הספילברג של האנימציה: מי אתה ג'ון לסטר?
במשך 30 שנות פעילותה, פיקסאר הצליחה לשנות את עולם האנימציה ולייצר מכונת להיטים משומנת ומרגשת כאחד. עתה, כשהלב הפועם של החברה והמייסד שלה ג'ון לסטר לוקח פסק זמן לאחר שהואשם בהתנהלות לא נאותה כלפי נשות החברה - מאחורי הקלעים של פיקסאר לא נראה כל כך נוצץ. האם זה אכן מועדון לבנים בלבד, איך הפכה פיקסאר לאימפריה, ומה סוד ההצלחה שלה?
לאפל יש את סטיב ג'ובס, לפייסבוק את מארק צוקרברג, לאמזון את ג'ף בזוס ולפיקסאר את ג'ון לסטר - האיש שהקים את האולפן ששינה את פני האנימציה לנצח. הוא היה בזמן הנכון, במקום הנכון, אבל יותר חשוב מכך - היו לו הכישרון והרצון להפוך את החזון שלו למציאות. לסטר היה הראשון ששילב בין תוכן לטכנולוגיה ובכך המציא שפה חדשה של קולנוע שטרם נצפתה.
ב-30 שנות פעילותה של פיקסאר נוצר מצב חסר תקדים בהוליווד - מתוך 19 סרטים שהפיק האולפן, ביניהם אפשר למצוא את הלהיטים האהובים "צעצוע של סיפור" (1995), "למצוא את נמו" (2003), "משפחת סופר-על" (2004) ועוד רבים וטובים - כולם מלבד "הדינוזאר הטוב" (2015) וסרטי ההמשך ל"מכוניות" שהסריחו ממסחריות, נחלו הצלחה קופתית וביקורתית כאחד.
אבל בעוד שהסרטים של פיקסאר מתוקתקים ומדויקים, כמיטב הקלישאה - מאחורי הקלעים לא הכול נוצץ. בחודש שעבר, לסטר, חובב חולצות הוואי מאוירות ומי שכאמור משמש הלב הפועם של האולפן, הודיע כי ייקח פסק זמן מניהול החברה לחצי שנה. שמועות על התנהלותו הבעייתית צצו לאורך השנים והוא נודע בחברה כחבקן סדרתי. זה בהחלט לא משתווה להתנהלותם של הארווי ויינשטיין או לואי סי.קיי, אך באקלים הנוכחי בהוליווד התנהגות זו אינה מקובלת יותר.
אף שהדיווחים על מעשיו מעורפלים למדי, מקורות מהחברה מסרו כי מלבד החיבוקים הרבים שהיה מעניק לעובדיו ועובדותיו, הוא גם נהג לחפון, לנשק ולהעיר הערות על המראה החיצוני של סובביו. לפי תחקיר של אתר "הוליווד ריפורטר" בחברת דיסני (שקנתה את פיקסאר ב-2006) נהוג לקיים "יום הפתקים", במהלכו העובדים רשאים להשאיר פתקים אנונימיים להנהלה עם הצעות לשיפור או קובלנות. מספר פתקים כאלה נכתבו על לסטר עצמו, מה שמעלה את החשש שמנהלי דיסני ידעו על התנהגותו וטאטאו אותה מתחת לשטיח. עובדת לשעבר טענה בעילום שם שכשעבדה עם לסטר בשנותיה הראשונות של החברה, הוא נהג להניח עליה ידיים במהלך פגישות עבודה ולמשוך אותה לכיוונו בניגוד לרצונה. לדבריה התנהגות זו לא הייתה חד פעמית. לפי עוד מקור, לעובדות נוספות סיפורים דומים, אך מאחר שלסטר הודיע על פסק זמן של חצי שנה וסביר להניח שיחזור למפעל חייו, הן מפחדות להתלונן.
בנוסף לתלונות, סיפורים רבים מתארים את החברה כ"מועדון בנים סגור", כשמתוך 19 הסרטים שלהם רק אחד מהם, "אמיצה", בוים על ידי אישה (ברנדה צ'פמן) וגם היא הוחלפה בבמאי אחר באמצע ההפקה (שניהם חלקו את הקרדיט על הבימוי). לאחרונה שמה של השחקנית והתסריטאית ראשידה ג'ונס השתרבב לפרשה כשנרמז שהסיבה שעזבה את החברה באמצע כתיבת התסריט ל"צעצוע של סיפור 4" היא כי לסטר הציעה לה הצעה מגונה. ג'ונס אמרה שהדבר לא נכון, וכי הסיבה לעזיבתה היא שהחברה לא נותנת קול שווה לנשים ולבני מיעוטים.
