המפולת מתחילה באמצע / "הכל מקצועי"
הנעת הכדור לא אפקטיבית, קיארטנסון לא מקבל כדורים, ההגנה חשופה - כל אלו תסמינים לבעיה חמורה. כך בניית הקישור בקיץ וניהולו הלקוי במהלך העונה תקעו את ג'ורדי קרויף ומכבי תל אביב
יוהאן קרויף הוא האדם המצוטט ביותר בהקשר לפילוסופיית כדורגל, גם אחרי מותו. לפני שנים רבות, כשביצע שינויים בסגל של איאקס, הוא הסביר את הרעיון שלו סביב בניית קבוצה. "אם אתה רוצה קבוצה טובה, אתה חייב לפחות שני קשרים שבכל משחק יקבלו ציון 7 לפחות", אמר, והתכוון לחשיבות הקישור וליציבותו, מאחר שאנשי מרכז המגרש משפיעים גם על האזורים האחרים שלו.
אירוני משהו שדווקא בעונת האימון הראשונה של בנו, ג'ורדי, אי יציבות הקישור, או אולי חולשתו, משפיעה לשלילה על הקבוצה שלו.
שחקני הגנה במכבי תל אביב מאבדים כדורים, וידאר קיארטנסון נראה אבוד בחלק מהמשחקים, אבל הם, כולם, מושפעים מאותו גורם. כי כשהקישור בעייתי, אם בגלל יכולת אישית ואם בגלל טקטיקה לקויה, הפגיעה היא רב-מערכתית. זה המצב במכבי הנוכחית, והוא נובע מהחלטות מאמן, מפציעות ומבניית סגל עקומה.
נלך רגע אחורה. קרויף ג'וניור לא רכש קשר אחורי פיזי (טעות ראשונה), החזיק בתפיסה ששרן ייני יהיה הקשר האחורי שלו, וכך היה במשחקים הראשונים של העונה. עם ייני הנעת הכדור של מכבי לא הלכה קדימה, ואף אחד מהקשרים שלפניו לא הצליח לתרגם אותה ליצירת מצבים. קרויף האמין שכריסטיאן באטוקיו או טינו-סוון סושיץ' יפעילו את שחקני ההתקפה, אבל במהרה התברר שהם רחוקים מלעשות זאת. דור פרץ לא תורם בתחום. אייל גולסה וחוסה רודריגס בקושי שיחקו, אבל גם הם לא יוצרי מצבים מהשורה הראשונה.
למעשה, למכבי אין אף שחקן מרכז מגרש שנמצא בצמרת יוצרי המצבים בליגה. אם עוברים על רשימת מחלקי מסירות המפתח בעמדה הזאת צריך לגלול עד למקום ה-17 כדי למצוא מישהו בצהוב-כחול (באטוקיו ואבי ריקן). הקשרים המרכזיים של מכבי, כולם יחד, מייצרים מצב בעיטה לשחקן אחר פעם ב-113 דקות, כל משחק ורבע.
עומר אצילי הוא השחקן שרשם הכי הרבה מסירות מפתח במכבי העונה. והנה חידה: מי במקום השני? לא בממוצע למשחק, אלא בסיכום 11 המחזורים יחד. התשובה המפתיעה היא דור מיכה. היא מפתיעה כי הוא היה פצוע לא מעט העונה ופתח בארבעה משחקים בלבד. מוזר.
גם בעמדות ההתקפיות אין השנה מוסרים (שוב, חוץ ממיכה). אצילי, כאמור, הוא היחיד שהכניס כדורים פנימה. אלירן עטר רץ עם הכדור לכיוון השער. ניק בלקמן בדרך כלל מנסה לעבור את היריב בדריבל. כשמוסיפים את הפציעה של אלי דסה, מבינים מדוע מכבי מתקשה להפעיל את קיארטנסון. הכדורים לא מגיעים מהמגן האהוב עליו, לא מהכנפיים, בטח לא מהמרכז. בעיה.
כיסה טפח, גילה טפחיים
התבוסה באסטנה, ואחריה ההפסד לבאר שבע, גרמו לקרויף לבצע שינוי. המערך, 3-3-4, נשאר דומה, אבל מיקום ותנועת שחקני הקישור השתנו. אור דסה ואבי ריקן קיבלו מקום במרכז, אבל עמדת המוצא שלהם, והאזור שאליו הם נעים, הרבה יותר גבוהים. בעצם, הקשרים המרכזיים של מכבי (ראו איור) קרובים יותר לקו ההתקפה מאשר לקשר האחורי.
