אין לאן לברוח / טור
דקה מכוננת אחת, שהפכה את המשחק והטעינה את הבטריות בגבו של ווקאמה, הייתה יכולה להקפיץ את באר-שבע. רק שהקילר אינסטינקט של העונה שעברה היה חסר. טהא וסאבו השאירו את בית"ר בחיים, אבל אם בן זקן ימשיך לשחק מפוחד הקהל לא יפסיק לקרוא לו להתפטר
את עוצמתה של הפועל באר-שבע הפנמנו בשלב מוקדם של העונה שעברה, אחרי המשחקים במוקדמות ליגת האלופות ובשלב הבתים של הליגה האירופית, אבל הייתה נקודת זמן בה האלופה הפכה, בתפיסתה הציבורית, מקבוצה "מצוינת" לקבוצה "מפחידה", שמפרקת את היריבות שלה מתי שרק יכולה. השלב הזה הגיע בדיוק לפני שנה, ואותה יכולת לחסל יריבות, אותו "קילר אינסטינקט" חסר רחמים, נראה רחוק עכשיו.
באר-שבע של אז הייתה רואה את בית"ר ירושלים, או קבוצה ישראלית אחרת, שוכבת על הדשא המומה וחסרת שחקן וממשיכה להכות בה. שלוש חמישיות כמעט רצופות היא כבשה בתחילת החורף הקודם, אבל הפעם, למרות 22 בעיטות לשער, היא השאירה למי שמולה סיכוי חיים. אריק סאבו ניצל את הסיכוי ומנע מהאלופה לעלות לראשונה העונה לפסגת הטבלה.
מאמנים אוהבים לומר שמשחק אחד, עוד לפני שהגיע חודש דצמבר, הוא לא זה שקובע. זה נכון, אבל לפעמים יש משחק שמשפיע יותר מאחרים, שהוא יותר משלוש נקודות. יודעים מה, לפעמים יש דקה כזאת, דקה אחת, מהסוג שכמעט ראינו בטדי.
אותה דקה - השער של טוני ווקאמה, האדום של מיקי סירושטיין - הייתה יכולה לקחת את באר-שבע למקום אחר (למרות שגם אם לא, היא הקבוצה הטובה בליגה). ברגע שהיציעים הרימו את שחקני בית"ר אחרי היתרון שלה (איזה שער משוגע של מרסל הייסטר) הגיע השוויון המהיר. עוד לפני שבית"ר התאוששה היא גם מצאה עצמה בעשרה שחקנים ובעצם איבדה את המשחק לגמרי. ואולי יותר מהכל, הדקה המדוברת הטעינה את הבטריות בגבו של ווקאמה.
הניגרי נראה משוחרר וסיחרר את דוד קלטינס ללא הפסקה. ברק בכר הוציא אותו, אמנם ממש בסוף, אבל קבוצה שרוצה להציג את הקילריות שלה, למחוץ, לא מוותרת על ווקאמה בשום שלב. בכל מקרה, הטעות המרכזית, שהביאה לשוויון, הייתה של לואי טהא. מספר הטעויות של שחקני ההגנה האדומים העונה גדול והפעם טהא בישל לסאבו.
אחרי השער הקהל כבר לא קרא לבני בן-זקן להתפטר, כפי שעשה שלוש פעמים קודם לכן, אבל המתח סביב המאמן היה ברור ומורגש. הטענה המרכזית שצריכה להיות נגדו, למרות הנקודה שאיכשהו השיג, היא התחושה שבית"ר באה לשחק על תיקו מהרגע הראשון, דבר שלא מתקבל יפה בירושלים בעלת השאיפות. בן-זקן הציב את קלטינס בצד ימין, בערך בתפקיד של עידן ורד, במטרה לעזור מול ווקאמה . רעיון מעניין, הגנתית, אבל לבית"ר לא היו כלים התקפיים, מישהו שיכול לעבור שחקן. קלטינס, באופן משונה, הוא השחקן היחיד שבעט לשער בבית"ר במחצית הראשונה.
האוהדים לא אהבו את העובדה שבית"ר באה קודם כל להפריע, אבל מי שהפריע יותר מכל הוא בוריס קליימן, שהציק לשחקני באר-שבע ובראשם בן שהר. קליימן עצר 16 כדורים במשחק הזה, מספר כמעט בלתי נתפס. וכך, בזכותו (או בגללו, תלוי איך מסתכלים על זה) כל קבוצות הצמרת לקחו רק נקודה במחזור הזה. בניגוד למה שעשתה באר-שבע בעונה שעברה, הפעם, לפחות בינתיים, אי אפשר לברוח.
לפנייה לכתב/ת 
