כרטיס הכניסה לג'וב החלומות בארה"ב
כשדייויד סטרן הוא המרצה שלך. מאיה טהורי מעניקה לנו הצצה מרתקת לתוכנית ללימודי תואר שני בניהול ספורט באוניברסיטת קולומביה בניו יורק – תחום שהפך לאחד הנחשקים באקדמיה האמריקאית
כשאני נכנסת לאולם הגדול בבניין פוליצר, בקמפוס אוניברסיטת קולומביה שבניו יורק, אני רואה כמה פרצופים חדשים שלא ראיתי בשיעורים הקודמים של הקורס Sports General Management. סטודנטים לתארים מתקדמים במשפטים, עיתונות או כלכלה שמעו שמי שנחשב לאחת האגדות הגדולות ביותר בהיסטוריה של הספורט האמריקאי מגיע בספונטניות כמרצה אורח לתכנית לתואר שני בניהול ספורט, בה אני לומדת בשנה האחרונה, וביקשו אישור מיוחד להצטרף לשיעור. כשדייויד סטרן, הקומישינר המיתולוגי של ה-NBA במשך כשני עשורים, פותח את ההרצאה, ניתן להבחין בכמה וכמה זוגות עיניים נוצצות מהתרגשות.
שטרן, בוגר בית הספר למשפטים באוניברסיטה, המכהן כיום כיו"ר חבר הנאמנים שלה, הגיע לקמפוס כדי לדבר על חלקו בבניית דמותה של ליגת ה-NBA באומה של בייסבול ופוטבול, וכיצד הפכה תוך מספר עשורים לעסק גלובלי חוצה יבשות בשווי מיליארדי דולרים, ולאחד המותגים החזקים בארצות הברית. עם זאת, הסטודנטים לא מצליחים להתאפק מלשאול אותו לדעתו על הטרייד האחרון בליגה, ומבקשים ממנו להמר על הפלייאוף. הדיסוננס הזה מדגים את המתח המתמשך שחבריי ואני חווים בשנתיים שלנו כסטודנטים לתואר שני בניהול ספורט בין שתי זהויות, שכנראה ימשיכו להתנגש לאורך התואר, וגם בהמשך הקריירה: מי אנחנו, או חשוב מכך, מי אנחנו רוצים להיות – מנהלי ספורט, או אוהדים שרופים?
שווי תעשיית הספורט הגלובלית מוערך בלמעלה מ-150 מיליארד דולר, ומתוכם תעשיית הספורט בארה"ב אחראית לכ-65 מיליארד. עוצמת ההשפעה של התעשייה על התרבות, הכלכלה והפוליטיקה בארה"ב הולכת וגדלה, ומבט זריז בחשבון הטוויטר של הנשיא דונלד טראמפ בשבועות האחרונים מבהיר עד כמה היא נוכחת בסדר היום האמריקאי. בשנים האחרונות, נדמה כי נדבך נוסף בחברה האמריקאית עומד על סף כיבוש – האקדמיה. קרוב ל-250 מוסדות אקדמיים ברחבי ארצות הברית מציעים תואר ראשון או מתקדם בניהול ספורט, חלקם נלמדים במסגרת הפקולטות היוקרתיות למנהל עסקים, ונחשבים לתארים מדעיים. המגמה ברורה: בדומה לתהליכים שהתרחשו בתחילת המאה הקודמת עם דיסציפלינות אקדמיות חדשות, כמו תקשורת ומינהל עסקים, גם תחום ניהול הספורט גדל בעשורים האחרונים לממדים שתורות אקדמיות אחרות לא מסוגלות להכיל יותר.
היקף המחקר האקדמי והגיוון שבו הביאו לצורך ממשי בייסוד דיסציפלינה נפרדת ועצמאית, שמוקדשת כולה להתפתחות של הספורט כתורה ניהולית, עם מאפיינים יחודיים וחוקיות משלה. עם זאת, יהיה זה מעט תמים לחשוב שהתוכניות הרבות ללימוד ניהול ספורט צמחו מתוך צורך אקדמי דיסציפלנרי בלבד. ההתרחבות המשמעותית של השנים האחרונות בהיצע האקדמי היא, אולי יותר מהכל, תולדה של ביקוש הולך וגובר בקרב צעירים משכילים לרכוש את אחד המקצועות הנחשקים ביותר במשק האמריקאי כיום. עם כל הכבוד לאקדמיה, הסטודנטים בתחום לא הגיעו לאוניברסיטאות כדי לקחת קורס על תולדות הפוטבול או לכתוב תזה על ההיסטוריה של המשחקים האולימפיים. הם הגיעו כדי לקטוף את ג'וב החלומות שלהם במדיסון סקוור גארדן, בועד האולימפי הבינלאומי, או במנצ'סטר יונייטד - ולעשות הרבה כסף.
