפורום קם לפני כשלוש שנים כשותפות של קרן לאוטמן, האוניברסיטה הפתוחה ושותפים נוספים, על מנת להניח על סדר היום הציבורי והחינוכי את החינוך לדמוקרטיה ושותפות בחברה הישראלית.
הכותבת היא מנכ"לית קרן לאוטמן
בשיתוף פורום דב לאוטמן
לפנייה לכתב/ת 
