אורי קוקיה: "ספורטאים חוששים לצאת מהארון בגלל המחיר"

קוקיה ובן זוגו(צילום: רמי זרנגר)

הפעם הראשונה שאורי קוקיה מצא את עצמו במסיבת גייז הייתה רק אחרי שהשתחרר מהצבא. ישראל לא באה אז בחשבון — אחרי הכל הוא היה כדורסלן, והמחשבה שמישהו יזהה אותו שם עירערה אותו לחלוטין. אז הוא טס ללונדון.

"הייתי מאוד מבוהל", הוא מודה היום, כשהוא כבר בן 36, נמצא בזוגיות יציבה ואב לילדה בת שנה. "שתיתי הרבה בגלל הלחץ. הייתי משוכנע שכולם מסתכלים עליי ושעוד שנייה מיישהו יזהה אותי והלך עליי. אחרי כמה חודשים טסתי לבילוי דומה בניו־יורק, אבל רק כמה שנים לאחר מכן, בטיסה לברצלונה, הכרתי שני חבר'ה מקומיים ושקענו בשיחה עד שלוש בבוקר. זו הייתה הפעם הראשונה שניהלתי שיחה ארוכה עם הומואים וזה הרגיש לי נוח וטבעי".

"בעולם הכדורסל אני מחוץ לארון כבר כמה שנים". קוקיה נחשף(צילום: ראובן שוורץ)

חלפו עוד לא מעט שנים עד שקוקיה — שעשה בינתיים קריירה יפה בליגת העל בכדורסל, הגיע עד נבחרת ישראל (משחק היום בהפועל ר"ג־גבעתיים מהליגה הלאומית) ונחשב לאחד משחקני ההגנה הטובים והקשוחים שהיו פה אי פעם — החליט שהגיע הזמן לעשות צעד נוסף ולצאת פומבית מהארון בראיון חשוף ואמיץ ל"7 ימים", שיתפרסם במלואו ביום שישי הקרוב. למעשה, קוקיה הוא הכדורסלן היחיד שיצא עד כה מהארון כשהוא שחקן פעיל בליגה גבוהה. בכדורגל זה עוד לא קרה, גם לא לשחקני עבר. מבין ענפי הספורט הקבוצתיים המקרה הכי מפורסם עד כה היה של ג'ניה דודוצ'קין, שחקן נבחרת ישראל בכדורעף.

למה החלטת לצאת מהארון עכשיו?

"פנו אליי בשנים האחרונות כדי שאתראיין, אבל הרגשתי שזה עדיין לא מתאים לי. בגדול, בעולם הכדורסל אני מחוץ לארון כבר כמה שנים. כל מי ששיחק או משחק איתי יודע: בחיפה, בירושלים, בנהריה. בירושלים בן הזוג שלי היה מגיע לאירועים של הקבוצה ולמשחקים. עכשיו הגעתי למסקנה שצריך לעשות את זה פורמלית, מכמה סיבות. קודם כל, אחרי הרבה שנים שסחבתי פחדים, הגעתי למקום שאני שלם עם עצמי. יש לי משפחה וילדה, והיה לי חשוב לשים את זה מאחוריי. שנית, בתור אדם שהגיע להישג מסוים, יש לי רצון לעזור לאנשים שקשה להם להתמודד עם דברים שגם אני התמודדתי איתם. סיבה שלישית היא שהרגשתי שחשוב לי לפנות לבני נוער שעוסקים בספורט, לא רק בכדורסל, ואוהבים את מה שהם עושים, אבל חוששים מהסיפור הזה של המקלחות ואומרים לעצמם 'אולי עדיף שאני פשוט אפרוש ואמנע מההתמודדות הזו?' אני כאן כדי לומר להם שהם לא צריכים לפרוש ושיש אנשי מקצוע שאפשר להתייעץ ולדבר איתם. אף אחד לא צריך להפסיק לעשות את הספורט שהוא הכי אוהב רק מפני שהוא הומו".

קוקיה כשחקן הפועל ירושלים(צילום: חיים צח)

מתי יצאת מהארון לראשונה מול חבריך לקבוצה?

"הגעתי להפועל ירושלים ב־2009, בגיל 28, ובשנה השנייה שם החלטתי שהגיע הזמן לחיות את חיי. התחלתי לצאת למסיבות גייז בתל־אביב, ואני זוכר שהלכתי לשירותים באיזו מסיבה ושמעתי שני אנשים אומרים 'היי, הנה אורי קוקיה'. חייכתי לעצמי כי ידעתי שאני במקום שזה כבר לא אישיו עבורי. אז סיפרתי ליו"ר הקבוצה דאז דני קליין ולמנהל גידי דודי, לא בקטע דרמטי אלא סתם בשיחה. לשחקנים

ולשאר הצוות לא ממש סיפרתי רשמית, אבל השמועה כבר הסתובבה, והחבר'ה קיבלו את זה בסבבה. בזמנו הייתי חולק חדר בנסיעות לחו"ל עם בריאן רנדל, שהיה נוצרי אדוק. הוא היה אחלה עם זה והיינו חברים טובים. גם דונטה סמית' (כוכב הקבוצה דאז) קיבל את זה טוב והיה הכי חמוד בעולם. בהמשך, כשהייתי עוזר מאמן בירושלים ודונטה היה שחקן בקבוצה, הוא תמיד היה מפטפט וצוחק עם הבן זוג שלי באירועים שונים".

למה לדעתך אין בארץ אף כדורסלן או כדורגלן פעיל מחוץ לארון?

"ספורט בכלל וכדורסל ספציפית הם מראה של החברה. כולנו רואים ילדים בני שמונה־תשע בשכונה שמשתמשים ב'הומו' כמילת גנאי. כולנו רואים קהל במגרשים שצועק 'יא הומו' לשחקן שהחטיא, למרות שלא באמת חושבים שהוא שוכב עם גברים. לספורטאים יותר קשה לצאת מהארון כי הספורט הוא תחום מאוד מסוקר והחשיפה האדירה הזו מגבירה את החששות שקיימים גם ככה אצל מי שחי בארון, בגלל המחיר".