סולם יעקב: הכתב החרדי הראשון בבית הלבן סוגר שנה
בלי טלוויזיה בבית, עם מראה חסידי שאי אפשר לטעות בו ובמרחק של עולם ומלואו ממשפחתו שבלייקווד החרדית - אברהם יעקב טרקלטויב, ג'ייק טורקס בשבילכם, אוטוטו סוגר שנה ככתב החרדי הראשון בבית הלבן. איך מסקרים את הזירה הכי אינטנסיבית בלי פשרות? מוותרים למשל על נסיעה עם הנשיא לסעודיה. ראיון מיוחד
אברהם יעקב טרקלטויב, בן למשפחה חסידית מלייקווד, ניו-ג'רזי – לא חלם שיגיע כל כך רחוק. אבל הילד החרדי שלמד בישיבות שחורות בארה"ב הוא כיום פנים מוכרות בזירה המרתקת והאינטנסיבית ביותר לכול איש חדשות: הבית הלבן.
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
כמעט שנה סוגר ג'ייק טורקס, כפי שהוא מוכר שם, ככתב החסידי הראשון במשרה מלאה בבית הלבן. את פרסומו הבינלאומי קנה כבר בימים הראשונים לכהונתו, כשהתעמת עם הנשיא הנבחר, דונלד טראמפ, סביב סוגיית האנטישמיות.
קראו עוד בערוץ היהדות:
- "הנכבה היהודית": הגירוש היהודי המושתק ממדינות ערב
- תורת הסוד: כשהמקובלים גילו את המיניות
- "את הילדים האלה אני לא אוביל לחופה": חני וינרוט נפטרה
טראמפ המחויך ביקש "למצוא כתב ידידותי", כפי שהתבטא במסיבת העיתונאים ההיא, שהוקדשה בכלל לפיטוריו של היועץ לביטחון לאומי, מייקל פלין, ונתן לכתב החרדי הלא מוכר את זכות השאלה – וטורקס ביקש ללמוד כיצד יטפל הנשיא בגל האנטישמיות.
את הסצנה שבה האיש החזק ביותר בעולם זועם על הכתב חובש הכיפה השחורה ומאשים אותו כי "שיקר כשאמר שישאל שאלה פשוטה", וגם בכך ש"שאל שאלה מעליבה" – ראו בכול העולם.
היחסים, הוא מעיד, חזרו לשגרה (ואפילו חמימה) מיד אחר כך, וטורקס שמבהיר כי מעולם לא התכוון לתקוף את הנשיא, מרגיש כיום בנוח בפנסילבניה אבניו. מתוקף מגזרו הוא הכתב היחידי שהתפלל עם ג'ראד קושנר, חתנו של טראמפ ויד ימינו, לאחר אחד הדיונים, אבל למרות האחוז הלא מבוטל של יהודים במקום, הוא מעיד כי לרוב אין מניין בבית הלבן.
לא מתחפש, לא מסתתר
ארבע שעות ועולם ומלואו מפרידים מביתו של טורקס שבעיירה בעלת הרוב החרדי לייקווד, ועד לבית הלבן, שם הוא משמש ככתב מטעם המגזין החרדי "עמי", הנחשב לנפוץ ביותר בקרב היהדות החרדית. הוא בוגר מוסדות חרדיים וישיבות שחורות אמריקניות, שלקח מספר קורסים בתקשורת באוניברסיטת קולומביה, והגיע לתפקיד הנחשק בעזרת תזמון נכון בשילוב קשרים טובים שבנה עוד בממשל אובמה.
את הכינוי ג'ייק, אגב, קיבל עוד בישיבה מחבריו, כקיצור של שמו, יעקב – ואת השם טורקס אימץ כקיצור קל להגייה. "אבל אני לא מנסה להסתיר את שמי", הוא מדגיש בראיון מיוחד ל-ynet, ואף לא מתפשר ולו על סנטימטר במראה החרדי הכללי שלו.
"כיהודי בבית הלבן רוב האתגרים שלי די פתירים בגלל שאני עובד למגזין חרדי, מה שהופך הכול לקל יותר", טורקס אומר. "אני לא צריך להסביר להם, לדוגמה, מה זו שבת". הכיפה השחורה, הוא מבהיר, איננה חוסמת משום תפקיד: "כל מי שחרוץ ויש לו קהל קוראים שהבית הלבן רואה כחשוב, יכול להגיע לזה עם סבלנות ומזל. המראה שלי כחרדי לא מהווה פקטור".
