קבהא: "לכדורגלן הערבי אין על מה להתלונן"
קשר מאריבור לא זוכה לקרדיט שלטענתו מגיע לו, זוכר את הטרמפים בדרך לאימונים ורואה שחקנים אחרים מהמגזר נשארים מחוץ לנבחרת - בכל זאת הוא בטוח: "מי שבולט מקבל הערכה". בראיון למדור "המגזר הספורטיבי" הוא מדבר על אלישע לוי, שירת ההמנון והאפשרות שנראה אותו בליגת העל בינואר
מדברים על ערן זהבי, מתלהבים ממואנס דאבור, מחמיאים לתומר חמד והרחק מאור הזרקורים, בשולי השיח של הכדורגל הישראלי, יש עוד ליגיונר מצליח. מדובר במרואן קבהא, שאם לא המשחקים נגד הפועל באר שבע בתחילת העונה, כנראה שלא הייתם זוכרים שהוא משחק במאריבור הסלובנית.
הקשר בן ה-26 הוא מסוג השחקנים שהחלו את הטיפוס בסולם הכי נמוך שיש. דווקא ההחלטה לעזוב את ישראל היא זו שסללה את דרכו לשיאים עליהם חולם כל כדורגלן בארץ ורק מעטים מגשימים - הגעה לנבחרת והופעות בליגת האלופות.
"זה קצת מוזר", מודה קבהא, "אני משחק בליגת האלופות וכמעט לא מדברים עליי בארץ. אני לא יודע למה וגם לא מעניין אותי שלא מתעניינים בארץ. כבר התרגלתי. בסופו של דבר אני מאמין שישימו לב אליי. אני לא נעלב כי למדתי לא להיעלב, זה רק מפריע לי".
בשבוע שעבר רשם קבהא 90 דקות בשלב הבתים בליגת האלופות, וקבוצתו סיימה בתיקו 1:1 עם ספרטק מוסקבה. "היה לי משחק טוב", מתייחס קבהא להופעה במפעל היוקרתי. "קיבלתי הרבה שבחים מהצוות ומהשחקנים. זאת חוויה אדירה. רק לשמוע את ההמנון כשאתה עולה על הדשא זה מאוד מרגש וגורם לצמרמורת. בעבר הייתי רואה את זה בטלוויזיה וחולם על זה, והיום אני חלק מהדבר הענק הזה".
ובכל זאת יש מקום אחד בארץ שבו מקבל קבהא כבוד של מלכים - הכפר עין אל-סהלה בו נולד. "את רוב ההערכה זכיתי לקבל בכפר שלי כשזומנתי לנבחרת. קיבלו אותי בזיקוקים ובשאר חגיגות עם הרבה אהדה ותמיכה מכולם. זה מחמם את הלב".
עוצר טרמפים בדרך לאימון
קבהא נשוי למראם ולשניים ילדה משותפת בת שנה בשם סיליא. "אשתי היא אחת מסודות ההצלחה שלי", טוען קבהא, "היא נותנת לי שקט. שחקן שמשחק במדינה זרה בלי שקט מהבית - זה לא עובד".
וזו לא רק אשתו. בכלל המשפחה, ובעיקר אבא שלו, תמיד עמדו לצידו וראו את הפוטנציאל גם כששיחק בתחילת הדרך בקבוצות מליגות נמוכות כמו מכבי ברקאי. "הייתי נוסע בטרמפים לאימונים, פשוט מושיט יד ומחכה שיעצרו לי", משחזר קבהא. "כשהיה לי קצת כסף אז נסעתי באוטובוס. זה דרש ממני לעשות הרבה ויתורים. לא הייתי כמו כל ילד רגיל שבא הביתה, אוכל ומכין שיעורים. הייתי מסיים בית ספר וישר הולך לאימון".