בבוקר מלמד סטטיסטיקה, בערב על הקווים ב־Yankee Stadium
התוכנית ללימודי תואר שני בניהול ספורט באוניברסיטת קולומביה היא אחת מתוך שתיים המציעות לימודי המשך בתחום בניו יורק, בירת הספורט הבלתי מעורערת של אמריקה. בכיתה הנוכחית לומדים כ-100 סטודנטים מלמעלה מ-20 מדינות, המגיעים מרקעים שונים ומגוונים; מקצתם עם ניסיון נרחב בתעשיית הספורט, אחרים עם נסיון מועט, וישנם גם סטודנטים רבים שמגיעים לתכנית מבלי שעבדו בתעשיית הספורט אפילו יום אחד, וחולמים לחולל שינוי בקריירה שלהם. בין היתר, לומדים בתוכנית טניסאית שולחן אולימפית מהודו, בכיר במערך המדיה של זניט סנט פטרסבורג, טניסאית מאקוודור (שנשבעה לי ששחר פאר היא הספורטאית הנחמדה ביותר שאי פעם פגשה) ושחקני ושחקניות NFL ו-WNBA לשעבר. במהלך הלימודים לתואר, הסטודנטים משובצים בתוכניות התלמדות באינספור ארגוני הספורט שברחבי התפוח הגדול. ארבע הליגות הגדולות בארה"ב, NFL, MLB, NBA ו-NHL, יחד עם ליגת הכדורגל החדשה יחסית, MLS, מקבלות להתלמדות בכל שנה עשרות סטודנטים לניהול ספורט, שנהנים לקבל הצצה מעשית לג'וב החלומות שלהם, כמו גם מושבים לא רעים למשחקים הנחשקים בעולם.
סגל המרצים מורכב מבכירים בתעשיית הספורט האמריקאית, שעברו כברת דרך משמעותית במקצוע ושמחים להעביר את הלפיד לדור הבא, וגם להתבשם ביוקרה שמתלווה לתפקידם כמרצים באוניברסיטתIvy League. אף אחד מהמרצים לא מנהל קריירה אקדמית בלבד, ובעודם מלמדים קורסים בתוכנית, מרביתם עדיין מחזיקים במשרותיהם הנחשקות, מה שחושף את הסטודנטים למערכת יחסים בלתי אמצעית עם ארגוני הספורט החזקים ביותר בארצות הברית. כך למשל, למדתי קורס בחשבונאות מסמנכ"ל הכספים של ה-New York Yankees; קורס ביחסי ציבור מהדובר לשעבר של ה-New York Knicks; קורס בשותפויות ספורט מסמנכ"ל הסכמי החסויות של ה-New York Jets וקורס במנהיגות מהג'נרל מנג'ר לשעבר של הבוסטון רד סוקס (וסמנכ"ל האופרציה הנוכחי של הטורונטו בלו ג'ייז). אחד מקורסי הבחירה שלי נקראThe Real Madrid Way, ועוסק כולו בסיפור ההצלחה העסקי של ריאל מדריד, הממוקמת בטופ-5 של קבוצות הספורט הרווחיות בעולם. קורס בחירה אחר נקרא Olympians as Brands, ועוסק בניתוח השווי ומיקסום הרווחים והפוטנציאל העסקי של ספורטאים אולימפיים בארצות הברית ובעולם כולו. במקום מבחנים ועבודות גמר, אנחנו מגיעים למשרדי ה-NBA או למדיסון סקוור גארדן, ומנסים "למכור" לבכירי הארגונים הללו את התכניות העסקיות שפיתחנו במהלך הסמסטר. עם קצת מזל, חלקנו יוצאים משם עם הצעת עבודה.
