יחד עם ארה"ב, רוסיה והודו: צפון קוריאה - מעצמה גרעינית
מדינתו של קים ג'ונג און הצטרפה למועדון אקסקלוסיבי ומסוגלת לאיים על צפון אמריקה, אירופה ושכנותיה. האמריקנים יודעים כי כל תקיפה תגרום למלחמה עם עשרות אלפי הרוגים. המשמעות עבור ישראל ברורה: פיונגיאנג חלקה את ידע הגרעין עם איראן וסוריה
שלוש מדינות בעולם - ארה"ב, רוסיה ולפי פרסומים זרים גם ישראל (יריחו 3) - היו עד אתמול (יום ג') ב-20:30 בעלות נשק גרעיני וטילים בליסטיים בין-יבשתיים לשאת אותו. אמש נוספה צפון קוריאה למועדון האקסקלוסיבי הזה. הצעד המתריס של שיגור הטיל הבליסטי מעיד על הפיכתה של פיונגיאנג למעצמה גרעינית שמסוגלת לאיים בארסנל ההרסני על צפון אמריקה, על אירופה ועל שכנותיה.
לפי הערכות שונות, כיום יש לצפון קוריאה בין 20 ל-60 ראשי קרב גרעיניים, ולפחות שלושה או ארבעה מהם בעלי עוצמה מוגברת. רוב ראשי הקרב הם בעוצמה של שישה-עשרה קילוטון, בדומה לפצצה שהוטלה על הירושימה. מנהיג צפון קוריאה, קים ג'ונג און, טוען שארצו פוצצה פצצת מימן (תרמו-גרעינית), אולם מומחים בעולם מעריכים שזה היה מתקן גרעיני בעל כוח נפץ מוגבר ולא פצצת מימן ממשית.
מומחים גם טוענים כי צפון קוריאה לא הצליחה עדיין למזער את המתקנים הגרעיניים שייצרה כך שתוכל להכניסם לראש קרב של טיל בליסטי בין-יבשתי, אבל הניסיון מלמד שצפון קוריאה הקדימה תמיד את הערכות המומחים, וסביר להניח שהיא אכן מסוגלת כבר לשגר טיל בליסטי בין-יבשתי עם ראש קרב גרעיני שמשקלו 700-300 קילוגרם - ואם אינה מסוגלת היום, בתוך שנה היא תעשה זאת.
צפון קוריאה ביצעה עד עכשיו שישה ניסויים גרעיניים, ואף על פי שהיו לה קשיים בהתחלה, הניסויים האחרונים היו מוצלחים וכל אחד מהם היה עוצמתי מקודמו. משמעו של דבר שההתרחשות אתמול הייתה אירוע היסטורי בעל השלכות חמורות ביותר לא רק לדרום קוריאה, יפן וארצות הברית, אלא לעולם כולו.
צריך לזכור שצפון קוריאה היא מדינה ענייה שנוהגת למכור את הידע הטילי שלה ואולי גם את הידע הגרעיני לכל המרבה במחיר. איראן, הודו ופקיסטן עומדות בתור.
טיל עם ראשי קרב מפוצלים
מעכשיו יהיה קשה לעצור את תפוצת הנשק הגרעיני, גם אם צפון קוריאה תחתום מחדש בדרכה המתעתעת על ה-NPT - האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני. לפי כל ההערכות וגם לפי ההודעה של צפון קוריאה עצמה, הטיל הבליסטי שהיא שיגרה אתמול הוא טיל בין-יבשתי - כלומר מגיע לטווחים של 5,500 ק"מ ויותר. טיל כזה מסוגל לשאת בדרך כלל ראש קרב במשקל 1,000-350 קילוגרם, והוא יכול לשאת גם ראש קרב מתפצל שכל אחד מראשי הקרב המשניים שלו יתפוצץ על מטרה אחרת.
כרגע יש טילים כאלה רק לארה"ב ורוסיה, אבל בהתבסס על פרסומים שונים לא מן הנמנע שגם לישראל יש ראשי קרב מתפצלים כאלה ובעתיד כנראה גם לצפון קוריאה. (ייתכן שגם לסין יש טילים בליסטיים בין-יבשתיים, אם כי זה לא ידוע בוודאות.)
קים ג'ונג און יודע, כמו אביו וסבו לפניו, שאם ארה"ב תתקוף אותו זה יהיה קץ שלטונו וכנראה גם קץ חייו. לכן הוא לא יהסס להפעיל את מה שיישאר לו אחרי התקיפה האמריקנית נגד שכניו הקרובים. המשמעות היא הרג המוני, אולי גם אסון גרעיני, בחצי האי הקוריאני. האמריקנים יודעים את זה ולכן לא יתקפו כנראה בצפון קוריאה. הם יחזקו את מערכות ההגנה והנראות של הטילים הבליסטיים המגינים כעת על ארה"ב וישדרגו אותם.