אם אין לי יצירה מהמרכז, ודאי חשב לעצמו קרויף, אם אין הפעלה של קיארטנסון, ננסה להביא תפוקה משחקני ההתקפה האחרים – עטר, בלקמן, אצילי. דסה וריקן הם גם שחקני כנף, התכונות הבולטות שלהם הן מהירות וכדרור. הם נשארים בעמדה גבוהה, מנסים להתמקם מתחת לקו ההגנה של היריב וגם לנוע הצידה כדי לפנות מקום לשחקני התקפה שחותכים למרכז, כמו עטר.
מה הביא השינוי? כמה דברים, לא בהכרח חיוביים. דסה וריקן בועטים הרבה לשער, אבל יצירת המצבים מהמרכז עדיין לא קיימת. למעשה, הצהובים מתבססים יותר על יכולת אישית. במקביל, המרחק בין הקשר האחורי (באטוקיו או גולסה במשחק האחרון) לבין אלה שלפניו גדול מאוד, ואף אחד לא יורד אחורה לקבל כדור. וכך, גם הנעת הכדור נפגעת. קשה יותר להעביר את כובד המשחק מצד לצד, ויש פחות אפשרויות מסירה. בנוסף, שחקני ההגנה והקשר האחורי הבודד נאלצים להתמסר ביניהם ללא הפסקה, ולזה יש השלכות נוספות:
1. קצב המשחק יורד והיריבה מקבלת מנוחה.
2. מיקום הבלמים עם הכדור הוא באזור קו מחצית המגרש – מה שחושף יותר את הקבוצה למתפרצות והתקפות מעבר. שוב, קשר אחורי רציני היה יכול לצמצם את הנזק.
3. ככל ששחקני ההגנה מניעים כדור ללא אופציות מסירה טובות, הם נוטים לאבד יותר. איתן טיבי, למשל, מועד לפורענות. הנה, אפילו ביום ראשון היו אלו איבודים של טיבי, דודזאדה וייני שהובילו למצבים של הפועל חיפה, כשבמקרה של האחרון מכבי גם ספגה. נכון, אלה טעויות אישיות, אבל שיטת המשחק פותחת להן את הפתח.
לחצוב מחוץ לקופסה
מהו הסממן הבולט ביותר של קבוצה שרוצה להחזיק בכדור, אבל לא מתרגמת את זה ליעילות? בעיטות מרחוק, והרבה. אם מסתכלים על מספר הבעיטות מחוץ לרחבה של כל קבוצה ביחס לכלל המצבים שלה, מכבי של קרויף במקום הראשון – וזו ממש לא מחמאה. 54 אחוז מהאיומים על השער, יותר מחצי, מגיעים מחוץ לרחבה. זה אומר שהנעת הכדור אצל קרויף פשוט לא אפקטיבית.
המלך הבלתי מעורער בהקשר הזה הוא כמובן באטוקיו, שבליגת העל ובשלב הבתים של הליגה האירופית בעט 19 פעמים לשער – כל הבעיטות מרחוק, רק חמש מהן למסגרת, ואף אחת לא הפכה לשער.
קרויף מדבר הרבה על היום שאחרי שובם של הפצועים. והנה, גולסה חזר, מיכה חזר, רודריגס עומד, אולי, להצטרף אליהם. האם איכות המשחק תשתפר? סיכוי טוב, אבל לא בטוח שזה יספיק.
דסה יעזור מאוד לקיארטנסון, אבל אי אפשר לדעת מתי נראה אותו משחק וכמה זמן ייקח עד שייכנס לכושר. גולסה הוא הקשר הטוב ביותר של מכבי, אחד שיודע לעשות הכל, אבל בהנחה שיחזיק את תפקיד הקשר האחורי ביותר, כמו ביום ראשון, עדיין צריך שחקנים יצירתיים לפניו. מיכה יתרום בכניסה למרכז, אבל עם ייני כמגן אין מי שיתפוס את הקו במקומו, ואיכשהו, כמו במקרים נוספים בעונות קודמות, הקבוצה נשארת תלויה במסירות של מיכה, עניין שקרויף לא הצליח לפתור.
נדמה שבאטוקיו, ובטח סושיץ', הם לא התשובה. מכבי זקוקה אפילו למיטרוביץ' כזה, שפעם עזר בבישולים ממרכז המגרש, או לסוג של מהראן ראדי, שבעבר סיפק מסירות בצהוב. בינתיים, השינוי שביצע קרויף בתפקוד הקישור רק מבליט בעיות אחרות, וכמו שאמר בעבר אביו – בשביל קבוצה טובה צריך קודם כל לדאוג לאמצע שלה.
לפנייה לכתב/ת 