במקרה או שלא במקרה, כל הפרשה התפוצצה בתזמון מאוד לא מתאים - שבוע לפני ש"קוקו", שלסטר שימש בו אחד המפיקים בפועל, יצא לאקרנים בארצות הברית. למרות זאת, אולפני דיסני ודאי נושמים לרווחה עכשיו משום שהסרט, שמגולל את סיפורו של ילד שחולם להיות מוזיקאי ונקלע בטעות לעולם המתים במהלך חגיגות יום המתים במקסיקו, זוכה להצלחה קופתית מסחררת ולביקורות מהללות.
גם למנורת שולחן יש רגשות
מגיל צעיר חלם לסטר להיכנס לעסקי האנימציה וצפה באינספור סרטים מצוירים. בעידוד אימו הוא הלך ללמוד במכון לאנימציה בקליפורניה שמוריו היו אנימטורים מובילים מדיסני שסיימו את תפקידם בחברה. בין הבוגרים מהמחזור שלו אפשר למצוא את הבמאים טים ברטון ובראד בירד, שהצטרף מאוחר יותר לחברה ויצר את "משפחת סופר-על" ואת "רטטוי". עם סיום לימודיו לסטר החל לעבוד באחד מפארקי השעשועים של דיסני, תחילה בתפקיד זוטר, אחר כך כמפעיל אוניה באחד המתקנים. זמן מה לאחר מכן הצטרף כאנימטור לחברת דיסני, שם ניסה כל הזמן לחדש ולאתגר, מה שלא התקבל בעין יפה מצד ממוניו, ותסכל אותו רבות. לסטר סבר שתור הזהב של דיסני תם עם הסרט "101 כלבים וגנבים" (1961) שהיווה את שיאו היצירתי והאמנותי של האולפן, ולאחריו הסרטים דשדשו בבינוניות וחזרו על עצמם.
בכל הנוגע לאנימציה ממוחשבת לסטר הקדים את זמנו. בתחילת שנות ה-80 הוא הבין את הפוטנציאל הגלום בטכנולוגיה זו אחרי שנחשף לניסיונות בוסריים בתחום. לאורך תקופה הוא תכנן לפרטים כיצד דיסני יפיקו חלק מהסרט "הטוסטר הקטן והאמיץ" בעזרת המחשב. כשהרגיש שיש לו הצעה מוכנה פנה בהתלהבות למנהלי האולפנים אך הם דחו אותה ועל הדרך שחררו אותו לדרכו. לשמחתו, משום שכבר התנסה באנימציה בתולית זו והכיר אנשים בתחום, חברת לוקאס פילם, אותה ייסד ג'ורג' לוקאס ("מלחמת הכוכבים"), גייסה אותו לשורותיה באופן מיידי מבלי לדעת על פיטוריו. אז, אחרי שעות רבות של עבודה ופיתוח לצד אדווין קטמול (נשיא פיקסאר כיום) שהיה שותף לחזון של לסטר ליצור סרט אנימציה ממוחשב, הם יצרו את סרטם הראשון הקצר -"הרפתקתיהם של אנדרה ו-וולי בי" בשנת 1984.
"הרפתקתיהם של אנדרה ו-וולי בי"
שנתיים לאחר מכן לוקאס נקלע לקשיים כלכליים ונאלץ למכור את המחלקה הגרפית בחברת לוקאס פילם. פה נכנס איש נוסף בעל חזון טכנולוגי, סטיב ג'ובס שבדיוק עזב את חברת אפל. כמו לסטר ולוקאס, גם הוא ראה את הפוטנציאל באנימציה ממוחשבת, רכש את המחלקה הגרפית ושינה את שמה לפיקסאר. תחילה החברה סיפקה קטעי אנימציה עבור סרטים אחרים ופרסומות עד שלסטר יצר סרט קצר בשם Tin Story, שהיה סרט האנימציה הממוחשב הקצר הראשון שזכה באוסקר. סרט זה היווה מן טיוטה מוקדמת ללהיט הראשון של פיקסאר "צעצוע של סיפור", שהופק בעזרתה של דיסני (שגם גזרה כמעט את כל הרווחים ממנו). עם יציאתו ב-1995 הסרט הפך לנצפה ביותר באותה השנה וזיכה את לסטר באוסקר על "הישג מיוחד".