בשורה טובה לתעשיות הצבאיות בישראל
המערכות ליירוט טילים בליסטיים בין-יבשתיים שמוצבות היום במערב ארה"ב אינן יעילות והן זקוקות לשדרוג דחוף, הן כמותי והן איכותי, כדי לעמוד בפני האיום הצפון קוריאני. זו אולי בשורה טובה לתעשיות הצבאיות בישראל, בעיקר התעשייה האווירית ורפאל, שיש להן מה להציע כעת לאמריקנים.
אבל יש לקחת בחשבון התפתחות נוספת: יפן עלולה לייצר נשק גרעיני כמשקל נגד וכהרתעה מול הצפון-קוריאנים. ליפן יש מערכת מפותחת של כורים גרעיניים ומאגר פלוטוניום שמאפשר לייצר בתוך חודשים ספורים כמה עשרות ראשי קרב גרעיניים. יכול להיות שיפן תחליט לעבור ממצב של "מדינת סף גרעינית" למצב של "מדינה גרעינית". יש להם גם טילים או יכולת לפתח טילים לטווח בינוני וארוך בתוך תקופה לא ארוכה.
ההתפתחויות האלו אינן מבשרות טובות גם בכל הנוגע להודו ולפקיסטן, שיגבירו כעת את מאמציהן לפתח ולייצר טילים בליסטיים בין-יבשתיים שיאיימו לא רק זו על זו, אלא גם על שלום העולם. בתווך כמובן גם איראן וסוריה, שסומכות זה זמן רב על שולחנה של צפון קוריאה בנושאי הטילים והנשק הגרעיני.
תוכנית הגרעין של המדינה המרקסיסטית-לניניסטית החלה בשנות ה-60, עוד בימי קים איל סונג, סבו של המנהיג הנוכחי. הוא דגל באידיאולוגיית ה"ג'וצ'ה"- הסתפקות עצמית שדגלה ביכולתה של צפון קוריאה להימנע מבקשת סיוע מכל סוג שהוא מגורמים זרים.
אבל אידיאולוגיה לחוד ופרקטיקה לחוד. צפון קוריאה ביקשה וקיבלה סיוע מרוסיה ומסין, גם בתקופה של מלחמת קוריאה בשנות ה-50 וגם אחר כך, אבל התחום היחיד שבו צפון קוריאה הקפידה מאז שנות ה-70 ליישם את ה"ג'וצ'ה" היה תוכנית הגרעין והטילים הצבאית שלה.
הרקע לגישה הוא הלך הרוח במדינה המבודד מאז חתימת ההסכם על שביתת הנשק בחצי האי אחרי מלחמת קוריאה: צפון קוריאה משוכנעת שארה"ב ודרום קוריאה רק מחכות להזדמנות לפלוש לשטחה כדי לאחד את שתי הקוריאות. החשש הזה הפך לאובססיה לאומית שגוברת על כל דבר אחר בצפון קוריאה בתקופות שלטונם של בני משפחת קים.
תמימות המערב
בתגובה ללחץ הבינלאומי השהו שליטי צפון קוריאה מפעם לפעם את תוכנית הגרעין הצבאית שלהם והקפיאו אותה, אבל כמה שנים לאחר מכן הם חידשו אותה. הם פרשו מה-NPT וחזרו אליה כשהרעב במדינתם גבר והיה צורך לקבל דלק ומזון מארה"ב. אבל ברגע שהמצב הכלכלי השתפר הם חזרו לפתח את הנשק הגרעיני. מה שסייע להם לא מעט היה תמימות המערב, שפרסם תוכניות בנייה והרכבם של מתקנים המשמשים במישרין או בעקיפין לייצור נשק גרעיני.
צפון קוריאה ידעה להעתיק בכישרון רב את התרשימים האלו ולבנות לפיהם מתקנים להפקת פלוטוניום עבור פצצות גרעין ולהעשיר אורניום לאותה מטרה. גם כשהוטלו על צפון קוריאה סנקציות, העדיפו השליטים קים איל סונג וקים ג'ונג איל לתת לעמם לרעוב ולא הפסיקו את תוכנית הגרעין.
לכן, מבחינה זו, אתמול היה יום היסטורי בתולדות צפון קוריאה. היא השלימה סוף-סוף את תוכנית הגרעין והטילים הבליסטיים שהחלה לפני 55 שנים.
המשמעות לגבי ישראל היא ברורה: צפון קוריאה חלקה את ידע הגרעין והטילים שלה גם עם איראן וגם עם סוריה. חלק גדול מהטילים שאיראן וסוריה מייצרות מבוססים על דגמי טילים צפון-קוריאניים.
צפון קוריאה גם בנתה כור גרעיני עבור סוריה באזור דיר א-זור, כור שלפי פרסומים זרים הופצץ על ידי ישראל. כאמור, כיום צפון קוריאה היא מדינה ענייה, ולכן סביר שתמשיך לסייע למדינות אחרות לבנות כורים גרעיניים.
לפנייה לכתב/ת 