כבר כנער לטענתו הוא היה חדור מטרה להגיע רחוק: "לא זוכר את עצמי מוותר על אימון. מה שכן, ויתרתי על חברים, על טיולים ועל הילדות שלי. לא נתתי לאף אחד להסיט אותי מהדרך".
העובדה שגדל במשפחה קשת-יום רק הוסיפה למוטיבציה הגבוהה גם כך. "לא היה הרבה כסף בבית", מספר קבהא. "ההורים דאגו לי תמיד וגם כשלא היה, הם נתנו לי מה שאפשר. היום אני עוזר להם כלכלית. זאת החובה והזכות הגדולה שלי".
"לא יודע אם כולם רוצים בהצלחת הנבחרת"
בסלובניה המצב אחר לגמרי, וקבהא הרבה יותר מוערך, מקצועית וכלכלית: "אוהבים אותי ומעריכים אותי פה מאוד. אני נתקל באנשים שתמיד מפרגנים לי. האוהדים כבר נתנו לי את הכינוי "המכונה", כי אני נלחם, רץ המון ומשאיר הכל על המגרש. אני מרגיש מצוין, אני שחקן מפתח. עשינו הישגים מרשימים בתקופה שלי פה וזה הוביל לזימון שלי לנבחרת".
זומנת לנבחרת באחד הקמפיינים הכי כושלים של ישראל.
"אומרים על שחקני הנבחרת הרבה דברים. אני לא יודע אם באמת כולם רוצים בהצלחת הנבחרת. בנבחרת בריאה צריך להיות כולם ביחד, לעזור לה ולא ההיפך. אני מקווה שגם זה ישתנה".
אתם אלה שהיו על הדשא בסופו של דבר.
"אני לא יודע מי בכלל ציפה מאיתנו לעלות כשיש את איטליה וספרד. בואו נהיה מציאותיים. אנחנו נתנו הכל, אבל זה לא הלך. כולם באים מאהבה. אני מקווה שבקמפיין הבא נעשה דברים טובים".
הקמפיין הבא יהיה ללא ערן זהבי.
"ערן שחקן מצוין שעובד הכי הרבה על המגרש. גם הוא יודע שהוא עשה משהו לא נכון, אבל צריך גם להבין אותו. כדורגל זה משחק אמוציונלי, ולכן זה לא הוגן לתלות שחקן על טעות אחת, אפילו כשמדובר בטעות גדולה שלו. אני מקווה שהוא יחזור לנבחרת".
שינוי נוסף שיהיה בנבחרת ישראל הוא על הקווים. אלישע לוי, שנתן את ההזדמנות הראשונה לקבהא, סיים את תפקידו ולא ברור מי יהיה מחליפו. "אני בטוח שיידעו לעשות את הבחירה הכי נכונה עבור הנבחרת", מגיב קבהא בדיפלומטיות. "אלישע הוא זה שנתן לי את ההזדמנות הראשונה להראות מה אני שווה ואני מודה לו על כך. פתחתי בארבעה משחקים והייתי מצוין. הייתי שמח אם הוא היה ממשיך, אבל הוחלט אחרת ואני מאחל לו המון בהצלחה".
למרות הזימון של קבהא, ספג אלישע לוי ביקורת על כך שהשאיר בחוץ שני שחקנים נוספים מהמגזר שנמצאים בכושר נפלא, מואנס דאבור ודיא סבע. גם על כך קבהא עונה בזהירות: "אני לא זה שמזמן את השחקנים. זאת החלטת המאמן. דיא שחק מצוין ועדיין צעיר, כך שיש לו עוד הרבה שנים לפניו. אני מקווה בשבילו שיוזמן בהמשך ויתרום את חלקו לנבחרת".
נשמעות תלונות ששחקנים ערבים בארץ לא מקבלים מספיק ההערכה.
"אני לא חושב שיש על מה להתלונן. שחקנים שעושים ובולטים מקבלים את ההערכה שמגיעה להם. קשה לפספס אותם. דיא סבע למשל, מהראן ראדי ועוד. אין צורך להתלונן על הסוגיה הזו בכלל".