לא רק שהאנימציה הייתה שונה ב"צעצוע של סיפור", אפשר להגיד שהכול היה שונה. שלא כמו סרטי דיסני שהתבססו על אגדות שלרוב כללו נסיך ונסיכה, כאן הסיפור היה מקורי לחלוטין והצליח לרגש לא רק ילדים קטנים אלא גם מבוגרים. האנימציה הייתה יוצאת מן הכלל והצפייה בוודי ובאז הפעילה בצופים רגשות של נוסטלגיה והבנה למצוקותיהם, ובמילים אחרות - הזדהות מוחלטת.
עקב הצלחת הסרט נפתח שער קולנועי ועלילתי חדש, שעד אז היה זמין רק באנימציה דו-ממדית שהלכה וגוועה בימים ההם. ואכן, הסרטים הבאים שלהם התמקדו בחרקים ("באג-לייף"), מפלצות ("מפלצות בע"מ"), דגים ("למצוא את נמו"), רובוטים ("וול-אי") ואפילו עולמנו הפנימי כבני אדם ("הקול בראש"). כלומר, כל מה שעולה ביד הדימיון. מתברר שעם האנימציה הנכונה כל דבר יכול לרגש ולעורר הזדהות - גם מנורת שולחן פשוטה.
הכול טמון בסיפור
זו עובדה ידועה שההצלחה של פיקסאר טמונה ביכולת שלהם לספר סיפור, ורבים מכירים את 22 החוקים של פיקסאר לתסריט מוצלח - "הצופה מעריך דמות בגלל הניסיון ולאו דווקא בגלל ההצלחה שלה"; "חייבים לשכתב את הסיפור כמה פעמים"; "כיוצר אתה חייב להבין מה מעניין אותך בתור צופה, לא מה כיף לך ליצור", "תחשוב במה הדמות שלך טובה ואז תאתגר אותה בדבר שיהיה לה הכי קשה" וכדומה. בקריאה מרפרפת זה יכול להישמע קלישאתי, אבל הקווים המנחים האלה הם מה שהופך את הסרטים של פיקסאר ליצירות האומנות שהם.
הדרך של פיקסאר לספר סיפור השפיעה לא רק על הסרטים שלהם אלא על עולם האנימציה כולו. בשנת 2006, אחרי שדיסני קנו את פיקסאר (מהלך שרבים חששו שיהרוס את אופי האולפן המקורי), ניכר שיפור משמעותי בסרטי האנימציה של דיסני שנזקקו בדחיפות לזריקת יצירתיות באותן השנים. "לשבור את הקרח" ו"מואנה", הגדירו מחדש את הנסיכות של דיסני, כמו גם "זוטרופוליס" שזכה באוסקר לפני שנה, שבתסריט שלו אפשר לראות את השפעותיה של פיקסאר. גם אולפנים אחרים החלו לפזול לתחום האנימציה הממוחשבת כמו דרימוורקס שיצר סרטים מוצלחים כמו "מדגסקר", "הדרקון הראשון שלי" ו"קונג פו פנדה". כיום כמעט לכל אולפן גדול יש מחלקת אנימציה שמנסה להביא את הלהיט הבא, וכל זאת בזכות לסטר.
פנינו לאן?
בשלב זה טרם ידוע מי יחליף את לסטר בחברה. יש כמה מועמדים בולטים, ביניהם פיט דוקטר ("למעלה", "הקול בראש"); אנדרו סטאנטון ("למצוא את נמו", "וול-אי") ובראד בירד ("משפחת סופר-על", "רטטוי"), כולם מהמעגל הקרוב של לסטר ומדור המייסדים אבל חלקם עסוקים בפרויקטים אחרים כך שלא בטוח שיהיו זמינים לתפקיד התובעני. ישנן השערות שאולי דיסני ימנו את האנשים שלהם, כשהמועמדים הבולטים הם ג'סיקה לי ("לשבור את הקרח") או אולי יוצרי "זוטרפוליס", ביירון הווארד וריצ'י מור.
בשלב זה נראה כי למרות עזיבתו של לסטר עתידה של החברה מובטח, מה גם שחשוב לזכור שבנתיים מדובר בהפסקה קצרה יחסית (אלא אם כן עדויות יותר חמורות נגדו יצוצו). הסרטים הבאים של האולפן הם "משפחת סופר-על 2" שייצא ממש בקיץ הקרוב, וגם "צעצוע של סיפור 4" שייצא במהלך 2019, וקשה להאמין ששני אלה לא יהיו להיטים - עם לסטר או בלעדיו.