עם זאת, "כשהנשיא נסע בפעם הראשונה מחוץ לארה"ב, לערב הסעודית, ואחר כך לישראל, תכננתי להצטרף לנסיעה בקבוצה המצומצמת לערב הסעודית. הבעיה הייתה שהנחיתה יצאה ממש סמוך לשבת, ונאלצתי לוותר על החלק הזה במסע ולנסוע ישירות לישראל. זה סוג של אתגר, חלק מאתגרים שמעולם לא היה מישהו שיתמודד עימם. כל שאלה שאני נתקל בה כיהודי חרדי היא סוג של תקדים, ואין את מי לשאול".
"לא מייצג את היהדות או שום קבוצה"
טורקס מעורר עניין הן מבית והן מחוץ. "שואלים אותי איך זה שלא גדלתי עם טלוויזיה בבית וגם הילדים שלי גדלים ללא טלוויזיה - ואני עובד בעבודה הזאת. מנסים להבין אם זה לא צבוע מצדי, ואיך אפשר בכלל להסתדר בלי המכשיר הזה. ואני עונה להם שאם הייתי עובד כלוכד כלבים, ייתכן שלי ולילדיי לא היה כלב, ועדיין הייתי יכול להיות הלוכד הכי טוב. זאת העבודה שלי, ואני עושה אותה בצורה הכי מקצועית שאפשר".
טורקס - חסיד עם קשרים משפחתיים ענפים בכמעט כל חסידות אפשרית, מוויזניץ ועד סאטמר - משתדל, כדבריו, "לא לקחת צד ולא להביע דעה", ובעיקר - "לייצג את הקוראים של 'עמי' ולא את היהדות או קבוצה כלשהי. אני אשמח לעבוד עם כל אחד, ועד היום לא רבתי עם אף אחד ואני לא מחפש לריב עם אף אחד".
בדיחה שהצליחה מעל למשוער
המרחק הגיאוגרפי מאלץ אותו לשהות במשך השבוע לבדו בדירה בסילבר ספרינג, מרילנד, מרחק קצר מהבית הלבן – ואת רעייתו ושלושת ילדיו הוא פוגש בעיקר בסופי שבוע. "אני לוקח איתי תמיד אוכל כשר לכמה ימים (חטיפי אנרגיה ודברים שלא מתקלקלים כמו לחם וצ'יפס). אני אף פעם לא יודע מתי אסע למדינה אחרת בלי תכנון", הוא מספר. "הייתי תקוע בסופת שלגים בנברסקה ומזל שלקחתי גם לשם אוכל כשר. הבית הלבן לא מספק אוכל בכלל, וכול אחד דואג לעצמו".
"מה שמפתיע אותי בעבודה בבית הלבן כשנה זו הדואליות מול חבריי למקצוע. מצד אחד, אם ימצאו עליי ולו סיפור קטן שיכול לסיים את הקריירה שלי כאן הם יעשו זאת ללא היסוס וירקדו על קברי, והם גם מצפים שאני אעשה את זה גם כלפיהם. מצד שני, יש אחוות עיתונאים שבה כל אחד מרגיש שהוא צריך להגן על חברו בכל מחיר.
"אישית הרגשתי את זה באותה מסיבת עיתונאים שבה הותקפתי. הייתי אז בתחילת דרכי כאן, והופתעתי ששני כתבים מרשתות גדולות שעלו לשאול אחריי, יצאו להגנתי. הם חפרו באותו הנושא שהעליתי - על איומים של פצצות במרכזים יהודיים - למרות שניתנה להם הזדמנות חד-פעמית לשאלה שלפעמים לא מקבלים שוב. ובכל זאת הם עמדו לצידי, והערכתי את הידידות".
לאן ממשיכים מפה?
"התוכניות - הארוכה וגם הקצרה שלי - עדיין לא ברורות. העבודה שלי בבית הלבן לא הייתה מתוכננת ולא חשבתי שזה יקרה כל כך מהר, אם בכלל. בהקדמה לספר שכתבתי עוד לפני שהתקבלתי לעבודה בבית הלבן, הצגתי את עצמי הכתב החרדי הראשון בבית הלבן – כבדיחה. ניסיתי אז להגיע לכאן, וחשבתי לעצמי שאם לא אצליח, אז זה מצחיק, ואם אצליח, זה בטח יהיה בעוד כמה שנים.
"בהחלט הופתעתי שזה קרה וקורה. היו לי הזדמנויות מדהימות כמו הנסיעה המשותפת עם הנשיא לישראל, שהייתה אחד מרגעי השיא בחיי. אז כרגע אני לוקח את זה שבוע אחר שבוע, וכול עוד אני מרתק את הקוראים שלי, אני שמח לעשות זאת"
לפנייה לכתב/ת 