ומה לגבי ההמנון שמושמע במשחקי ליגה מסוימים?
"המדינה נותנת לנו כאזרחים ערבים זכויות, ואני מבחינתי כשחקן ערבי-ישראלי חייב לעשות את המינימום שהוא לעמוד בהמנון ולכבד את המעמד. זה מה שאני עושה. שחקנים ערבים בנבחרת לא שרו את ההמנון גם לפניי, ואני לא חושב שאף שחקן ערבי ישיר אותו בעתיד. המילים של ההמנון לא מדברות אלינו כאזרחים ערבים. שמעתי אפילו שרוצים ששחקן שלא שר את ההמנון לא יהיה חלק מהנבחרת וזה הזוי. רוב האוהדים מהמגזר מכבדים את ההמנון".
חושב קדימה
קבהא נמצא בסלובניה כבר שנתיים וחצי, אך עם השחקנים לקבוצה הוא מתקשר בעיקר באנגלית. "אני יודע גם כמה מילים בסלובנית", אומר הקשר, "והאמת שהתחלתי קורס, אבל הפסקתי אחרי שישה שיעורים כי גם כך לא אשאר פה כל החיים, אז חשבתי שאין צורך".
אבל החוזה שלך במאריבור מסתיים ב-2019, כך שיש עוד זמן למעברים, לא?
"יש לי הרבה הצעות מהארץ ומחו"ל. בארץ כל הקבוצות הגדולות ירצו אותי ובחו"ל יש כמה קבוצות בכירות מבלגיה, מאוסטריה וצרפת שכבר מתעניינות בי. הכל פתוח גם בחלון ההעברות הקרוב בינואר. אנחנו בכדורגל ולכן הכל דינמי ויכול להשתנות ברגע. יש מצב שאפתיע ויש מצב שאשאר פה עד הקיץ. קיבלתי אישור לעזוב כבר".
איפה נראה את מרואן קבהא עוד חמש שנים?
"כמה שיותר רחוק, גם עם הנבחרת בטורניר גדול. שמתי לעצמי מטרה להגיע לאירופה ולליגת האלופות וסימנתי וי על הכל. השאיפה היא לזכות בהרבה תארים ולעשות קריירה שתמיד תגרום לגאווה למשפחה שלי ולכל מי שאוהב אותי".
ח"כ פריג' נגד עיריית חיפה
המתיחות בין ח"כ עיסאווי פריג', יו"ר שדולת הספורט בכנסת, לעיריית חיפה נמשכת. הסיבה: היעדר כיתוב בערבית בשער הכניסה לאצטדיון סמי עופר המוגדר כאצטדיון לאומי שמארח משחקים רבים בזירה הבינלאומית.
פריג' פנה בעבר בבקשה לשנות את המצב וכתב אז: "אבקשך לפעול להוספת
כיתוב שמו של האצטדיון גם בשפה הערבית, מעשה שאיננו רק טכני, כי אם יש בו בכדי לחזק את תחושת השייכות של הציבור הערבי.
השבוע קיבל חבר הכנסת את תגובת עיריית חיפה בה נכתב בין היתר: "אנו פועלים בהתאם להסכם עם התורם. יש לציין כי בתוך האצטדיון שלטי ההכוונה מופיעים בשלוש שפות - עברית, אנגלית וערבית".
פריג' מתכוון להמשיך במאמצים לשנות את המצב הקיים ואמר: "עצוב מאוד שעיריית חיפה, בתגובה רשמית, שולחת ציבור שלם ללכת לדבר עם המתים. האוכלוסיה הערבית בחיפה תרמה לאורך השנים רבות לקבוצות הכדורגל בעיר, ובתגובה מקבלת יריקה בפרצוף".
לפנייה לכתב/ת 