ניתוח נתונים הוא הכל
אחת המגמות הבולטות ביותר של השנים האחרונות בפרקטיקת ניהול הספורט היא ניתוח נתונים. הרעיון הוא פשוט: כל תהליכי קבלת ההחלטות בארגון מתבססים על מתודולוגיות מתמטיות, ומטרתם לשפר את תפקוד הספורטאים, להימנע מפציעות, לשכלל אסטרטגיות משחק ואף למקסם רווחים ולשפר ביצועים עסקיים. תעשיית הספורט האמריקאית מנהלת כבר שנים ארוכות רומן צמוד ומתמשך עם טרנד ניתוח הנתונים, והליגות הבכירות משקיעות מיליונים במוחות מבריקים שיושיעו אותם מפרקטיקות ישנות של קבלת החלטות, המסתמכות על תחושת בטן או ניסיון עבר. מאמנים, סקאוטים ומנהלי המחלקות המסחריות בליגות ובקבוצות הגדולות בעולם, מקבלים כיום את ההחלטות החשובות ביותר בארגון, אלה שעל המגרש וגם אלה שמחוצה לו, על בסיס מתמטיקה טהורה.
הסרט Moneyball (מבוסס על ספרו של מייקל לואיס באותו שם) מספר את סיפורו של בילי בין, הג'נרל מנג'ר האגדי של האוקלנד אתלטיקס, שהביא קבוצת בייסבול חלשה, אפרורית ודלת תקציב, אל רצף ניצחונות היסטורי וחסר תקדים, כנגד כל הסיכויים, באמצעות ניתוחים סטטיסטיים מבריקים. הספר והסרט, שהופצו במהלך שני העשורים האחרונים, הציתו את הדימיון של תעשיית הספורט האמריקאית. שיח ניהול הספורט השתנה, והמגמה נותנת את אותותיה בשטח בשנים האחרונות: העסקנים, המקושרים ובעלי הניסיון מפנים את מקומם לטובת מוחות אנליטיים צעירים המביאים גישה חדשנית לפונקציות ספורט מסורתיות, דוגמת סקאוטינג, רפואת ספורט, כושר גופני וטקטיקת משחק. התפנית הזו הביאה לביקוש הולך וגובר של כוח אדם חדש ורענן בתעשייה, ותרמה ל"מדעיזציה" של הספורט ולהפיכתו, בין היתר, למקצוע אקדמי.
אסור להשוות
רבות דובר על ההבדלים העמוקים בין פרקטיקות ניהול הספורט בארץ, ובין אלה הנהוגות במדינות בעלי מאפיינים דמוגרפיים דומים, וההבדלים מתחדדים ביתר שאת מול אימפריות ספורט עולמיות כמו אנגליה, ספרד וכמובן ארצות הברית. רבים בתעשיית הספורט הישראלית מביטים בתסכול בביצועים העסקיים של קבוצות הספורט והליגות הבכירות בארץ, שזוכות לחשיפה נאה ועם זאת משאירות כסף רב על השולחן, וסובלות ממימוש חלקי בלבד של פוטנציאל הכנסות אדיר - מחסויות, זכויות שידור, מכירת כרטיסים, מסחור, מיתוג ועוד. בין היתר, נובע הפער מגישה מיושנת לפרקטיקות ניהול ספורט מתקדמות, ומספיק להביט מהצד כיצד קבוצות מובילות בישראל מנהלות מכירת חסויות, למשל. עם זאת, מעניין לראות שגם כאן, עושה מערכת ההשכלה הגבוהה את צעדיה הראשונים אל עבר אקדמיזציה של מקצוע ניהול הספורט, עם קורסים נקודתיים בנושא במסגרת תכניות אקדמיות אחרות, או מגמת ניהול ספורט כחלק מתואר בניהול, כמו זאת שמוצעת באוניברסיטת בן גוריון בשנתיים האחרונות.
ממדי תעשיית הספורט המקומית, הצנועים יחסית, לא בהכרח מצדיקים את ייסודה של תוכנית אקדמית באחת האוניברסיטאות או המכללות הישראליות, שתוקדש כולה לניהול ספורט. עם זאת, מרענן לראות את ההתעוררות בתחום, וקשה שלא לקוות שהיא מסמלת את תחילתו של שינוי, וששיפור פוטנציאלי במגרש העסקי, ישפיע בעתיד באופן ישיר גם על הביצועים שלנו על הדשא, על הפרקט, בבריכה ובמסלול הריצה.
לפנייה לכתב/ת 
